שירות הסדר היהודי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קישורים פנימיים והורדתי חלק לא אנציקלופדי |
←מעשי אלימות: רינגלבלום הוסיף תיאור של הלחץ הפסיכולוגי החולני שגרם לשוטרי משטרת הגטו לאובדן צלם אנוש. שונאי היהודים במאה ה-21 נוהגים לתת את המשטרה היהודית כדוגמא למשתפי פעולה יהודים עם הנאצים, אבל אני חושב שמדובר בציניות גדולה לומר דבר כזה וחייבים להזכיר את עינויי הנפש הפסיכולוגים הכבדים והעצומים שהאנשים האלו שהם קורבנות בסופו של דבר חוו. |
||
שורה 27:
== מעשי אלימות ==
אנשי המשטרה היהודית התעמתו מדי פעם עם יתר האסירים, במיוחד לאחר שהחלו הפשיטות והגירושים למחנות ההשמדה. הם לרוב לא היו אהודים על יתר האסירים. ההיסטוריון והארכיונאי של גטו ורשה, [[עמנואל רינגלבלום]], אף תיאר את השוטרים היהודיים כאכזריים הרבה יותר מהגרמנים, האוקראינים והלטבים.
בדצמבר 1942 - רינגלבלום מסביר את הנסיבות הפסיכולוגיות הבלתי רגילות שהשוטרים היהודים בגטו היו נתונים בהם- "איימו עליהם בלי הרף שייקחו אותם, את נשותיהם וילדיהם לאומשלאג... הנחטפים לאומשלגפלאץ ובעיקר הנשים גילו התנגדות. כל זה יצר אוירה בלתי אפשרית לשוטרים והם התפרעו ועשו מעשים נוראים." במיוחד היו לאנשי המשטרה היהודית עימותים קשים עם [[התנגדות יהודית בשואה|המחתרות ותנועות ההתנגדות]] בגטאות, שהתייחסו אליהם בזעם ובסלידה כ[[בוגדים בעמם|בוגדים]] ו[[משתף פעולה|משתפי פעולה]]. ארגון [[אי"ל]] אף הוציא בגטו ורשה "צווים" המורים על הוצאתו להורג של כל מי שיצטרף לשורותיהם. ב-[[25 באוגוסט]] [[1942]] אנשי אי"ל ירו ב[[יוזף שרינסקי]] {{אנ|Józef Szeryński}}, מפקד המשטרה היהודית בגטו ורשה, אשר שיתף פעולה עם מנגנון המשלוחים, ופצעו אותו קשה. מחליפו, יעקב לייקין, נהרג בחודש אוקטובר. חלק מהמשטרות היהודיות פעלו להכשיל את ההתנגדות היהודית בגטאות, כך קרה בגטאות ורשה, [[גטו קרקוב|קרקוב]], [[בנדין]], [[גטו סוסנוביץ|סוסנוביץ]] ועוד, אם כי בחלק מהגטאות המשטרה היהודית לא התערבה וב[[גטו קובנה]] וגם ב[[גטו וילנה]] היו אף שוטרים שסייעו למחתרת.
| |||