אסא קדמוני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 35:
הכוח לחם ליד בודקה של בית דו קומתי כאשר מאחוריהם ניצב קיוסק. לוחם מצרי שעלה על גג ה[[קיוסק]] ירה צרור שהרג את ישראל אדוד ופצע את הפלר ושקי. אסא הרג את היורה והמשיך להלחם כאשר הוא ושקי נותרו לבדם בהמשך הלחימה. [[בארי חזק]] (שהיה חברו הטוב של קדמוני) נהרג קודם לכן בשלב ההתקלות, בעת שכוח המג"ד החל להתבצר בבית שבפאתי הכפר ומתחם סרפאום (קוד "אורחה" במפת הקוד סיריוס). קדמוני ומאיר הפלר השמידו בטילי לאו משאית עם חיילים מצריים ונגמ"ש מצרי מדגם טופז, וכוח קדמוני, יחד עם חבורת המג"ד לחמו בנחישות נגד כוחות מצריים גדולים שהסתערו עליהם והגיעו עד למרחק מטרים ספורים מהם במשך כ-4 שעות, שבהמשכן הגיע כוח החילוץ{{הערה|[[עמירם אזוב]], "'''[[צליחה (ספר)|צליחה, 60 שעות באוקטובר 1973]]'''", [[הוצאת דביר]], [[2011]], עמוד 250, "מכאן ואילך הפך הקרב לסיפור של הישרדות וחילוץ. החוליות היו ברובן מכותרות ולחמו איש לנפשו ולחולייתו. חוליית הלחימה הקדמית בפיקודו של [[סרן]] אסא קדמוני תפסה חצר בין שני בתים. מהר מאוד נפצעו עמיתיו, וכך, מוקף במאות מצרים, לחם קדמוני במשך ארבע שעות. ירה ברובהו, הטיל רימונים, ירה טילים, דילג מצד לצד, אוסף מחסניות מחבריו הפצועים, ובולם את התקדמות המצרים עד להגעת כוח החילוץ. כאשר הגיע אליו הכוח המחלץ, נשארו לו כדורים מעטים בלבד. לימים עוטר קדמוני ב[[עיטור הגבורה]] על לחימתו. ייתכן ששהתנסות הקשה שעבר דחפה אותו לעמוד בראש תנועת המחאה שלאחר המלחמה ולמשברים הנפשיים שליוו אותו כל ימי חייו הקצרים".}}. הצנחנים לחמו ללא הרף על חייהם כנגד התקפות של מאות חיילים מצריים, שלוו באש עזה מטווחים קצרים. בהמשך הקרב הושמד הזחל"ם של הקבוצה באש נגד טנקים מצרית ואפשרות הנסיגה היחידה שלה אבדה.{{הערה|הרצוג, עמ' 213-214 ; כפיר, עמ' 163.}}. בקרב נהרגו 11 חיילים ישראלים, 10 צנחנים ושיריונאי אחד ונפצעו 35.
 
לאחר הקרב הדיח המג"ד את קדמוני וקצין נוסף, גדעון ביקל, מהגדוד בטענה שהם המרידו את החיילים נגד המג"ד{{הערה|[[אורי מילשטיין]], [https://www.maariv.co.il/news/military/Article-501411 40 שנה אחרי: האמת מאחורי קרב הדמים בכפר סרפאום ביום הכיפורים], מעריב, 921 באוקטוברבספטמבר 2015}}. קדמוני הכחיש את הטענות שהמריד את החיילים נגד המג"ד וטען שהוא כלל לא דיבר עם החיילים. קדמוני טען שהמג"ד היה במצב רוח דיכאוני לאור תוצאות הקרב, ומהתחושה הקשה של חייליו, סבר ששיחה של ביקל עם החיילים הייתה "המרדה" נגדו{{הערה|[https://www.facebook.com/Yossi.Blum.Halevi/videos/1180553178732226/ אסא קדמוני 1942-1999, יוסי בלום הלוי בשיחת נפש מוקלטת עם גיבור ישראל, תל-אביב ספטמבר 1991, פרק 3 מתוך 3]}}. ביקל ערער על ההחלטה, ולאחר המלחמה התקבלה טענתו, הוא המשיך בשירות המילואים בצנחנים בדרגת אל"ם, כבוגר המכללה לביטחון פנים ובעל תואר דוקטור לכלכלה. בהמשך קרבות מלחמת יום הכיפורים המח"ט [[דני מט]], באשור מפקד האוגדה [[אריאל שרון]], הורה לנחיק לשמש מג"ד בפועל של גדוד 71 לצדו של דן זיו. קדמוני פנה לנציב קבילות חיילים, האלוף [[חיים לסקוב]].
 
על הגבורה שהפגין בקרב זכה ב[[עיטור הגבורה]]. וכך נכתב בעיטור הגבורה שהוענק לו במאי 1975 על ידי [[ שר הביטחון]] [[שמעון פרס]]: