יהדות גרמניה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
פרסום עדכני ויעיל על גרמניה |
TheStriker (שיחה | תרומות) ביטול גרסה 27014368 של 37.46.46.15 (שיחה) |
||
שורה 1:
{{קבוצה אתנית
| תמונה = [[קובץ:Moses Mendelson P7160073.JPG|80px|קישור=משה מנדלסון]][[קובץ:Richard Willstätter.jpg|80px|קישור=ריכרד וילשטאטר]]{{ש}}[[קובץ:Albert Einstein Head.jpg|80px|קישור=אלברט איינשטיין]]
| אוכלוסייה = 200,000{{הערה|שם=REMID|{{cite web|url=http://www.remid.de/remid_info_zahlen.htm|title=REMID — Religionswissenschaftlicher Medien- und Informationsdienst|date=2017|language=de}}}}
| שפות = [[גרמנית]], [[עברית]] ו[[יידיש]]
| דת = [[יהדות]], [[אתאיזם]]
| קבוצות = [[יהדות אשכנז]] ([[יהדות אוסטריה]], [[יהדות שווייץ]]), [[יהדות ספרד]], [[מזרחים]]
| שם בשפת המקור = Deutsche Juden
}}
{| class="infobox" cellpadding="3" style="width:100px; border-collapse:collapse; font-size:90%;"
|+ style="font-size: 160%; margin-left: inherit;" | {{גודל|2|[[פורטל:גרמניה/יהדות גרמניה/אוסף|לגלריה המלאה]]}}'''
|-
| colspan="1" style="text-align:center;"|{{פורטל:גרמניה/בחירת מידע|יהדות גרמניה|13}}
|-
|}
'''יהדות [[גרמניה]]''' היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות והמשפיעות באירופה. קהילת [[יהודים]] זו התגוררה ומתגוררת באזורים הגאוגרפיים שזוהו עם [[גרמניה]]. בעבר נקראה גם [[יהדות אשכנז]].{{הערה|1="אשכנז" אינה חופפת במלואה למדינה הפדרלית גרמניה של ימינו וכוללת חלקים במדינות אחרות.}} שורשיה בהגירת יהודים מעטים באלף הראשון לספירה וסופה בחיסול כמעט מוחלט בתקופת [[השואה]]. כיום קיימת קהילה של יהודים וישראלים שחזרו לגרמניה לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] ופתיחת השערים של [[ברית המועצות]].
קהילה זו תרמה לחיי ה[[דת]], ה[[תרבות]], ה[[אמנות]], הרוח וה[[מדע]] של [[העולם המערבי]] בכלל וה[[יהדות]] בפרט. בשנות השלושים של [[המאה ה-20|המאה העשרים]] היו יהודי גרמניה (אשר כונו [[יקה|"'''יקים'''"]]) מרכיב עיקרי ב[[העלייה החמישית|עלייה החמישית]] ל[[ארץ ישראל]]{{הערה|1=יהודי גרמניה היו מרכיב עיקרי בעליה החמישית שנקראה גם "עלית היקים". '''יקה''' היה כינוי (ספק לגנאי) ליוצאי גרמניה. מקורו כנראה במילה Jeck או Jecke ב[[דיאלקט]] של דרום גרמניה (וכן בכמה ניבים של [[יידיש]]), שפירושה "משוגע" או "מוזר"{{הערה|1={{קישור כללי|כתובת=http://germazope.uni-trier.de/Projects/WBB/woerterbuecher/dwb/wbgui?lemmode=lemmasearch&mode=hierarchy&textsize=600&onlist=&word=jecke&lemid=GJ00749&query_start=1&totalhits=0&textword=&locpattern=&textpattern=&lemmapattern=&verspattern=#GJ00749L0|כותרת=Wörterbuchnetz|תאריך_וידוא=2019-04-30|אתר=germazope.uni-trier.de}}}}{{הערה|1={{קישור כללי|כתובת=http://germazope.uni-trier.de/Projects/WBB/woerterbuecher/dwb/wbgui?textsize=600&mode=hierarchy&onlist=&lemid=GG03200#GG03200L19|כותרת=Wörterbuchnetz|תאריך_וידוא=2019-04-30|אתר=germazope.uni-trier.de}}}} (ויש שהתלוצצו שהביטוי הוא [[נוטריקון]] - '''י'''הודי '''ק'''שה '''ה'''בנה).}} ותרמו לפריחת המעמד ה[[בורגנות|בורגני]] בארץ ולהתפתחות התעשייה והמסחר. יהדות גרמניה של היום ידועה בתמיכתה הגדולה ב[[ציונות]].
נכון ל-
== תחילת ההתיישבות היהודית בגרמניה ==
אין ידיעות ברורות שמצביעות על ראשיתה של ההתיישבות היהודית באזור גרמניה. השם "גרמני" מוזכר לראשונה במקורות היהודיים ב[[משנה]] (שנחתמה בתחילת [[המאה ה-3]] לספירה). ב[[מסכת נגעים]]{{הערה|{{משנה|נגעים|ב|א}}}} המשנה דנה בדיני [[נגעים]] שצריך לבחון אותם על סמך השוני שלהם מצבע העור - והמשנה מביאה את ה"גרמני" כדוגמה לאדם לבן.
[[אברהם גרוסמן]]{{הערה|1=אברהם גרוסמן, '''חכמי אשכנז הראשונים''', הוצאת מאגנס, תשס"א}} מביא ציטוט מפי ה[[מהרי"ל]] (רבי יעקב בן משה מולין) שמציין מקורות לפיהם יהודים ישבו בגרמניה כבר ב[[תקופת בית שני]].{{הערה|ראו מהרי"ל, מהדורת [[מכון ירושלים]] תשמ"ט, ליקוטים אות מט, ובפתיחה ל"מנהגים דק"ק וורמיישא" מכון ירושלים תשמ"ח עמוד 74-73.}}
==התקופה הרומית==
ידיעה מבוססת ראשונה נלמדת מאגרת הקיסר [[קונסטנטינוס]] אל ראשי העיר [[קלן]] (קולוניה באותם הימים) משנת [[321]] ומסמך נוסף משנת [[331]] בהן יש התייחסות להתיישבות יהודית. קהילות נוספות של יהודי גרמניה היו לאורך נהר הריין ב[[טריר]] (Trier), [[מיינץ]] (Mainz), [[יהדות וורמס|וורמס]] (Worms) ו[[שפייר]] (Speyer).
