חרמאן סוארס פלמריץ' – הבדלי גרסאות

פלמריץ' למד באוניברסיטה המרכזית של ונצואלה. בשנת 1928 הוא השתתף בהפגנות נגד הדיקטטור גומז ובעקבות זאת נכלא מאוקטובר 1928 עד נובמבר 1929. בשנת 1931 הוא קיבל דוקטורט במדעי המדינה ו[[משפטים]] ובשנת 1936 החל ללמד משפט אזרחי באוניברסיטה. הוא התפטר בשנת 1937 במחאה על כניסת המשטרה לקמפוס. בשנים 1939-1940 הוא כיהן כנשיא מועצת עירית [[קראקס]]. בשנת 1941 הוא שב למשרתו כמרצה למשפט אזרחי ובשנים 1945-1947 היה דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה. בעקבות ההפיכה בסוף 1948, הוא מונה ליועץ לחונטה ובין ספטמבר 1949 לפברואר 1950 כיהן כשר החוץ בעת שש החוץ היה בחופשת מחלה. בין יוני 1950 לנובמבר 1950 הוא כיהן כשגריר ב[[פרו]]. בעקבות הרצחו של נשיא החונטה, [[קרלוס דלגאדו שאלבו]], בנובמבר 1950, צורף פלמריץ' לחונטה כנציג אזרחי ומונה לנשיא. כתב העיתון [[חרות (עיתון)|חרות]] תיאר את התנהלות החונטה{{הערה|{{חרות|יצחק המאירי|ארץ זבת נפט, שוחד, מעילות ומהפכות|1953/03/06|00403}}}}:

:"עד הבחירות של נובמבר ‭1952‬ היתה השלישיה, החונטה, צמודה אחד לרעהו, הם לא נפרדו אפילו לרגע כתאומי סיאם ... בכל הופעה ציבורית, פתיחת וחניכת בי"ס חדש, או כביש חדש, התנהל הכל לפי אותו הסדר ... פלמריץ' באמצע והקולונלים לצדו."

 

==הערות שוליים==