|
= יהדות קנדה =
{{קבוצה אתנית
[[יהדות קנדה#mw-head|קפיצה לניווט]][[יהדות קנדה#p-search|קפיצה לחיפוש]]<nowiki/>אחוז היהודים באוכלוסייה הכללית לפי פרובינציות (2001)
| תמונה = [[קובץ:Moses Mendelson P7160073.JPG|80px|קישור=משה מנדלסון]][[קובץ:Richard Willstätter.jpg|80px|קישור=ריכרד וילשטאטר]]{{ש}}[[קובץ:Albert Einstein Head.jpg|80px|קישור=אלברט איינשטיין]]
| אוכלוסייה = 200,000{{הערה|שם=REMID|{{cite web|url=http://www.remid.de/remid_info_zahlen.htm|title=REMID — Religionswissenschaftlicher Medien- und Informationsdienst|date=2017|language=de}}}}
| שפות = [[גרמנית]], [[עברית]] ו[[יידיש]]
| דת = [[יהדות]], [[אתאיזם]]
| קבוצות = [[יהדות אשכנז]] ([[יהדות אוסטריה]], [[יהדות שווייץ]]), [[יהדות ספרד]], [[מזרחים]]
| שם בשפת המקור = Deutsche Juden
}}
{| class="infobox" cellpadding="3" style="width:100px; border-collapse:collapse; font-size:90%;"
|+ style="font-size: 160%; margin-left: inherit;" | {{גודל|2|[[פורטל:גרמניה/יהדות גרמניה/אוסף|לגלריה המלאה]]}}'''
|-
| colspan="1" style="text-align:center;"|{{פורטל:גרמניה/בחירת מידע|יהדות גרמניה|13}}
|-
|}
'''יהדות [[גרמניה]]''' היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות והמשפיעות באירופה. קהילת [[יהודים]] זו התגוררה ומתגוררת באזורים הגאוגרפיים שזוהו עם [[גרמניה]]. בעבר נקראה גם [[יהדות אשכנז]].{{הערה|1="אשכנז" אינה חופפת במלואה למדינה הפדרלית גרמניה של ימינו וכוללת חלקים במדינות אחרות.}} שורשיה בהגירת יהודים מעטים באלף הראשון לספירה וסופה בחיסול כמעט מוחלט בתקופת [[השואה]]. כיום קיימת קהילה של יהודים וישראלים שחזרו לגרמניה לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] ופתיחת השערים של [[ברית המועצות]].
'''יהדות קנדה''' היא כיום הקהילה היהודית הרביעית בגודלה בעולם, אחרי [[ישראל]], [[יהדות ארצות הברית|ארצות הברית]] ו[[יהדות צרפת|צרפת]], ורוב היהודים מתגוררים בערים [[טורונטו]] ו[[מונטריאול]]. יהודים החלו להגיע לקנדה החל מסוף המאה ה-19, בעיקר ממזרח אירופה, וזכו ל[[שוויון זכויות]] מלא.
קהילה זו תרמה לחיי ה[[דת]], ה[[תרבות]], ה[[אמנות]], הרוח וה[[מדע]] של [[העולם המערבי]] בכלל וה[[יהדות]] בפרט. בשנות השלושים של [[המאה ה-20|המאה העשרים]] היו יהודי גרמניה (אשר כונו [[יקה|"'''יקים'''"]]) מרכיב עיקרי ב[[העלייה החמישית|עלייה החמישית]] ל[[ארץ ישראל]]{{הערה|1=יהודי גרמניה היו מרכיב עיקרי בעליה החמישית שנקראה גם "עלית היקים". '''יקה''' היה כינוי (ספק לגנאי) ליוצאי גרמניה. מקורו כנראה במילה Jeck או Jecke ב[[דיאלקט]] של דרום גרמניה (וכן בכמה ניבים של [[יידיש]]), שפירושה "משוגע" או "מוזר"{{הערה|1={{קישור כללי|כתובת=http://germazope.uni-trier.de/Projects/WBB/woerterbuecher/dwb/wbgui?lemmode=lemmasearch&mode=hierarchy&textsize=600&onlist=&word=jecke&lemid=GJ00749&query_start=1&totalhits=0&textword=&locpattern=&textpattern=&lemmapattern=&verspattern=#GJ00749L0|כותרת=Wörterbuchnetz|תאריך_וידוא=2019-04-30|אתר=germazope.uni-trier.de}}}}{{הערה|1={{קישור כללי|כתובת=http://germazope.uni-trier.de/Projects/WBB/woerterbuecher/dwb/wbgui?textsize=600&mode=hierarchy&onlist=&lemid=GG03200#GG03200L19|כותרת=Wörterbuchnetz|תאריך_וידוא=2019-04-30|אתר=germazope.uni-trier.de}}}} (ויש שהתלוצצו שהביטוי הוא [[נוטריקון]] - '''י'''הודי '''ק'''שה '''ה'''בנה).}} ותרמו לפריחת המעמד ה[[בורגנות|בורגני]] בארץ ולהתפתחות התעשייה והמסחר. יהדות גרמניה של היום ידועה בתמיכתה הגדולה ב[[ציונות]].