ייתכן שקהילות אלה נעלמו במהלך התמוטטות הקיסרות ה[[רומא העתיקה|רומית]] ובמלחמות המוסלמים בנוצרים. מסורות אחרות קושרות את הגירת היהודים לגרמניה ב[[המאה ה-7|מאה השביעית]].
על פי המסמכים מהמאה הרביעית, ניתן להסיק שמעמדם המשפטי של יהודי אזור גרמניה היה דומה למעמדם בשאר חלקי האימפריה הרומית. היהודים נהנו מזכויות אזרחיות מסוימות אבל נאסר עליהם להפיץ את דתם, להחזיק בעבדים נוצריים ולעבוד במשרות ממשלתיות מסוימות.
מלבד המגבלות האלה, ליהודים היה חופש לעסוק בכל המקצועות, ולכן הם עסקו בחקלאות, במסחר, תעשייה ובהמשך גם בהלוואת כספים.
בתחילה התקיימו תנאים אלה גם בממלכות הגרמניות החדשות שנוסדו תחת שלטון הבורגונים והפרנקים. זאת משום שהשפעת הכנסייה הנוצרית חלחלה לאט לאזורים אלה. גם השליטים המרובינגיאנים, ששלטו באזור לאחר האימפריה הבורגונדיאנית, לא תמכו בניסיונות הכנסייה להגביל את המעמד האזרחי והחברתי על היהודי.
==תקופת קרל הגדול==
אזכורים לנוכחות יהודית בערים לאורך נהר ה[[ריין]] שבגרמניה מתייחסים כבר למאות השמינית והשביעית. התיישבות יהודית באזור החלה לא לפני שנת 850.{{הערה|קנת סטאו, '''מיעוט בעולם נכרי: היהודים באירופה הנוצרית בימי הביניים'''. מאנגלית: עודד פלד (ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1992), עמ' 91.}}
עדויות מוצקות של [[סוחר]]ים יהודים המתגוררים בגרמניה קיימות מתקופתו של [[קארל הגדול]]. סוחרים אלה הגיעו לגרמניה כאשר [[השושלת הקרולינגית]] עודדה את פיתוח הסחר כחלק מפיתוח חיי העיר. ישיבת היהודים בגרמניה הייתה רצויה לשליטים המקומיים עד סוף [[האלף הראשון]] לספירה, אך לאחר מכן המתח שנוצר בין היהודים לבין ראשיתו של [[מעמד הביניים]] הנוצרי וההתעוררות הדתית הנוצרית שליוותה את תקופת [[מסעי הצלב]], הביאו לשינוי המצב.
== ימי הביניים ==
{{ערך מורחב|גזירות תתנ"ו}}
בשנת [[1096]] בוצע טבח ביהודי קהילות אשכנז שישבו בחבל ה[[ריין]]. הפרעות התלוו ל[[מסעות הצלב|מסע הצלב]] הראשון והן מוכרות בזיכרון הקולקטיבי היהודי כ[[פרעות תתנ"ו]].
מפרעות תתנ"ו ואילך התחיל תהליך ארוך של ירידה במעמדם הפוליטי והביטחוני של היהודים. היהודים נודו חברתית והוכרחו לשאת על בגדיהם [[אות קלון]] וכן להתגורר בשכונות נפרדות. תחומי עיסוקיהם הצטמצמו למסחר ו[[הלוואה בריבית]] לשכניהם הגויים. על מנת לקבל הגנה מהשלטונות הם נאלצו לשלם מיסים רבים. אולם הגנה זו פעמים רבות לא עזרה והמון מוסת תקף יהודים, שדד את רכושם ורצח בהם רבים. במאה ה-12 התחילה שרשרת של [[עלילות דם]] נגד היהודים שהלכה והתרבתה.
למרות תנאי המחיה והביטחון הקשים התחזקה דמותה הדתית של יהדות גרמניה (יהדות אשכנז). לימוד התורה וההלכה, ובעיקר [[פרשנות התלמוד הבבלי]] קיבלו דגש חזק ביותר בתוך עולמם הדתי והרוחני של יהודי גרמניה, שמתוכם קמו רבנים גדולים ובתי מדרש ממוסדים.
דורות שלמים התחנכו על שמירת היהדות בכל מחיר, גם במחיר מוות, ובשל כך התרבו בקרב יהדות גרמניה מעשים של מוות על [[קידוש השם]].
בין השנים [[1298]]–[[1349]] עברו על יהדות גרמניה מספר גלים קטלניים של פרעות כאשר בכל פעם נרצחו אלפים רבים של יהודים ועשרות קהילות הושמדו:
* בשנת 1298 הואשמו יהודים בעיר [[רטינגן]] כי חיללו את [[לחם הקודש]] הנוצרי. אציל בשם רינדפלייש יצא למסע השמדה נגדם ביחד עם גלי פורעים, רצח 20,000 יהודים והשמיד 146 קהילות, בפרעות שנודעו בשם [[פרעות רינדפלייש]].
* ב[[שנות ה-30 של המאה ה-14]], ב[[פרעות ארמלדר]], הותקפו קהילות מערב גרמניה על ידי כנופיות שטבחו אלפים מהם והשמידו 80 קהילות בקירוב.
* הפרעות הגיעו לשיאן בימי [[המגפה השחורה]]. הממדים המבהילים של המגפה ואי-ידיעת גורמיה הובילו במהרה לעלילה קשה נגד היהודים. היהודים הואשמו בהרעלת ה[[באר מים|בארות]] ונטבחו בהמוניהם. 300 קהילות הושמדו, רבבות יהודים עונו והוצאו להורג בשרפה ובעינויים וערים רבות גרשו את היהודים מתחומן.
כתוצאה מכך, מימי המגפה השחורה ואילך יותר ויותר יהודים נמלטו על נפשם או נדדו לארצות [[אירופה]] השונות, ובעיקר לכיוון [[פולין]] ו[[בוהמיה]], שם זכו לשלווה יחסית ולתנאים כלכליים טובים יותר.
גם לאחר המגפה השחורה היהודים חזרו אל הערים וחידשו את קהילותיהם, אולם במהלך מאות השנים לאחר מכן חזרו ונשנו מעשי גירוש מערים רבות שדלדלו את האוכלוסייה היהודית. במאות ה-14 וה-15 ההנהגה התורנית של יהדות אירופה נמצאה במרחב הגרמני, במאה ה-16 [[יהדות פולין]] הפכה ללבה של היהדות האשכנזית, והמרכז היהודי על אדמת גרמניה הצטמק.
הגירה יהודית מ[[מזרח אירופה]] לכיוון גרמניה התחדשה רק לאחר [[פרעות ת"ח ות"ט]] בשנת [[1648]].
היהודים חיו במצוקה כלכלית והמשיכו לסבול מדי פעם ממעשי גירוש וטבח עד למאה ה-17.
== המאות ה-17 עד ה-19 ==
[[קובץ:Baking matzeh and cleaning chametz , 1724, from Juedisches Ceremoniel.jpg|שמאל|ממוזער|300px|[[אפיית מצות]] ב[[נירנברג]], איור מתוך ספר שהתפרסם ב-1716.]]
{{להשלים|כל הערך=לא|נושא=יהדות|נושא2=מדינות אירופה}}
בגרמניה התקיימו קהילות עירוניות ספורות ברציפות מאז ימי הביניים, החשובה בהן הייתה פרנקפורט. במהלך [[המאה ה-17]] ואחריה נוסדו או חודשו קהילות רבות בגרמניה. קהילות אלו נוסדו על ידי יהודים שהיגרו מהמרחב הכפרי שב[[מערב אירופה]], ממזרח אירופה ומגורשי ספרד ששאפו לשפר את תנאי חייהם וחיפשו מקומות נוספים להתיישב בהם. חלק מהקהילות נוצרו על ידי יהודי שזכה למעמד "[[יהודי החצר]]" והביא אליו עוזרים, משרתים ובני משפחה שמצדם נזקקו לנותני שירותי דת (רב, שוחט) וכך נוצרה קהילה.
בחלק ניכר מערי גרמניה הייתה זכות הישיבה בעיר כרוכה בתשלום לשליט העיר, זאת בנוסף למסי הקהילה הרגילים.
חלק מהיהודים מצאו לעצמם קשרים בחצרות השליטים השונים ויצרו את מעמד [[יהודי החצר]].
===תקנון יהודי פרוסיה===
ב-[[1750]] העניק [[פרידריך השני, מלך פרוסיה]] כתב [[פריווילגיה (כתב זכות)|פריבילגיה]] ליהודים, המחלק את היהודים לשני סוגים:
*[[יהודי חצר]] ([[יהודי חסות]]), היו היהודים שמהם הפיק השלטון את התועלת הרבה ביותר.
*יהודים נסבלים, היו אנשי הקהילה היהודית ובהם רבנים, חזנים ושוחטים. אלו היו אותם אנשים שפרנסתם הייתה על מתן שירותים לקהילה עצמה והשלטון לא חש שהוא מקבל תועלת מעבודתם. יהודים אלה לא נהנו מהזכויות שקבלו יהודי החסות, והיו פחות מוגנים מהם.
ליהודי החצר הותר להעביר את זכות החסות לאחד מילדיהם לפי בחירתם, אולם לילד אחד בלבד. שאר ילדיהם, אם הורשו להישאר בעיר עברו למעמד של יהודים נסבלים.
התקנון אסר על היהודים לעסוק במשלחי היד בהם עסקו העירונים הנוצרים, נאסר עליהם לרכוש בהמות פרט לאותן בהמות ששימשו כאוכל להם עצמם והותר להם לסחור בסוסים. נאסר עליהם לייצר משקאות אלכוהוליים, נאסר עליהם לסחור במשקאות אלכוהוליים פרט ליין כשר. נאסר עליהם להתיך [[מתכות יקרות]] אולם הותר להם לסחור בהן וגם ב[[אבני חן]]. נאסר עליהם לסחור בצמר אבל הותר להם לסחור בבדי מותרות ובפרוות. הותר להם לסחור בסחורות הבאות מפולין ובכאלו הדורשות קשרים מסחריים בארצות אחרות כגון תה, קפה, שוקולד ודבש.
ב-[[1812]] התפרסמה בפרוסיה פקודה המעניקה שוויון זכויות ליהודי פרוסיה. כך זכו היהודים בזכויות אזרחיות מלאות ולצדן חובות אזרחיות כמו שירות בצבא.
===תנועת ההשכלה===
[[קובץ:Lingaccuger.jpg|ממוזער|הטמיעה הלשונית בשלושה שלבים כמשתקף בתרגום שורות הפתיחה של [[ספר בראשית]]. למעלה מתוך '[[צאנה וראנה]]' מ-1764, נדפס בזולצבאך, כתוב ב[[יידיש|ניב יהודי]] בבירור השונה מהגרמנית; באמצע, הטקסט המקביל מן [[הביאור]] של [[משה מנדלסון]], 1780, גרמנית תקנית באות עברית; למטה, בתרגום [[רש"ר הירש]] מ-1867, גרמנית תקנית בלבד.|350px]]
{{ערך מורחב|תנועת ההשכלה היהודית}}
[[המאה ה-18|במאה ה-18]] החלה להתפתח בגרמניה [[תנועת ההשכלה היהודית]], שאימצה את ערכי ה[[נאורות]], עודדה השתלבות בחברה הנוצרית, ודגלה ברכישת הידע, המנהגים והשאיפות של אומות העולם שביניהן חיו היהודים. תוכניתה של ההשכלה, שהובלה על ידי אישים כגון [[משה מנדלסון]] ו[[נפתלי הרץ וייזל]], הייתה להרחיב את אופקיה של האוכלוסייה היהודית ובמיוחד של הנוער היהודי. כמו כן נלחמו המשכילים במה שתפשו כ[[אמונה טפלה|אמונות טפלות]] בקרב המוני העם.
===האגודה לתרבות ולמדע של היהודים===
דרך אחרת לקשור את היהדות ל[[תרבות גרמניה|תרבות הגרמנית]] והכללית הייתה בגישה מדעית לתרבות וההיסטוריה היהודית. [[האגודה לתרבות ולמדע של היהודים]] (Verein für Cultur und Wissenschaft der Juden) נוסדה על ידי קבוצת חברים בראשותו של [[יום טוב ליפמן צונץ]] בשנת 1819, וראתה לעצמה כמטרה לחנך את הצעיר היהודי ל"יחסים הרמוניים" עם סביבתו, ומנגד, להציג את הערך המדעי של היהדות לציבור האינטלקטואלי הנוצרי.
כיבושיו של [[נפוליאון]] הביאו איתם מתן זכויות ליהודים בערים שנכבשו בגרמניה. גם ב[[פרוסיה]], שלא נכבשה, נחקק חוק [[אמנציפציה ליהודים|אמנציפציה]] בשנת 1812. חוק זה היה חלקי ולא העניק זכויות מלאות ליהודים. החוק בוטל לאחר מכן. היהודים נלחמו בבתי דין להשגת זכויותיהם. [[אדוארד גאנס]], ממייסדי האגודה לתרבות ולמדע של היהודים, נלחם שנים בבתי הדין כדי לקבל אישור לעבוד כ[[מרצה]] באוניברסיטה בפרוסיה, אך נכשל שוב ושוב. לבסוף לא עמד לו כוחו והוא התנצר. המאבק לזכויות היהודים נתקל בהתנגדות של חלקים בצמרת האינטלקטואלית הלאומית-נוצרית הגרמנית. על רקע זה ועל רקע משבר כלכלי משנת [[1816]] פרצו ב-[[1819]] [[פרעות "הפ-הפ"|פרעות "הֶפּ-הֶפּ"]]. הם נקראו כך על שם הקריאות שהשמיע ההמון בעת התנפלותו על מוסדות ציבור ודת ועל עסקים פרטיים של יהודים.
===פילוג דתי===
{|class="wikitable" style="float:left; text-align:center;"
|-
|[[קובץ:SamsonHirsch1.jpg|120px]]
|[[קובץ:Brockhaus and Efron Jewish Encyclopedia e15 334-0.jpg|105px]]
|[[קובץ:AbrahamGeiger.png|120px]]
|-
|colspan="3"|<small>הרבנים [[שמשון בן רפאל הירש]], [[זכריה פרנקל]] ו[[אברהם גייגר]], אבות שלושת הזרמים המודרניים ביהדות</small>
|}
בעשורים הראשונים של [[המאה ה-19]] גברה ההתערות, בעיקר של הדור הצעיר, בחברה הכללית. [[ישראל יעקבסון]] ותומכיו, מבשרי [[היהדות הרפורמית]], ניסחו מענה משלהם באמצעות שינוי אסתטי בתפילות ולבסוף על ידי הסרה של קטעי תפילה המייחלים לחידוש [[עבודת הקורבנות]]. דור ראשון זה, שיוזמתו הייתה מוגבלת מאוד, הוקע על ידי הרבנות המסורתית ב[[ריב ההיכל]] של 1818–1821. בעוד שהנצרות הפרוטסטנטית העמידה בהדרגה תשובה לביקורת [[הנאורות]] על הדת בדמות התאולוגיה של [[פרידריך שליירמאכר]], ליהודים לא הייתה הגות מקבילה. הצעירים המשכילים המירו באלפיהם את דתם (בשליש הראשון של המאה נטבלו כמחצית מאלה שהתגוררו בברלין). משבר האמנציפציה בנסיכויות הגרמניות הוביל לתסיסה מצד פילוסופים יהודים כ[[שלמה לוי שטיינהיים]]. בשלהי שנות ה-30 קם גל חדש ומקיף של רפורמה בהנהגת הרב [[אברהם גייגר]], שהסתמך על רבני הקהילות הצעירים שחויבו מזה כבר לרכוש השכלה אוניברסיטאית על ידי הממשלות. המגמה לבשה צורה בשלוש ועידות שנערכו בשנים 1844–1846. אל מול הרפורמים התייצבו מחד הפוזיטיבים-היסטוריים ([[קונסרבטיבים]]) בראשות [[זכריה פרנקל]], שחתרו לשימור ההלכה כסמכות מחייבת אך ראו אותה במידה רבה כיצירה אנושית, וה[[נאו-אורתודוקסיה (יהדות)|נאו-אורתודוקסים]] בהנהגת [[רש"ר הירש]] ו[[עזריאל הילדסהיימר]], ששאפו לפשרה עם העולם המודרני ולאימוץ ערכיו אך עמדו על אמונה מוחלטת ב[[תורה מן השמים]]. הם ראו בפרנקל, דווקא מפני שנתפש בציבור כשומר מצוות ואדוק, איום גדול אף יותר מגייגר והסובבים אותו. חיי הדת המסורתיים שקדמו לאמנציפציה נכחדו כמעט כליל: רק באזור [[פוזן]], הרחק במזרח, ובמובלעות זעירות ספורות כמו [[פיורדא]] הוסיף לשרוד חינוך יהודי מהסוג הישן.
יהודי הארצות הגרמניות הוסיפו להיות כפופים, מכח חוק, לקהילה אחת ומאוחדת (Einheitsgemeinde) בכל יישוב. מצב זה, והיעדרה של התארגנות עצמאית מצד הפוזיטיבים-היסטוריים, מיתן במידה רבה את הרפורמה, שנציגיה נאלצו להתפשר עם נטיית המוסדות הישנים לשמרנות ועם בעלי ההשקפות האחרות. בברסלאו, פרנקפורט דמיין וברלין קמו קבוצות עצמאיות-למחצה על טהרת הזרם החדש (חבריהן נדרשו לשלם מסי חברות כפולים); רק זו בבירה, "הקהילה הרפורמית" תחת הרב [[שמואל הולדהיים]] ולאחריו עמנואל ריטר, האריכה ימים. גם האורתודוקסים פנו כבר בשלב מוקדם ל[[בדלנות]]. עוד ב-1850 הקימה קבוצה קטנה של שמרנים ב[[פרנקפורט דמיין]] קהילה שנהנתה מאוטונומיה חלקית והזמינו את הירש לעמוד בראשה. ב-1876 נפתחה האפשרות לפרישה מלאה, כמו [[הקרע ביהדות הונגריה|שנעשה כבר בהונגריה ברמה הארצית]], כשהרשויות החילו גם על היהודים את החוקים שהתירו לנוצרים לעזוב את הכנסייה שלהם מבלי לעבור לאחרת (אלה חוקקו ב[[קולטורקמפף|מסגרת מלחמת התרבות עם הקתולים]]). רש"ר הירש הטיף לאורתודוקסים – שהיוו מיעוט בלתי-מבוטל, כחמישית מכלל האוכלוסייה היהודית [[איחוד גרמניה (המאה ה-19)|ברייך שקם זה לא מכבר]] – לכונן עדות נפרדות. [[פולמוס הפרדת הקהילות|קריאותיו נענו בהתנגדות אף בעירו שלו, והוא נקלע למחלוקת]] עם הרב הקשיש [[יצחק דב במברגר]], שהיה שמרן ומיושן ממנו אך גם נחוש יותר לשמור על אחדות הקהל. דעתו של במברגר גברה: רק מיעוט קטן מבין נאמני המסורת אימץ את מדיניותו של הירש, והרוב המכריע הוסיף להיכלל במסגרות הישנות, בהן קיים מוסדות נבדלים מבלי להשתתף במימון הוצאות הדת של הרוב. חילופי האשמות ועוינות בין ה'אורתודוקסיה המתפלגת' (Austrittorthodoxie) לזו 'הקהילתית' (Gemeindeorthodoxie) הוסיפו להתקיים עד השואה.
חוק הפרישה של 1876 היווה גם מכה לרפורמים. הסרת החיוב להשתייך לעדה העלים באחת את ה[[תמריץ]] של רבים מתומכיהם – שעניינם היה בעיקר חילון ומודרניזציה של הקהילה, בה היו חברים מכח חוק, ולא תוכן דתי פוזיטיבי כלשהו – והעניק לשמרנים אמצעי הרתעה בדמות איום להתפלג. ברמת הקהילה, התנהלו חיי הדת של הרוב הלא-אורתודוקסי בתוך רצף רחב ומעורפל של פשרות מקומיות, שתואר לרוב כ"יהדות ליברלית". הם חלקו במידה מסוימת את המוסדות תוך הקצאת כספים למטרותיהם, ובדרך כלל התפללו במניינים נפרדים עם רבנים בעלי השקפות מנוגדות (ב[[פרנקפורט דמיין]] היו ב-1925 חמישה רבנים, שניים אורתודוקסים ושלושה רפורמים, וארבעה בתי-כנסת). ההבדלים בין שלושת הזרמים התבטאו בפערי הגישה בין מוסדות ההכשרה של כל אחד: [[בית המדרש לרבנים בברסלאו]] הפוזיטיבי-היסטורי, שעסקו בו במחקר מדעי של התורה שבעל-פה אך [[ביקורת המקרא]] נאסרה, וסגנון ההוראה בו היה שמרני; [[בית המדרש הגבוה למדעי היהדות]], שהיה על-זרמי רשמית אם כי מזוהה למעשה עם החוגים הליברליים במוצהר (רפורמים), וחופש המחקר בו היה מלא; ו[[בית המדרש לרבנים בברלין]] האורתודוקסי, שהוקם על ידי הרב [[עזריאל הילדסהיימר]]. בזה האחרון נערך מחקר ביקורתי, אך הוא היה מוגבל וכפוף להנחת קדושתם הבלתי-מעורערת, עד כדי כך שתואר כעוסק ב[[אפולוגטיקה]] ותו לאו.
רבני גרמניה כולם היו מאוגדים ב"התאחדות הרבנים הכללית" (Allgemeiner Rabbiner-Verband) שקמה ב-1896. מלבדו התקיימו מסגרות קטנות לזרמים: עוד באותה שנה הוקמה "התאחדות הרבנים המסורתיים שומרי התורה" (Vereinigung traditionell-gesetzestreuer Rabbiner) על ידי הרב [[דוד צבי הופמן]] והרב מרדכי הורוביץ מפרנקפורט, שהייתה מזוהה עם האורתודוקסיה הקהילתית. ב-1898, מתוך חתירתם לייצג את "הליברלים באמת" ולהעניק למושג משמעות ברורה, כוננו הרבנים [[היינמן פוגלשטיין]] ו[[צזר זליגמן]] את "התאחדות הרבנים הליברלים" (Vereinigung der liberalen Rabbiner) שהייתה רפורמית בבסיסה. [[שלמה זלמן ברויאר]] ייסד ב-1906 את "איגוד הרבנים האורתודוקסים" (Verband orthodoxer Rabbiner), שפעל מטעם הבדלנים. רק הפוזיטיבים-היסטוריים מברסלאו נותרו ללא גוף רשמי: 63 רבנים שהיו מזוהים עמם כוננו ב-1909 את "ההתאחדות היהודית החופשית" (Freie jüdische Vereinigung), אך היא הייתה קצרת ימים. רק ב-1925 הצליחו לייסד את "מפלגת האמצע הדתית" (Religiöse Mittelpartei), שפעלה בקנה מידה אזורי ומוגבל. מלבד אלה, הוסיפה הקהילה הרפורמית הקיצונית בברלין להתקיים עד חורבן יהדות גרמניה, והייתה היחידה בארץ שמימשה באופן רדיקלי את חזונו של הזרם.
איחוד הרבנים האורתודוקסיים בגרמניה גינה את תוכניתו של [[הרצל]] למדינה ליהודים, כעברה על חוקי הדת. ואילו הצהרה רשמית של רבנים ליברלים קבעה: "כל עוד כתבו עברית (כלומר לקהל המזרח-אירופאי), ה[[ציונים]] לא היו מסוכנים, עכשיו שהם כותבים גרמנית, יש לצאת נגדם".{{הערה|עמוס אילון, '''רקוויאם גרמני''', עמ' 286.}}
בשנת 1880 היו היהודים 1.3% מהאוכלוסייה הכללית. בעקבות שיעור הילודה היורד, כעבור 30 שנה ירד חלקם באוכלוסייה ל-0.9%.{{הערה|עמוס אילון, '''רקוויאם גרמני''', עמ' 248.}}
בין השנים 1830–1889, 200,000 יהודים היגרו מגרמניה לארצות הברית.{{הערה|גולי נאמן ערד, '''אמריקה, היהודים ועליית הנאציזם – תגובתם של קרובים רחוקים''', [[ספרית אפקים]], הוצאת [[עם עובד]], עמ' 26.}}
==
=== ברפובליקת ויימאר ===
[[קובץ:Willi ermann a jewish german soldier in wwi.jpg|ממוזער|וילי ארמן מ[[זארבריקן]], חייל יהודי גרמני ב[[מלחמת העולם הראשונה]]. ארמן נרצח ב[[אושוויץ]] ב[[השואה|שואה]]]]
כ–100,000 יהודים השתתפו ב[[מלחמת העולם הראשונה]], 80% מהחיילים היהודים שירתו בחזית וכ–12,000{{הערה|עמוס אילון, '''רקוויאם גרמני''', עמ' 337.}} מהם נהרגו בקרבות. ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות העשרים]] היו כ–600,000 יהודים בגרמניה. 40% מהם התבוללו. היה להם שוויון חברתי והם נטמעו בחברה הגרמנית במעמד הבינוני ומעלה. הטמעותם בחברה הבורגנית נתמכה על אידיאל ה[[בילדונג]].
במקביל השתנה מאוד ההרכב האתני של יהדות גרמניה. כבר בסוף המאה ה-19 ובייחוד אחרי מלחמת העולם הראשונה התחוללה הגירה המונית של [[אוסטיודן]] מהמזרח. ב-1925 היו 107,000 יהודים ילידי ארצות חוץ במדינה; מספר זה אפילו לא כלל את צאצאי המהגרים הוותיקים יותר, ששיעורם עלה גם עקב היקף ההתבוללות בקרב היהודים הילידים (ב-1933, 44% מכלל היהודים התחתנו בנישואי תערובת, אם כי ידוע שבקרב המזרחיים אחוז נישואים אלה היה נמוך מאוד).{{הערה|Sarah Ann Gordon, Hitler, Germans, and the "Jewish Question", Princeton University Press, 1934. עמ' 20.}} המתח בין היהודים הגרמנים למזרחים, שאופייה של זהותם היהודית היה אתני ובדלני יותר, התבטא בגזענות חריפה כלפי האחרונים. עם זאת, צעירים ילידים רבים גם נסחפו ב"פולחן יהודי המזרח" (Ostjudenkult) בתחילת המאה ה-20, השם שניתן לתופעה רחבה של התעניינות והערצה ליהודי רוסיה ופולין בשל מה שנתפס כאותנטיות והשורשיות שלהם למול הבורגניות המתבוללת של דור ההורים.
יהודי גרמניה מילאו תפקיד מפתח ב[[רפובליקת ויימאר]] (ההוגה שלה היה יהודי). עם הקמתה, 24 יהודים נבחרו כצירים לרייכסטאג ובין 1919 ל-1924 כיהנו ששה יהודים כשרים בכירים בממשלה.{{הערה|עמוס אילון, '''רקוויאם גרמני''', עמ' 356.}}
היו להם ארגונים פוליטיים ודתיים רבים, כגון "[[אגודת ישראל]]", "[[ברית חיילי החזית היהודים]]" ו"[[האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית]]". עם זאת, היו להם מספר בעיות של ארגון הקהילות יחדיו, בעיות עם [[המפלגה הנאצית]], ההגירה ההמונית של יהודים זרים ממזרח אירופה שהקהילה המקומית דחתה. הרוב המוחלט של יהודי גרמניה, מכל הזרמים וההשקפות, ראו ביהדותם עניין דתי גרידא ואת לאומיותם כגרמנית (להבדיל מסתם אזרחות במדינה הגרמנית). רק מיעוט זעיר של ציונים ילידים והיהודים המזרחיים המהגרים חשו זיקה לאומית ליהדות, הרוב המוחלט ראו עצמם כגרמנים לכל דבר ועניין.{{הערה|Steven M. Lowenstein, '''Frankfurt on the Hudson: The German Jewish Community of Washington Heights, 1933-82, Its Structure and Culture''', Wayne State University Press, 1989. עמ' 34-35.}}
=== תחת השלטון הנאצי ===
{{הפניה לערך מורחב|יהודי גרמניה הנאצית}}
[[קובץ:Requiem Juden 1.JPG|שמאל|ממוזער|[[רקוויאם]] ליהדות גרמניה שחרבה בשואה. אנדרטה ב[[חבל הסאר]], גרמניה. [[שלמה זלינגר]], 1969]]
עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת [[1933]], התפתחה מדיניותם בנושא היהודים בשתי דרכים: חקיקת חוקים וגזירות נגד היהודים, ומעשי אלימות ו[[השפלה נפשית|השפלה]] ללא קשר לחוק. לאחר שקיבלו הנאצים רוב ב[[רייכסטאג]], הם החלו בחקיקה [[אנטישמיות|אנטישמית]] שמטרתה הייתה לסלק את כל היהודים מגרמניה.
