הבדלים בין גרסאות בדף "סעדיה גאון"

נוספו 18 בתים ,  לפני חודש
לשון הפיוט של רס"ג מתאפיינת בראש ובראשונה במקום הבלעדי שתופסת בה לשון המקרא. כל תופעה דקדוקית של לשון המקרא, נדירה וחריגה ככל שתהיה, נחשבה אצל רס"ג כראויה ללשון השירה. בעיקר העדיף את הצורות המוארכות לסוגיהן, שנחשבו אצלו "מפוארות", כגון "כולמו" במקום כולם, "חכמתהו" במקום חכמתו, "ישועתה" במקום ישועה, "יהושיע" במקום יושיע, "הקימותה" במקום הֵקַמְתָ - הכול על סמך צורות מקראיות. גם בבחירת אוצר המילים העדיף את הצורות הנדירות והחריגות שבמקרא והשתמש ככל האפשר ב[[מילים יחידאיות בתנ"ך|מילים יחידאיות]]. במקביל נמשכות אצלו תופעות הלשון של הסגנון [[אלעזר הקליר|הקלירי]], כגון שינוי זכר לנקבה ולהפך והחלפת המשקלים והבניינים. במיוחד היו חביבים עליו משקלי פִּעְלוֹן, מִפְעָל ותִפְעוּל וה[[משקלים סגוליים|משקלים הסֶגוֹלִיִּים]]. את המשקלים הסגוליים תפס כצורה הסטנדרטית ל[[שם פעולה]], בדומה ל[[ערבית]].
 
לשונו המיוחדת והקשה להבנה של רס"ג מהווה מעין שלב מעבר בין סגנון הפיוט הקלירי לבין סגנונה של [[שירת ימי הביניים של יהדות ספרד|שירת ספרד]], שמחבריה (ובהם תלמידו [[דונש בן לברט]]) היו ממשיכי דרכו של רס"ג בשטח הדקדוק והשירה. הכללים שקבע, המעמד המיוחד שנתן ללשון המקרא והתפיסה הדקדוקית שפיתח התקבלו ושוכללו בידי משוררי ספרד, שהתקשו לקבל את הסגנון הקלירי החופשי ורב התנופה. [[אברהם אבן עזרא]], שמבקר בחריפות בפירושו ל[[מגילת קהלת]] את לשון הפיוטים הקליריים, משבח ומפאר את רס"ג על פיוטיושתי הבקשות שחיבר "שלא חיבר מחבר כמוהם, והם על לשון המקרא ודקדוק הלשון באין חידות ומשלים ולא דרש".
 
{{ציר זמן לרבנים|התחלה=882|מספר שנים=60}}