נכון ל-2010, ב[[2015קנדה]], יש בגרמניה כ-200375 אלף [[יהודים]], המהווים כ-01.21% מאוכלוסייתמהאוכלוסייה גרמניהבמדינה.{{הערה|שם=REMID|{{cite web|url=http://www.remid.de/remid_info_zahlen.htm|title=REMID — Religionswissenschaftlicher Medien- und Informationsdienst|date=2017|language=de}}}}
== תוכן עניינים ==
== תחילת ההתיישבות היהודית בגרמניה ==
אין ידיעות ברורות שמצביעות על ראשיתה של ההתיישבות היהודית באזור גרמניה. השם "גרמני" מוזכר לראשונה במקורות היהודיים ב[[משנה]] (שנחתמה בתחילת [[המאה ה-3]] לספירה). ב[[מסכת נגעים]]{{הערה|{{משנה|נגעים|ב|א}}}} המשנה דנה בדיני [[נגעים]] שצריך לבחון אותם על סמך השוני שלהם מצבע העור - והמשנה מביאה את ה"גרמני" כדוגמה לאדם לבן.
* [[יהדות קנדה#%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94|1 היסטוריה]]
[[אברהם גרוסמן]]{{הערה|1=אברהם גרוסמן, '''חכמי אשכנז הראשונים''', הוצאת מאגנס, תשס"א}} מביא ציטוט מפי ה[[מהרי"ל]] (רבי יעקב בן משה מולין) שמציין מקורות לפיהם יהודים ישבו בגרמניה כבר ב[[תקופת בית שני]].{{הערה|ראו מהרי"ל, מהדורת [[מכון ירושלים]] תשמ"ט, ליקוטים אות מט, ובפתיחה ל"מנהגים דק"ק וורמיישא" מכון ירושלים תשמ"ח עמוד 74-73.}}
** [[יהדות קנדה#%D7%94%D7%99%D7%97%D7%A1%20%D7%9C%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA|1.1 היחס לציונות]]
** [[יהדות קנדה#%D7%9E%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%99%D7%99%20%D7%90%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%94%20%D7%9C%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94%20%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%AA|1.2 מביטויי אפליה לקבלה חברתית]]
** [[יהדות קנדה#%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA%20%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D%20%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%94%20%D7%95%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%94|1.3 מלחמת העולם השנייה ואחריה]]
* [[יהדות קנדה#%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%20%D7%A7%D7%A0%D7%93%D7%94%20%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D|2 יהדות קנדה היום]]
* [[יהדות קנדה#%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9D%20%D7%91%D7%A7%D7%A0%D7%93%D7%94|3 ישראלים בקנדה]]
* [[יהדות קנדה#%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D%20%D7%9E%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%9D|4 יהודים מפורסמים]]
* [[יהדות קנדה#%D7%A8%D7%90%D7%95%20%D7%92%D7%9D|5 ראו גם]]
* [[יהדות קנדה#%D7%9C%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%94%20%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%AA|6 לקריאה נוספת]]
* [[יהדות קנדה#%D7%A7%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D%20%D7%97%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D|7 קישורים חיצוניים]]
* [[יהדות קנדה#%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D|8 הערות שוליים]]
== היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה] ==
==התקופה הרומית==
[[כרזה|כרזת]] גיוס קנדית מתקופת [[קנדה במלחמת העולם הראשונה|מלחמת העולם הראשונה]], הכתובה ב[[יידיש]] וקוראת לגיוס יהודים לצבא. בכרזה נראה [[חייל]] המסיר את כבליו של יהודי, האומר "שחררו מעליי את כבליי והפכתי לבן חורין, כעת אסייע לשחרורם של האחרים".
ידיעה מבוססת ראשונה נלמדת מאגרת הקיסר [[קונסטנטינוס]] אל ראשי העיר [[קלן]] (קולוניה באותם הימים) משנת [[321]] ומסמך נוסף משנת [[331]] בהן יש התייחסות להתיישבות יהודית. קהילות נוספות של יהודי גרמניה היו לאורך נהר הריין ב[[טריר]] (Trier), [[מיינץ]] (Mainz), [[יהדות וורמס|וורמס]] (Worms) ו[[שפייר]] (Speyer).
ייתכן שקהילות אלה נעלמו במהלך התמוטטות הקיסרות ה[[רומא העתיקה|רומית]] ובמלחמות המוסלמים בנוצרים. מסורות אחרות קושרות את הגירת היהודים לגרמניה ב[[המאה ה-7|מאה השביעית]].
