שבתי צבי – הבדלי גרסאות

שבתי צבי נאסר על ידי ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאנים]] ב-[[1666]] בעקבות האשמות של מקובל בשם [[נחמיה כהן (פירושוניםמקובל)|נחמיה כהן]]. לשבתי צבי ניתנה אפשרות לבחור בין [[אסלאם|התאסלמות]] ל[[מוות|מיתה]]. הוא בחר להתאסלם, ולאחר מכן קיבל את השם עזיז מוחמד [[אפנדי]], ואחריו התאסלמו חלק מתלמידיו. הדבר הכה בתדהמה את העולם היהודי. רבים ממאמיניו של שבתי צבי היו ניצולי [[גזירות ת"ח-ת"ט|פרעות ת"ח-ת"ט]] אשר במהלכן נטבחו כמאה אלף יהודים במזרח אירופה. לפיכך כששבתי צבי נתפס והתאסלם חוו יהודים רבים מטורקיה ואיטליה ועד רוסיה וליטא משבר גדול. בעקבות המקרה, הוטלו הגבלות ב[[מזרח אירופה]] על לימוד ה[[קבלה]], והשם שבתי צבי הפך לשם גנאי. שבתי נפטר בגלות ב[[אולצין]] שהייתה אז חלק מהאימפריה העות'מאנית וכיום נמצאת ב[[מונטנגרו]], בגיל חמישים.

נקודת המפנה חלה בביקורו של מקובל מ[[פולין]] בשם [[נחמיה כהן (פירושוניםמקובל)|נחמיה כהן]] אצל שבתי צבי. על דמותו של כהן לא ידועים לנו פרטים רבים, אולם ידוע כי היה דמות ידועה בחוגי המקובלים במזרח אירופה, וכי שבתי צבי עצמו ידע על בואו הצפוי וציפה כי תמיכתו של כהן תגביר את התמיכה הציבורית בו. כהן הגיע לגליפולי ב[[ג' באלול]] [[ה'תכ"ו]] ([[3 בספטמבר]] [[1666]]), וישנה מחלוקת בין ההיסטוריונים מה בדיוק היה יחסו אל שבתי צבי. לפי גירסה אחת, שהובאה בדברי הכומר ההולנדי [[תומס קונן]], כהן לא קיבל את משיחיותו כמובנת מאליה, אלא התווכח אתו קשות במשך שלושה ימים רצופים בקשת רחבה של נושאים קבליים בניסיון להוכיח לו כי איננו המשיח. מקורות שונים טוענים כי נקודת המחלוקת הייתה טענתו של כהן כי הוא עצמו [[משיח בן יוסף]], ומאחר שלא מילא עדיין את משימתו לא ייתכן ש[[משיח|משיח בן דוד]] התגלה. בסיומו של הוויכוח התפרץ כהן לעבר שבתי צבי וצעק כי הוא רמאי וכי דינו מיתה כדין [[מסית|מסית ומדיח]]. לפי דבריו של קונן, כהן הבין כי אנשי שבתי צבי יקומו עליו לרוצחו, והצהיר באוזני המשמר הטורקי כי ברצונו להתאסלם. לאחר שחבש את המצנפת המוסלמית ביקש כהן ממפקד המצודה להעבירו לחצר הסולטאן ב[[אדריאנופול]] על מנת למסור תלונה נגד שבתי צבי. לאחר שהובא כהן לאדריאנופול הטיח האשמות קשות בשבתי צבי וטען שהוא מסית לקשר, וכי אין לסולטאן לחשוש מכוחותיו המיסטיים מאחר שהוא [[שקרן]] והוזה. לאחר שהגיש את התלונה בפני הסולטאן ברח כהן מטורקיה בחזרה לפולין שם שב ליהדותו בגלוי. דעה אחרת העלה רבי [[יעקב ששפורטש]], והיא כי כהן דווקא האמין בשבתי צבי ונשלח על ידו אל הסולטאן על מנת ״לרדת אל הקליפות״ לפניו, אך הסולטאן לא הסתפק בשליח ושלח לקרוא לשבתי צבי עצמו.