לזר קגנוביץ' – הבדלי גרסאות

'''לזר מויסביץ' קגנוביץ'''' ([[רוסית]]: '''Ла́зарь Моисе́евич Кагано́вич'''; '''אלעזר''', [[22 בנובמבר]] [[1893]] - [[25 ביולי]] [[1991]]), היה [[פוליטיקאי]] [[סובייטי]] [[יהודי]], עמית וחבר לדרךנאמן לדרכו של [[יוסיף סטלין]] ו[[שר]] בכיר בממשלתובממשלה.

קגנוביץ' נולד ב-[[1893]] להורים יהודייםיהודים בכפר קאבאני, ליד [[רדומישל]] במחוז [[קייב]], בשטחי [[האימפריה הרוסית]]. במרביתרוב חייו הוא היה [[אתאיסט]], מעולם לא קיבלהשלים השכלה פורמלית ובתחילת דרכו עבד כ[[סנדלר]]. הצטרףהיה ללחבר[[המפלגה הבולשביקית|מפלגה הבולשביקית]] ב-[[1911]] בעקבות אחיו שהיהשהקדימו כבר חבר מפלגהבכך. ב-[[1915]] נעצר ונשלח חזרה לקאבאני., במאיובמאי [[1917]] הואהנהיג נהיהאת למנהיגהמיליציה של מיליציה בולשביקיתהבולשביקית ב[[סרטוב]]. ב[[אוגוסט]] [[1917]] תפס אתהיה מנהיגותבראשות ועידת הפולסקי של המפלגה הבולשביקית ב[[בלארוס]]., בוב[[מהפכת אוקטובר]] הוא עמד בראש ההפיכה ב[[הומל]]. בין [[1925]] ל-[[1928]] וביןושוב בין מרץ לדצמבר [[1947]] לדצמבר אותה שנה שימש בתפקידבתור [[המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית]] של ב[[אוקראינה]]. ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20]], במשותףביחד עם [[ויאצ'סלב מולוטוב]], לקח חלק ב[[תוכנית החומשחומש (ברית המועצות)|תוכנית החומש]] הסובייטית והוב[[קולקטיביזציה]], שהביאו לרעב הגדול ([[הולודומור]]) ולמותם מרעבברעב של מיליוני [[אוקראינים]]. בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] היה בין חברי הקבינט הסובייטי שחתמו על ההוראות ל[[טבח יער קאטין]].

קגנוביץ' נחשב בצמרת הסובייטית כמארגן מעולה ובתחום זהוככזה מילא תפקידים רבים. בשניםבין 1944-1935 הוא היה הקומיסר העממי ל[[תחבורה]] ובו-זמנית, בשניםמילא בין 1937 - 1942 הוא מילא תפקידים נוספים, ביניהם הקומיסר העממי ל[[תעשייה]] הכבדה, לתעשיית הדלק, ועוד.

עםבפרוץ [[מבצע ברברוסה|המתקפה הגרמנית]], מערכת הרכבות הסובייטית הייתה צריכה לספק רבבות קרונות וקטרים לפינוי למזרח של מפעלי התעשייהתעשייה ומיליוניעל מיליוני עובדיהם עלעם משפחותיהם, זאת במקביל לצורכילמילוי צורכי הצבא ותיקון המסילותמסילות והגשריםוגשרים שנפגעו קשותקשה מהתקפותבהתקפות [[הלופטוואפה|חיל האוויר הגרמני]]. במציאות מורכבת זו, בעיקר במחצית השנה הראשונה למלחמה, ולמרות המחסורמחסור בקרונות וקטרים, הקומיסריאט לתחבורה בראשתו של קגנוביץ' עמד במשימה.

אחד הגורמים המרכזיים בעמידת הצבא האדום מול כוחות גרמניה הנאצית, הייתההיה פינוי התעשייה הצבאית מהשטחים שצבאשהגרמנים גרמניה כבשכבשו עד שלהי 1941. כ-80 אחוז% מתעשייה זו הייתההיו ממוקמתממוקמים בשטחי ברית המועצות אותם כבשהכבשו גרמניההנאצים וחלקהוהחלק הגדול פונה. פעולות אלו נזקפות במידה רבה לזכותו של קגנוביץ': מאוקראינה פונו 419 מפעלי תעשייה, תחנות חשמל ועוד, ביניהם מפעלים ענקיים בהם עבדו אלפי פועלים; הפינוי הקיף גם מפעלי תעשייה מאזורי מוסקבה ולנינגרד. בסך הכל פונו בחודשי יולי-נובמבר 1941, 1523 מפעלי תעשייה, מהם 1360 מפעלי תעשייה צבאית. אותם מפעלים הועברו מזרחה, ברובם לאזורי הוולגה, להרי אורל, לסיביר ולאסיה התיכונה.

בשנת ב-1949 עברפרץ גל של אנטישמיות נגד היהודים בברית המועצות, וה[[נ.ק.ו.ד.]] החל לרדוף פעילים יהודיים בכל הדרגים. גם קגנוביץ' לא ניצלנפגע מגל זה, אבלהגם שנותר עדיין היה חבר בפוליטביורו הסובייטי. הנ.ק.ו.ד. שקל לחקור את קגנוביץ'אותו, אבלאך סטלין סירב לכך.

לאחר מותו של סטלין היה חברקגנוביץ' הקבוצה שעמדהחבר בראשותבצמרת המפלגה הקומוניסטית, אך כשנבחר חרושצ'וב למזכיר הכללי, בשנת ב-1957, הואשם קגנוביץ' בחברות ב[[הקבוצה האנטי-מפלגתית|קבוצה אנטי-מפלגתית]] והודח מתפקידיו הבכירים. לאחר הדחתו הוגלה לסיביר שם שימש כמנהל בית חרושת קטן ל[[אשלגן]] בהרי אורל.

קגנוביץ' מת בגיל 97, זמןחמישה קצרחודשים לפני [[התפרקות ברית המועצות]] בשנת ב-1991.

בשנת ב-1987 יצא בארצות הברית ספר של הסופרמאת סטיוארט קהןקהאן, שטען שהואכי הוא אחיינו של קגנוביץ' וראיין אותו מספר פעמים. סטיוארט קהןקהאן האשים את לזרדודו-לכאורה ברעב באוקראינה, בשותפתובשותפות ל[[הטיהורים הגדולים|טיהור]] של ראשי הצבא והמפלגה ב-1937 ובתכנון [[הפתרון הסופי]] ליהודים ו[[משפט הרופאים]]. בני משפחת קגנוביץ' כפרו בכל האישומים הללו, וטענו שקהןשקהאן אינו קשור למשפחתם ומעולם לא ראיין את לזר.