משלב זה החלו [[פוגרום|פוגרומים]] ביהודים, יהודים פוטרו מעבודתם, ובחנויות שהיו בבעלות יהודים - הפסיקו לקנות. ב-9 במרץ 1933 התרחשו פרעות ביהודי [[ברלין]].
ב-11 במרץ 1933 התפרצו אנשי ה-[[אס אה|SA]] (פלוגות-הסער של המפלגה הנאצית) לבניין בית המשפט ב[[ברסלאו]], אז בירת [[שלזיה]] בגרמניה (כיום [[וורוצלב]] ב[[פולין]]), וסילקו ממנו את כל היהודים - שופטים, פרקליטים ועורכי דין. באותו חודש היו פוגרומים ביהודים גם במקומות אחרים בגרמניה.
עם התבססות המשטר הנאצי בגרמניה, גברה המדיניות האנטי-יהודית ונחקקו [[חוקי נירנברג]].
באוקטובר [[1938]] הכריזו הנאצים על גירושם של יהודי גרמניה שאזרחותם פולנית אל שטח פולין. היהודים הועברו אל הגבול, אך ממשלת פולין סירבה לקבלם, והיהודים שהו בשטח ההפקר שבין שתי המדינות במשך החורף, ללא מזון, מים וקורת גג. יהודי פולין ניסו לתמוך במגורשים, אך רובם מתו בתנאים קשים.
על רקע הגירוש, סטודנט יהודי בשם [[הרשל גרינשפן]], שהוריו היו בין המגורשים, התנקש בחייו של יועץ השגרירות הגרמנית בצרפת, [[ארנסט פום ראט]].
בתגובה להתנקשות נערך ב-9 בנובמבר 1938 [[פוגרום]] נקמה של אנשי המשטרה הפוליטית ביהודי ברלין. במהלך הפוגרום התנפלו הפורעים על בתי יהודים, הכו אלפי יהודים, הרגו 92 יהודים, שרפו מאות בתי-כנסת, בתי-ספר וחנויות, הרסו כ–7,500 בתי-עסק ואסרו 30 אלף יהודים במחנות ריכוז. הפוגרום כונה "[[ליל הבדולח]]", על-שם שברי הזכוכיות של חלונות-הראווה בחנויות היהודים. מ–1938, לאחר "ליל הבדולח", היגרו מגרמניה כ–150 אלף יהודים.
===
מיד לאחר השואה נספרו בגרמניה כמה עשרות אלפי יהודים. בברלין לבדה היו כ-4,000 יהודים. [[עקורים]] רבים המשיכו להגיע לגרמניה בשנים הבאות כתחנת ביניים להגירה סופית לארץ ישראל או לארצות המערב. מרבית העקורים אכן היגרו מגרמניה אך מעטים מהם נותרו במדינה. עקורים אלו הפכו לחלק עיקרי בקרב יהודי גרמניה בקהילות המאורגנות, פרט ליהדות ברלין. יהדות גרמניה הוחרמה, הלכה למעשה, על ידי הקהילות היהודיות בעולם ובידי מדינת ישראל. המנהיגות היהודית טענה כי אסור ליהודים להיוותר בגרמניה לאחר השואה. לקראת סיום שנות ה-90 נרשמה התחממות משמעותית במערכת היחסים הזו, [[הסוכנות היהודית]] וארגוניים יהודיים אחרים שבו לפעול בגרמניה.
בשנת [[1990]] מנתה קהילת יהודי גרמניה 26,000 יהודים, מרביתם מהגרים מארצות מזרח אירופה שאחרי מלחמת העולם השנייה וחלקם ניצולי שואה ופליטים יהודים ששבו לאחר המלחמה לחיות בגרמניה, כגון [[הלנה מאייר]], או יהודים גרמנים ששרדו במהלך שנות השואה בגרמניה.
עם התפוררות ברית המועצות, פתחה ממשלת גרמניה את שערי המדינה בפני היהודים, בהתאם ל[[חוק השבות]] הישראלי והחוק הגרמני לניצולי ספינות. 104,000 יהודים ובני משפחתם ניצלו זכות זו, בעיקר מ[[רוסיה]], [[אוקראינה]] ו[[המדינות הבלטיות]]. קהילת יהודי גרמניה היא כיום השלישית בגודלה באירופה המערבית, ומתגוררים בה כ-150,000 יהודים{{מקור||סיבה=נתון מופרך לגמרי}}, מתוכם רק כ-130,000 איש רשומים כחברים בקהילות היהודיות. כמו כן, מתגוררים בגרמניה כ-10,000 ישראלים.{{מקור||סיבה=פה רשום אחרת:https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5226508,00.html}}.
==== דת ====
[[קובץ:Jüdischer Soldatengottesdienst.jpg|ממוזער|שמאל|חייל יהודי דתי בשירות ה[[בונדסוור]]]]
רבים מהיהודים החיים בגרמניה כיום הם יוצאי [[מדינות ברית המועצות לשעבר]], ברובם המכריע חילונים.{{הערה|ראו גם: [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90#דת]].}}
מבחינה דתית כיום חיים בגרמניה מעט מאוד יהודים ששומרים על מנהג אשכנז הישן. כמו קהילות נוספות, נטמעה רוב קהילת ה"י[[יקים]]" בישראל ב[[חרדים ליטאים|ציבור הליטאי]].{{הערה|קהילת בנין ציון ברחביה שמרה על המנהגים היקים עד לסגירתה בשנת תשס"ד, עיין ראובן גפני, '''מקדש מעט''' : בתי כנסת מוכרים ונסתרים בירושלים : שערי חסד, רחביה, קריית שמואל, טלביה, ירושלים תשס"ד, עמ' 47 ואילך.