על פי המסמכים מהמאה הרביעית, ניתן להסיק שמעמדם המשפטי של יהודי אזור גרמניה היה דומה למעמדם בשאר חלקי האימפריה הרומית. היהודים נהנו מזכויות אזרחיות מסוימות אבל נאסר עליהם להפיץ את דתם, להחזיק בעבדים נוצריים ולעבוד במשרות ממשלתיות מסוימות.
מלבד המגבלות האלה, ליהודים היה חופש לעסוק בכל המקצועות, ולכן הם עסקו בחקלאות, במסחר, תעשייה ובהמשך גם בהלוואת כספים.
יהודים מעטים ישבו בקנדה לפני ייסודה בשנת [[1867]]. החל מסוף [[המאה ה-19]] היגרו אליה יהודים רבים ממזרח אירופה, שראו במדינה החדשה יעד מועדף בו יוכלו לחיות בחופש ושוויון. רוב היהודים התיישבו ב[[מונטריאול]], ב[[טורונטו]] ובעיר [[ויניפג]]. כך היו בקנדה 2,456 יהודים ב-1881, בערך 3,000 ב-1887, 16,401 ב-1901 (0.13% מהאוכלוסייה), 74,564 ב-1911 (1.03%), 125,197 ב-1921 (1.42%), 155,614 ב-1931 (1.5%), 168,585 ב-1941 (1.5%) ו-204,836 (1.5%) ב-1951. ב-1929 הטילה ממשלת קנדה הגבלות על כניסת מהגרים, ובשנות השלושים נכנסו לקנדה 10,000 יהודים. עוד 2,000 נוספים, מגרמניה ואוסטריה, הורשו להיכנס ב-1940, אלא שהם נכלאו משך כשנה, כ"נתיני אויב". ב-1947 נכנסו לקנדה כ-20,000 פליטי שואה.
בתחילה התקיימו תנאים אלה גם בממלכות הגרמניות החדשות שנוסדו תחת שלטון הבורגונים והפרנקים. זאת משום שהשפעת הכנסייה הנוצרית חלחלה לאט לאזורים אלה. גם השליטים המרובינגיאנים, ששלטו באזור לאחר האימפריה הבורגונדיאנית, לא תמכו בניסיונות הכנסייה להגביל את המעמד האזרחי והחברתי על היהודי.
לאחר קשיים התחלתיים, רוב יהודי קנדה השתייכו לקראת אמצע המאה ה-20 למעמד העירוני הבינוני, ורבים מהם הגיעו למעמד גבוה, כלכלית, חברתית והשכלתית היו אף שהשתלבו בחברה כחברי פרלמנט, אנשי עסקים מצליחים, עורכי עיתונים וכיוצא בזה. הארגון המייצג הראשי של יהודי קנדה היה Canadian Jewish Congress.
==תקופת קרל הגדול==
אזכורים לנוכחות יהודית בערים לאורך נהר ה[[ריין]] שבגרמניה מתייחסים כבר למאות השמינית והשביעית. התיישבות יהודית באזור החלה לא לפני שנת 850.{{הערה|קנת סטאו, '''מיעוט בעולם נכרי: היהודים באירופה הנוצרית בימי הביניים'''. מאנגלית: עודד פלד (ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1992), עמ' 91.}}
מבחינה פוליטית, לא הגיעו יהודי קנדה לעוצמה שהגיעו אליה יהודי ארצות הברית. עוד נבדלו יהודי קנדה מיהודי ארצות הברית בכך שאחוז גבוה יותר מהם השתייכו לזרם האורתודוקסי ביהדות, וגם אלה שנטו לזרמים אחרים - כמו הקונסרבטיבים והרפורמים - היו בדרך כלל, יותר מסורתיים מעמיתיהם האמריקניים. המבנה הפלורליסטי של החברה בקנדה, תרם לשימור היהדות בצורתה המסורתית יותר, בהיעדר יחסי של לחצים לטמיעה בחברת רוב, או להשתלבות ב"כור היתוך", אם כי הם לא נעדרו לגמרי. כן תרם לכך העיתוי המאוחר, יחסית לארצות הברית, של ההגירה לקנדה.
עדויות מוצקות של [[סוחר]]ים יהודים המתגוררים בגרמניה קיימות מתקופתו של [[קארל הגדול]]. סוחרים אלה הגיעו לגרמניה כאשר [[השושלת הקרולינגית]] עודדה את פיתוח הסחר כחלק מפיתוח חיי העיר. ישיבת היהודים בגרמניה הייתה רצויה לשליטים המקומיים עד סוף [[האלף הראשון]] לספירה, אך לאחר מכן המתח שנוצר בין היהודים לבין ראשיתו של [[מעמד הביניים]] הנוצרי וההתעוררות הדתית הנוצרית שליוותה את תקופת [[מסעי הצלב]], הביאו לשינוי המצב.
=== היחס לציונות[עריכת קוד מקור | עריכה] ===
== ימי הביניים ==
ראשית הציונות בקנדה ב-1887, עת ייסד מורה לעברית במונטריאול בשם אלכסנדר הרכבי (Harkavy) חברה בשם "חובבי ציון". בשל חוסר תמיכה מהקהילה החליטו שלושים חבריה לפרקה. חמש שנים אחר כך הוקמה "חובבי ציון" שנית. הפעם הצטרפו חמישים חברים, הם שיגרו שליח לארץ ישראל שיברר את אפשרויות ההתיישבות בה, אספו כמה אלפי דולרים לקניית קרקע וכמה משפחות התיישבו ב[[מטולה]] ב-1895. לנוכח קשיים מצד השכנים הערבים והשלטונות חזרו המתיישבים, והחברה התפרקה בשנית. התעוררות חלה עם ייסוד התנועה הציונית ב-1897, וב-1898 נוסדה במונטריאול "אגודת ציון" שקראה, בין היתר, לרכישת אדמות בא"י ולקדם את יישובה. תוך כשנה נוסדו סניפים בטורונטו, וויניפג, המילטון ואוטווה. אלה אוגדו ב-1899 ב-Federation of Zionist Societies of Canada בראשות קלרנס דה סולה (de Sola). בין 1912 ל-1914 קמו בקנדה שלוש חברות שהשתתפו במפעל האחוזות (קניית אדמות שיוכשרו עבור בעליהן על ידי פועלים יהודים בא"י, עד להתנחלות הבעלים). בסופו של דבר יוזמה זאת נכשלה.
{{ערך מורחב|גזירות תתנ"ו}}
בשנת [[1096]] בוצע טבח ביהודי קהילות אשכנז שישבו בחבל ה[[ריין]]. הפרעות התלוו ל[[מסעות הצלב|מסע הצלב]] הראשון והן מוכרות בזיכרון הקולקטיבי היהודי כ[[פרעות תתנ"ו]].
החל מתחילת המאה העשרים שגשגה הציונות בקנדה. למעשה, בעוד היו לה מתחרים כלשהם בתחילת המאה - [[הבונד]], האורתודוקסים וה[[רפורמים]] - מאז שנות ה-20 לא נתקלה הציונות בהתנגדות רצינית, כאשר גם הלא-פעילים היו לכל הפחות אוהדים פסיביים. עדות אחת לכך היא שראשי התנועה הציונית היו אישים בולטים - בדרך כלל אנשי עסקים מצליחים - בקהילה. המתנגדים היה יהודים רפורמים או קומוניסטים ומשקל שני חוגים אלה לא היה גדול. יתרה מזו, הפדרציה הציונית של קנדה (ZOC), הייתה הגוף הארצי היחיד של יהודי קנדה בין 1920 ל-1934, כאשר הקונגרס היהודי-קנדי, שהוקם כדי לטפל בבעיות הפנים של יהודי קנדה, לא פעל באותן שנים. הצלחה מיוחדת הייתה לתנועה הציונית בפריפריה, שמחוץ למונטריאול, טורונטו וסביבותיהן.
מפרעות תתנ"ו ואילך התחיל תהליך ארוך של ירידה במעמדם הפוליטי והביטחוני של היהודים. היהודים נודו חברתית והוכרחו לשאת על בגדיהם [[אות קלון]] וכן להתגורר בשכונות נפרדות. תחומי עיסוקיהם הצטמצמו למסחר ו[[הלוואה בריבית]] לשכניהם הגויים. על מנת לקבל הגנה מהשלטונות הם נאלצו לשלם מיסים רבים. אולם הגנה זו פעמים רבות לא עזרה והמון מוסת תקף יהודים, שדד את רכושם ורצח בהם רבים. במאה ה-12 התחילה שרשרת של [[עלילות דם]] נגד היהודים שהלכה והתרבתה.
ל-ZOC הייתה תנועת נוער בשם [[יהודה הצעיר]] (Young Judaea), שנוסדה על ידי [[דב יוסף]] (Bernard Joseph). זאת, כמו ה-ZOC, הדגישה נאמנות לעם היהודי ותמיכה בבית לאומי, אך לא דרשה הגשמה אישית. תרומתה המעשית התבטאה באיסוף כספים, בעיקר עבור [[קק"ל]]. לתנועה היו סניפים ברחבי קנדה והציונות בגרסתה המתונה, שאינה מדגישה הגשמה, שמשה כר נוח לתפוצתה הרחבה למרות בקורת שנשמעה פה ושם. לדוגמה, היו ל"יהודה הצעיר" בטורונטו ב-1927 כ-650 חברים, בקהילה שמנתה כ-45,000.
למרות תנאי המחיה והביטחון הקשים התחזקה דמותה הדתית של יהדות גרמניה (יהדות אשכנז). לימוד התורה וההלכה, ובעיקר [[פרשנות התלמוד הבבלי]] קיבלו דגש חזק ביותר בתוך עולמם הדתי והרוחני של יהודי גרמניה, שמתוכם קמו רבנים גדולים ובתי מדרש ממוסדים.
דורות שלמים התחנכו על שמירת היהדות בכל מחיר, גם במחיר מוות, ובשל כך התרבו בקרב יהדות גרמניה מעשים של מוות על [[קידוש השם]].
בין המפלגות האידאולוגיות בלטו [[פועלי ציון]] הציונים-סוציאליסטים, שהתאחדו עם [[אחדות העבודה]], ולהם תנועת נוער [[הבונים]] שהייתה מסונפת לתנועה בארצות הברית, ו[[המזרחי]], ולה תנועת הנוער "מזרחי הצעיר" או "המשמרת הצעירה". כן נכרה פעילות שולית של [[התנועה הרוויזיוניסטית]], שהחלה להתארגן בקנדה ב-1926, ולה תנועת נוער [[בית"ר]]. באגף הסוציאליסטי הרדיקלי יותר פעלה תנועת הנוער [[השומר הצעיר]], שבמשך השנים כמה מאות מחניכיה עלו לא"י (וחלקם חזרו). אחדים מהם היו בין מייסדי [[קיבוץ]] [[עין השופט]] ב-1931, או שהצטרפו אליו אחר כך. כן פעלו, בדרך כלל בכיוון דומה אידאולוגית: [[גורדוניה]], [[החלוץ הצעיר]], [[צעירי ציון]].
בין השנים [[1298]]–[[1349]] עברו על יהדות גרמניה מספר גלים קטלניים של פרעות כאשר בכל פעם נרצחו אלפים רבים של יהודים ועשרות קהילות הושמדו:
* בשנת 1298 הואשמו יהודים בעיר [[רטינגן]] כי חיללו את [[לחם הקודש]] הנוצרי. אציל בשם רינדפלייש יצא למסע השמדה נגדם ביחד עם גלי פורעים, רצח 20,000 יהודים והשמיד 146 קהילות, בפרעות שנודעו בשם [[פרעות רינדפלייש]].
* ב[[שנות ה-30 של המאה ה-14]], ב[[פרעות ארמלדר]], הותקפו קהילות מערב גרמניה על ידי כנופיות שטבחו אלפים מהם והשמידו 80 קהילות בקירוב.
* הפרעות הגיעו לשיאן בימי [[המגפה השחורה]]. הממדים המבהילים של המגפה ואי-ידיעת גורמיה הובילו במהרה לעלילה קשה נגד היהודים. היהודים הואשמו בהרעלת ה[[באר מים|בארות]] ונטבחו בהמוניהם. 300 קהילות הושמדו, רבבות יהודים עונו והוצאו להורג בשרפה ובעינויים וערים רבות גרשו את היהודים מתחומן.
[[הצהרת בלפור]] עוררה התלהבות בקרב יהודי קנדה, אפילו הלא-ציונים, וזו מצדה תרמה להגברת הפעילות הציונית שהתבטאה בעיקר באיסוף כספים. כ-300 יהודים קנדים התנדבו אל [[הגדודים העבריים]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]]. בניגוד לאיסוף הכספים, בו יהודי קנדה הגיעו להישגים ניכרים ביחס לגודל הקהילה בתקופות שמצבם הכלכלי של יהודי קנדה היה טוב, הרי ביתר התחומים: קביעת מדיניות והשפעה עליה, חינוך, אידאולוגיה, ובעיקר עלייה לא"י, התנועה הציונית בלטה הרבה פחות, לא מעט עקב העובדה שרוב ציוני קנדה, אם כי ראו בחיוב הקמת בית לאומי ליהודים בא"י, לא ראו בו בית לאומי לכל יהודי העולם, אלא רק לזקוקים לו. הפעילות התרבותית הציונית הייתה דלה יחסית והוגבלה לתנועות הציוניות האידאולוגיות, [[המזרחי]] ו[[פועלי ציון]], ולתנועות הנוער. השתתפותם של הפעילים הציוניים בוועידות ובקונגרסים, כמו גם בביקורים בא"י הייתה מינורית (למשל, מנהיג ZOC, ארצ'י פריימן (A.J. "Archie" Freiman), ביקר בא"י פעם אחת).
כתוצאה מכך, מימי המגפה השחורה ואילך יותר ויותר יהודים נמלטו על נפשם או נדדו לארצות [[אירופה]] השונות, ובעיקר לכיוון [[פולין]] ו[[בוהמיה]], שם זכו לשלווה יחסית ולתנאים כלכליים טובים יותר.
אחד הארגונים הציוניים ששגשג בקנדה היה [[ההסתדרות הציונית הדסה]] שנוסדה ב-1916. בין המפעלים בהם תמכה היה בי"ס חקלאי לנערות ב[[נהלל]] ואחר כך נרתמה במרץ ל[[עליית הנוער]]. ארגון [[בני ברית]] הקנדי, שקם ב-1875, החל ב-1919 לאסוף כספים למוסדות עבריים בא"י. במשך שנות פעילותה הפגינה התנועה הציונית בקנדה "עצמאות" הן כלפי התנועה הציונית בארצות הברית, הן כלפי התנועה הציונית העולמית. עד מלחמת העולם השנייה ראו עצמם ציוני קנדה כקשורים יותר לציונים הבריטיים ואל משרדי ההנהלה הציונית ב[[לונדון]] מאשר לציוני ארצות הברית, להוציא את המפלגות הציוניות האידאולוגיות או הדתיות, בהן הקשר אל מעבר לגבול היה הדוק יותר. מלחמת העולם השנייה, שהקשתה על הקשר עם [[בריטניה]], גרמה הידוק-מה של הקשרים בין ציוני ארצות הברית וקנדה, אך אלה נותרו רופפים.
גם לאחר המגפה השחורה היהודים חזרו אל הערים וחידשו את קהילותיהם, אולם במהלך מאות השנים לאחר מכן חזרו ונשנו מעשי גירוש מערים רבות שדלדלו את האוכלוסייה היהודית. במאות ה-14 וה-15 ההנהגה התורנית של יהדות אירופה נמצאה במרחב הגרמני, במאה ה-16 [[יהדות פולין]] הפכה ללבה של היהדות האשכנזית, והמרכז היהודי על אדמת גרמניה הצטמק.
הגירה יהודית מ[[מזרח אירופה]] לכיוון גרמניה התחדשה רק לאחר [[פרעות ת"ח ות"ט]] בשנת [[1648]].
ליהודי קנדה לא הייתה בעיה להפגין נאמנות לא"י לצד נאמנות לקנדה, מה גם שקנדה, בהיותה חלק מ[[האימפריה הבריטית]], חלקה את המחויבות לסיוע לבית לאומי. היותה של קנדה חלק מן האימפריה, מצד אחד, אך מדינה עצמאית, מצד שני, ומציאותם בה של אוהדים רבים לציונות, חלקם רבי השפעה, מצד שלישי, גרמה לתנועה הציונית, לא בהצלחה מרובה, לנסות להשתמש בה לעיתים כ"דלת אחורית" להשפעה או לאיסוף מידע על בריטניה. כמו בארצות הברית, החל מסוף שנות השלושים, ובעיקר מתחילת שנות הארבעים, ידעה הציונות פריחה בקנדה, כאשר בנוסף לאיסוף כספים גובר והולך, התחזקו גם הצדדים החינוכיים והתרבותיים שבציונות הקנדית. כן גדל מספר החברים, כולל בתנועות החלוציות, שמנו כ-500 צעירים ב-1941, כאשר בקרב "יהודה הצעיר" התחזק הזרם החלוצי, עד כדי כך שב-1944 ה-ZOC ראה צורך "למתן" אותו. ב-1944 ייסד "השומר הצעיר" חוות הכשרה בפרסקוט (Prescott) שבאונטריו.
היהודים חיו במצוקה כלכלית והמשיכו לסבול מדי פעם ממעשי גירוש וטבח עד למאה ה-17.
היותה של קנדה חברה רב-לאומית ורב-דתית מלכתחילה עודד הן את חיזוק הזהות הדתית, הן את חיזוק הזהות הלאומית היהודית, ובעקיפין גם את הציונות. כל זה השתלב בהיעדר לחצים ובהיעדר נטייה לשנות את המאפיינים הישנים ממזרח-אירופה, שכללו רגש לאומי-יהודי, לכיוון "מערבי" יותר. יתרה מזאת, הציונות בקנדה נהנתה מתמיכתם של מנהיגים פוליטיים מקומיים בולטים, כמו ראש הממשלה [[מקנזי קינג]]. אלה נכחו בוועידות ציוניות, שלחו איחולי הצלחה, מברקי תמיכה וכיוצא בזה. הציונות נהנתה גם מאהדה ניכרת בציבור הכללי, שהתחזקה לאחר מלחמת העולם השנייה ו[[שואת יהודי אירופה]]. פרט לחיזוק מעמד התנועה הציונית באופן כללי, סייעה תמיכה זאת הן בהעלאת יוקרתה של הקהילה היהודית, שרוב בניה בין מלחמות העולם היו מהגרים, הן בחיזוק מעמד הציונות בקרב יהודי קנדה והיוותה סיבה נוספת לשגשוגה של האחרונה. בנוסף, הבולטים מקרב המתנגדים לציונות בארצות הברית ומערב אירופה, היהודים הרפורמים, נעדרו כמעט באותן שנים בקהילה היהודית בקנדה. קשיים, אם היו, נבעו ממצבם הכלכלי הקשה של רוב המהגרים היהודים לקנדה באותה עת. כל העת חלה התקדמות איטית בהיקף התרומות ובמספר הסניפים. עד שבסוף שנות העשרים יכולה הייתה יהדות קנדה לגייס סכום נכבד עבור הקק"ל - כמיליון דולר - ששימש לצורך קניית אדמות [[עמק חפר]].
