אתנן זונה ומחיר כלב – הבדלי גרסאות

אתנן הוא השכר הניתן לזונה. תשלום שכר לקדשה נחשב לחילול מצוות ה', והבאתו אל [[בית המקדש]] נאסרה משום שיש בכך עבודת אלילים ו[[חילול הקודש]].{{הערה|נהוג היה לעיתים להביא לקדשה כבש או גדי באתננה, כמסופר ב[[מעשה יהודה ותמר]].}} מקדשים רבים בעולם העתיק אשר הגיעו אליהם עולי רגל היוו מקום מפגש לזנות בשכר. אווירה זאת נתפסה בתורה ובדברי הנביאים כלא מוסרית היות שהרווח הגיע ממקום לא מוסרי, כפי שבא לידי ביטוי בדברי [[הושע בן בארי|הושע]] הנביא המוכיח את העם בדבריו: "לֹא-אֶפְקוֹד עַל-בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה, וְעַל-כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה--כִּי-הֵם עִם-הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ, וְעִם-הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ; וְעָם לֹא-יָבִין, יִלָּבֵט"{{הערה|{{תנ"ך|הושע|ד|יד}}.}} לדעת [[יעקב חיים טיגאי]], הזנות לא הייתה מנוהלת על ידי המקדש והן לא חויבו בטקס דתי כפי הנהוג ב[[יוון העתיקה]].{{הערה|יעקב חיים טיגאי, '''מקרא לישראל: דברים ט"ז, י"ח - ל"ד, י"ב''', ירושלים, מאגנס, 2016, עמ' 582-581}} על מנת להתנער מנוהג פסול זה, אוסרת התורה להקריב בהמה ששמשה כאתנן{{מקור|סיבה=מי כתב סיבה זו? בהמשך מופיעות סיבות אחרות.}}.

אין האתנן נאסר לבית המקדש, אלא אם כן ניתן על ידי מבצע החדירההבועל, ואפילו אם קיים את יחסי המין עם [[זכר]] (דהיינו שזכר קיים [[מין אנאלי]] עם זכר אחר, מה שנחשב ל[[איסור משכב זכר]]), אבל אם ניתן על ידי הנבעל, מותר האתנן לבית המקדש,{{הערה|{{בבלי|תמורה|כט|ב}}; {{רמב"ם||איסורי מזבח|ד|ט}}.}} גם אם הנבעל הוא זכר.{{הערה|[[מנחת חינוך]], מצווה תקע"א.}}

איסור הבאת האתנן אינו בהבאה הפיזית אל בית המקדש,{{הערה|[[ספרי]].}} אלא בהגשתו לקרבן: [[הקדש (הלכה)|הקדשתו]] לקרבן,{{הערה|[[תוספתא]], מסכת מכות, פרק ד'. אמנם ראו [[מנחת חינוך]], מצווה תקע"א הסובר אחרת.}} [[שחיטה (מצווה)|שחיטתו]],{{הערה|ספרי; רבי [[אליעזר ממיץ]], '''ספר יראים''', סימן רצ"ג.}} הקרבתו על המזבח,{{הערה|{{רמב"ם||איסורי מזבח|ג|ז}}.}} וזריקת דמו.{{הערה|תוספתא, מסכת מכות, פרק ד'.}} האיסור הוא בין ב[[בהמה]] ובין ב[[עופות|עוף]].{{הערה|{{בבלי|תמורה|כט|א}}.}} הקדשת האתנן לבניין בית המקדש אסורה אף היא.{{הערה|{{בבלי|תמורה|ל|ב}}.}}

מדאורייתא אין איסור לתת את ה'אתנן' למבני קדושה אחרים, ואפילו בהרלהר הבית, איןאמנם איסור מ[[דאורייתא ודרבנן|דאורייתא]], אלא רק איסור דרבנן.בתוספות{{הערה|[[תוספות]], מסכת עבודה זרה, דף י"ז, עמוד א', ד"ה מהו.}} כתבו שמדרבנן ישנו איסור להתשמש עם ה'אתנן' איסור זה הוא על כל [[תשמיש קדושה ותשמיש מצווה|תשמישי קדושה]] (כמו [[בית כנסת]] ו[[ספר תורה]]),{{הערה|[[ירוחם בן משולם|רבנו ירוחם]], נתיב כ"ג, חלק א'; {{שולחן ערוך|אורח חיים|קנג|כא}}, בדברי ה[[רמ"א]], ועל פי ה[[אברהם אבלי הלוי גומבינר|מגן אברהם]] שם, סעיף קטן מ"ו.}} ועל כל תשמישי מצווה (כמו [[ציצית]] ו[[לולב]]).{{הערה|הרב [[יוסף תאומים]], '''פרי מגדים''', אורח חיים, סימן קנ"ג, "אשל אברהם", ס"ק מ"ז.}}

[[חז"ל]] מפרשים את הביטויהאיסור "מְחִיר כֶּלֶב" בהחלפת [[כבש הבית|שה]] ב[[כלב הבית|כלב]], הן בדרך של מקח וממכר, ואהן בדרך של חלוקת ירושה, כאשר אחד היורשים לקח שה כנגד כלב. איסור זה אינו אלא בכלב בלבד.{{הערה|תוספתא, מסכת בכורות, פרק א', הלכה ג'. אמנם [[בעלי התוספות]], '''מושב זקנים''', דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט, כתבו כי הוא הדין לשאר חיות ובהמות טמאות.}}

על אף שבדבריבדברי חז"ל נראה כי "אתנן זונה" ו"מחיר כלב" הם שני איסורים שונים, אצלוכך היא דעת הרמב"ן שמנאם לשני לאווין. אך שאר [[תרי"ג מצוות|מוני המצוות]], כמו ה[[רמב"ם]] ו[[ספר החינוך]], נחשבים הםמנאום ל[[מצוות לא תעשה]] אחת (מצווה תקע"א).