}} בנוסף, חלק מהרבנים ה"ייקים" החרדים בישראל, הורו ליוצאי גרמניה לאמץ את מנהגי [[ישיבה|ישיבות]] [[יהדות ליטא|ליטא]],{{הערה|כך למשל הרב יחיאל במברגר מחיפה.}} אך הרבה רבני ה"יקים" ראו את זה כתוצאה לא מכוונת בגלל שלא היו הרבה מנינים ששמרו על מנהגי היקים בארץ.{{הערה|בנימין שלמה המבורגר, '''הקריטריון - אל תטוש תורת אמך! ואידך זיל גמור''', בתוך [[ירושתנו]], כרך ד (תש"ד), [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58219&st=&pgnum=181 עמ' קפד] ואילך.}} קהילות קטנות ששומרות על המנהגים קיימות ב[[אירופה]] ב[[שווייץ]], מזרח צרפת ([[אלזס]] ו[[לורן]]) ו[[לוקסמבורג]]. קהילה משמעותית נמלטה מפרנקפורט לאחר [[ליל הבדולח]] ועברה לוושינגטון הייטס ב[[ניו יורק]], שם הקימו את בית הכנסת עדת ישורון שדבק במנגינות ובנוסח המקורי. קהילה הוקמה גם ב[[קיבוץ חפץ חיים]] בישראל. החל מ[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] נפתחו בארץ על ידי [[מכון מורשת אשכנז]] מספר קהילות הממשיכות את מנהג יהדות גרמניה כשאחת הבולטות שבהן היא קהל עדת ישורון ב[[רמות אלון]] ב[[ירושלים]], אשר אף התחילה בפרויקט לשימור מנהג ריינוס בכלל, ומנהג פרנקפורט בפרט. קהילות נוספות נמצאות ב[[בני ברק]], [[ביתר עילית]] ו[[קריית ספר]].{{הערה|רשימה המלאה של קהילות שהוקמו על ידי מכון מורשת אשכנז נמצא [https://www.moreshesashkenaz.org/he/communities באתר שלהם].}}
== ראו גם ==
{{תקציר פורטל|גרמניה}}
{{הפניה לספר ויקיפדיה|יהדות גרמניה}}
* [[יהדות אשכנז]]
* [[יהדות מזרח אירופה]]
* [[תנועת ההשכלה היהודית]]
* [[המועצה המרכזית של יהודי גרמניה]]
== לקריאה נוספת ==
* פרדריק גרינפלד, '''נביאים בִבלי כבוד''', [[הוצאת עם עובד]], 1982
* [[עמוס אילון]], '''[[רקוויאם גרמני (ספר)|רקוויאם גרמני - יהודים בגרמניה לפני היטלר 1933-1743]]''', [[הוצאת דביר]], 2005,
* "יקינתון" כתב-עת בעריכת [[מיכה לימור]], [[ירחון]] בהוצאת "ארגון יוצאי מרכז-אירופה"
* [[הגליל און-ליין]] - כתב-עת מקוון של יהדות הארצות הדוברות גרמנית, בעריכת דוד גל (בגרמנית)
* אברהם ברקאי, '''לבטי זהות על סף החידלון: האגודה המרכזית ויהודי גרמניה 1893-1938''', [[מכון ליאו בק]] ו[[יד ושם]], תשע"ג.
* פרופ' גיא מירון, '''מ'שם' ל'כאן' בגוף ראשון – זיכרונותיהם של יוצאי גרמניה בישראל''', המרכז להיסטוריה גרמנית ע"ש קבנר, [[האוניברסיטה העברית]] בירושלים, [[הוצאת מגנס|הוצאת ספרים ע"ש מאגנס]], ירושלים, 2004 - [http://www.yadvashem.org/yv/he/education/books/from_there.asp ביקורת ספרים] באתר [[יד ושם]]
* [[שלמה יזרעאל]], '''מכונת הדיבור בתור מורה שפות: פה מדברים עברית''', 2012
* ולטר וולף ומשה וולף, '''חיים בשני קולות, סיפורה של משפחה יהודית מהמבורג''', תרגום: דורון אוברהנד, [[הוצאת מאגנס]], 2017
== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Judaism in Germany|תצוגה=יהדות גרמניה}}
* רקוויאם גרמני - מספד על יהדות שהייתה ואיננה, [http://www.e-mago.co.il/Editor/history-415.htm חלק א'], [http://www.e-mago.co.il/Editor/history-445.htm חלק ב'], [[דן לחמן]] על ספרו של עמוס אילון "רקוויאם גרמני" באתר e-mago
* [http://www1.yadvashem.org/yv/he/education/interviews/moshe_zimmermann.asp?WT.mc_id=wiki ראיון בנושא יהודי גרמניה עם משה צימרמן] בגיליון '''זיקה''', עיתון בית הספר המרכזי להוראת השואה, [[יד ושם]]
* [http://www.archives.mod.gov.il/pages/Exhibitions/Jewish_Soldiers/יהודי%20גרמניה%20בצבאות%20גרמניה%20במלחמת%20העולם%20הראשונה.asp חיילים יהודיים בצבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה, באתר ארכיון צה"ל ]
* [http://www.kayj.org/nusach/nusach.html ניגוני התפילה של יהדות גרמניה]
* [http://www.yadvashem.org/yv/he/education/lesson_plans/house_karnovsky.asp "עכשיו כולנו כאחד יהודים": זהות יהודית-גרמנית ברומן '''בית קרנובסקי'''] מאת [[ישראל יהושע זינגר]], באתר [[יד ושם]]
* [http://www.yadvashem.org/yv/he/education/books/klemperer_journals1933.asp ביקורת ספרים] הדנה ביומניו של [[ויקטור קלמפרר]], באתר יד ושם
* {{הארץ|כריסטוף שמיט|ההיסטוריה היהודית־גרמנית|1.5598599|4 בינואר 2018}}
* {{הספרנים|ג'וש וינר|בשנת 1616 ייסדו יהודי פרנקפורט חג פורים נוסף, לציון נפילתו של המן חדש, שניסה להכחיד את הקהילה היהודית|frankfurter_purim|מרץ 2019}}
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
{{יהדות אירופה}}
[[קטגוריה:יהדות התפוצות לפי מדינה|גרמניה]]
[[קטגוריה:יהדות גרמניה|*]]
|