== המאות ה-17 עד ה-19 ==
[[קובץ:Baking matzeh and cleaning chametz , 1724, from Juedisches Ceremoniel.jpg|שמאל|ממוזער|300px|[[אפיית מצות]] ב[[נירנברג]], איור מתוך ספר שהתפרסם ב-1716.]]
{{להשלים|כל הערך=לא|נושא=יהדות|נושא2=מדינות אירופה}}
אחד ממאפייניה העיקריים של הציונות בקנדה היה היותה בלתי-מפלגתית בעיקרה, כאשר כל הזרמים לרוב משתפים פעולה. ואופייניים לציוני קנדה, כמו לציוני ארצות הברית ויתר הארצות האנגלו-סכסיות, חוסר עניין ואף חוסר הבנה לדקויות אידאולוגיות. בכל זאת, סבלו לעיתים המאמצים - בדרך כלל גיוס הכספים - מפיצול, כאשר מן הזרם המרכזי התפצלו, ופעלו בנפרד, הסוציאליסטים, הדתיים והרוויזיוניסטים. מאפיין אחר, כאמור, הוא, כבארצות הברית, העדר כמעט מוחלט של עלייה, כאשר גם מקרב העולים, אחוז נכבד חזרו.
בגרמניה התקיימו קהילות עירוניות ספורות ברציפות מאז ימי הביניים, החשובה בהן הייתה פרנקפורט. במהלך [[המאה ה-17]] ואחריה נוסדו או חודשו קהילות רבות בגרמניה. קהילות אלו נוסדו על ידי יהודים שהיגרו מהמרחב הכפרי שב[[מערב אירופה]], ממזרח אירופה ומגורשי ספרד ששאפו לשפר את תנאי חייהם וחיפשו מקומות נוספים להתיישב בהם. חלק מהקהילות נוצרו על ידי יהודי שזכה למעמד "[[יהודי החצר]]" והביא אליו עוזרים, משרתים ובני משפחה שמצדם נזקקו לנותני שירותי דת (רב, שוחט) וכך נוצרה קהילה.
ניתן לומר, לסיכום, שהציונות שמשה הרבה יותר כמכשיר, חשוב אמנם, לגיבוש זהות לאומית יהודית בפנים הקהילה היהודית בקנדה, מאשר כיעד רציני להגשמה אישית. כך תמכו ציוני קנדה ברעיון של מדינה ליהודים כמקלט לאלה הזקוקים לו, כאשר הם לא נכללים, לדעתם, באותה הגדרה. בסה"כ נהנו היהודים בקנדה מחיים נוחים, בסביבה חופשית ושלווה. הם היו גאים בארצם ואסירי תודה לארץ שקלטה אותם ואפשרה להם לחיות ברווחה וללא רגשי נחיתות. כך, עלייה לא"י היא בגדר הינתקות קשה, הדורשת החלטה אמיצה ויכולה להיעשות רק מנימוקים ציוניים-יהודיים עמוקים.
בחלק ניכר מערי גרמניה הייתה זכות הישיבה בעיר כרוכה בתשלום לשליט העיר, זאת בנוסף למסי הקהילה הרגילים.
=== מביטויי אפליה לקבלה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה] ===
חלק מהיהודים מצאו לעצמם קשרים בחצרות השליטים השונים ויצרו את מעמד [[יהודי החצר]].
מצבם של היהודים בצפון-אמריקה בכלל, וב[[קנדה]] בפרט, בשנות העשרים והשלושים היה טוב בהרבה מאשר זה של היהודים באירופה באותה תקופה. התבססותה של ה[[דמוקרטיה]] בקנדה הבטיחה כי היהודים נהנו משוויון זכויות על פי חוק.
