מעיין הנעורים – הבדלי גרסאות

==מעיין הנעורים בקוסטה ריקה==

ב[[ימי הביניים]] האמינו רבים ב[[אירופה]] בקיומו של המעיין. במאה ה-16 כבשו [[מגלי ארצות]] שהגיעו מ[[ספרד]] שטחים בחלק הדרומי של [[מרכז אמריקה]] המצויים במדינה שנקראת היום [[קוסטה ריקה]]. הכובשים שמעו סיפורים מילידי המקום ([[אינדיאנים]]) על מעיין שתאם את האגדות אודות מעיין הנעורים, אשר מימיו שימשו לשתייה לצורך לריפוי מיחושים שונים. רבים נשאו על צווארם שקיק עור עם עפר אדום מקרקע המעיין, ששימש לריפוי פגיעות חיצוניות באמצעות מריחתו כבוץ על מקום הפגיעה. המעיין נקרא על ידי הספרדים בשם "לה פואנטה דה לה אטרנה חובנטוד" (מעיין הנעורים הנצחיים). במאה ה-19 הפך המעיין, שהיה למעשה נביעה של מים חמים ממעמקי [[כדור הארץ]], לאתר ה[[תיירות]] הראשון של קוסטה ריקה. חברה בשם "בלה ויסטה" שמניותיה נסחרו ב[[בורסה לניירות ערך|בורסה]] ב[[איטליה]] ו[[בלגיה]] פיתחה את האתר, "אגואה-קליינטה", ליד העיר [[קרטגו (מחוז)|קרתגו]], ובנתה בריכות למים החמים שנבעו מהמעיין ומלון בסגנון [[אתר מרפא|אתרי המרפא]] ב[[אירופה]], [[באדן-באדן]] ו[[קרלסבאד]]. בני אצולה ובעלי ממון רבים נהגו לבקר במקום. ב-1910 התחוללה רעידת אדמה באזור שהרסה את האתר והמבנים שסמוכים לו. לאחרונה נרכש המקום על ידי יזם ישראלי בשם אברהם קוטליצקי שהחל להפעילו מחדש.{{הערה|{{הארץ|שלמה פפירבלט, קרתגו|אברהם קוטליצקי מצא את מעיין הנעורים בקוסטה ריקה|1.1158101|20 בינואר 2011}}}}

 

==ראו גם==