מזרח ירושלים – הבדלי גרסאות

בסקר שנערך בסוף שנת 2010 ייחסו 67%–69% מהנשאלים חשיבות רבה לזהותם הערבית, הירושלמית והפלסטינית, וכמעט אותו שיעור של נסקרים ייחסו חשיבות רבה להיותם בעלי [[תעודת זהות כחולה]]. כ-39% אמרו שאם תינתן בידיהם הבחירה הם יעדיפו להיות אזרחי ישראל לעומת 31% שיעדיפו להיות אזרחי [[מדינה פלסטינית]]{{הערה|[http://pechterpolls.com/wp-content/uploads/2011/01/Detailed-Survey-Results-on-E-Jerusalem-1-10-11-1034pm-Eastern.pdf The Palestinians of East Jerusalem: What do they really want?], Pechter Polls, Summary, Q9, Q14, Q17|שמאל=כן}}. לפי סקר עומק שערך [[מכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון|מכון וושינגטון]] 5 שנים לאחר מכן, ביוני 2015, רוב של 52% מקרב תושבי ירושלים הערבים "העדיפו לחיות כאזרחים ישראלים שווי זכויות תחת ריבונות ישראלית". במקביל ניתן לראות זינוק חד בבקשות התאזרחות שהגישו ערביי מזרח ירושלים, כאשר בשנת [[2016]] הוגשו למעלה מאלף בקשות כאלו לעומת פחות ממאה בקשות בשנת [[2003]]{{הערה|שם=שרגאי|{{השילוח|[[נדב שרגאי]]|"העיר שעורבבה לה"|העיר-שעורבבה-לה|4, אפריל 2017}}}}.

 

 

בשנת 2017 עמד מספרם של ערביי מזרח ירושלים על כ-320 אלף איש, ועוד כ-50 אלף ערבים שאינם תושבי ישראל שהו במזרח ירושלים באופן בלתי-חוקי או בעיצומו של הליך איחוד משפחות{{הערה|שם=קורן}}. לפי [[הביטוח הלאומי]], שיעור הילדים העניים במזרח ירושלים עמד על 83.4%, (בהשוואה ל־56.7% בקרב [[ערביי ישראל]] שאינם מתגוררים במזרח ירושלים) ושיעור התעסוקה של הנשים עמד על כ-14% בלבד (לעומת 32% בקרב הנשים הערביות בגליל){{הערה|שם=קורן}}.