עם זאת בקרב חוגים רדיקלים בימין הקיצוני, בעיקר ב[[קוויבק]], נשמעו קולות שיצאו נגד היהודים. בין שתי מלחמות העולם סבלו היהודים מ[[אנטישמיות]] ומתופעות של אפליה, בעיקר, בפרובינציה זו. בחוגים רדיקלים זיהו את היהודים הן עם ה[[קומוניזם|קומוניסטים]] שעלו לא-מכבר לשלטון ב[[ברית המועצות]], כאשר כמה ממנהיגיהם היו אכן ממוצא יהודי, ונפוץ החשש מהתפשטות משטרם לארצות אחרות - מצד אחד, הן עם "הבנקאות העולמית" - מצד שני. בשנות העשרים בלטה האנטישמיות בקרב תומכי הימין הקיצוני בין דוברי הצרפתית בקוויבק, כאשר הסמן הקיצוני היה השבועון הקתולי Le Croix שב-1924 קרא להיפטר מהיהודים, ולהחרימם. גם L'action Catholique, שפנה לכמרים קתוליים דוברי צרפתית, הלך בדרכים דומות. שבועונים אחרים פרסמו קריקטורות אנטישמיות. בערך באותה תקופה התארגן בקרב אותם חוגים מסע להחרמת עסקים יהודיים. אך נראה שברמת חיי היום-יום של היהודים לא ניכר הדבר ביותר. בשנות השלושים, הרבה בשל השפעת ה[[נאצים]] ב[[גרמניה]], גאו אף יותר גלי האנטישמיות, בהם בלטה תנועת Jean Canada (קנדה הצעירה), בקרב דוברי הצרפתית. היו בנוסף, גם בקרב קבוצות קטנות של תומכי הימין הקיצוני בין דוברי האנגלית, תופעות של מצעדים של קבוצות דמויות פלוגות-סער פשיסטיות ולעיתים תקריות אלימות על רקע אנטישמי, פגיעה בבתי-כנסת וכיוצא בזה. דוברי האנגלית שבין הקנדים נחשפו גם לתעמולה אנטישמית מארצות הברית, במיוחד זו שנפוצה בחלקיה הצפוניים הסמוכים לגבול קנדה, כמו למשל לדירבורן אינדיפנדנט (Dearborn Independent) של [[הנרי פורד]], בשנות ה-20, שנים בהם שלח ה[[קו קלקס קלאן]] (Ku Klux Klan) זרועות גם לקנדה, ולשידוריו של האנטישמי האמריקני [[צ'ארלס קוגלין]] (Coughlin) בשנות ה-30, שמרכז פעילותם היה ב[[מישיגן]]. תופעות אחרות היו הגבלות ואפליה בקבלת יהודים לאוניברסיטאות, למקומות עבודה ומניעת מגוריהם באזורים מסוימים, אי-קבלתם למועדונים פרטיים, לקבוצות ספורט וכיוצא בזה. הקונגרס היהודי-קנדי נאבק בגילויי האנטישמיות. לאווירה המתוארת הייתה השפעה שלילית באשר להיתרי הגירת יהודים לקנדה, בתקופה בה היתרים אלה נדרשו ביותר להצלת יהודי מזרח ו[[מרכז אירופה]], כאשר גם החוקים והתקנות הקיימים זכו לעיתים לפירוש לחומרה. בשנות השלושים קלטה קנדה כ-4,000 מיהודי אירופה. עם כל הנאמר, האנטישמיות בקנדה לא חרגה לממדים שמעבר לאי-נוחות והרגשה כללית רעה עבור היהודים, ומעשית פגעה בהם רק מעט מאד. כל זאת באווירה של משבר כלכלי עמוק בחלק גדול מן הזמן, וכאשר גם מיעוטים אחרים סבלו מתופעות של אפליה.
===תקנון יהודי פרוסיה===
ב-[[1750]] העניק [[פרידריך השני, מלך פרוסיה]] כתב [[פריווילגיה (כתב זכות)|פריבילגיה]] ליהודים, המחלק את היהודים לשני סוגים:
*[[יהודי חצר]] ([[יהודי חסות]]), היו היהודים שמהם הפיק השלטון את התועלת הרבה ביותר.
*יהודים נסבלים, היו אנשי הקהילה היהודית ובהם רבנים, חזנים ושוחטים. אלו היו אותם אנשים שפרנסתם הייתה על מתן שירותים לקהילה עצמה והשלטון לא חש שהוא מקבל תועלת מעבודתם. יהודים אלה לא נהנו מהזכויות שקבלו יהודי החסות, והיו פחות מוגנים מהם.
לאחר המלחמה, עם הבנת גודל ממדי השואה באירופה חל שינוי לטובה ביחס ליהודים. האנטישמיות הפכה למוקצית מחמת מיאוס, ונפתחו שערי ההגירה ליהודים פליטי השואה מאירופה. התבססותה של תודעה רב-תרבותית בקנדה החל משנות השישים של המאה חיזקה את ביטויי הסובלנות והפתיחות בחברה.
ליהודי החצר הותר להעביר את זכות החסות לאחד מילדיהם לפי בחירתם, אולם לילד אחד בלבד. שאר ילדיהם, אם הורשו להישאר בעיר עברו למעמד של יהודים נסבלים.
=== מלחמת העולם השנייה ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה] ===
התקנון אסר על היהודים לעסוק במשלחי היד בהם עסקו העירונים הנוצרים, נאסר עליהם לרכוש בהמות פרט לאותן בהמות ששימשו כאוכל להם עצמם והותר להם לסחור בסוסים. נאסר עליהם לייצר משקאות אלכוהוליים, נאסר עליהם לסחור במשקאות אלכוהוליים פרט ליין כשר. נאסר עליהם להתיך [[מתכות יקרות]] אולם הותר להם לסחור בהן וגם ב[[אבני חן]]. נאסר עליהם לסחור בצמר אבל הותר להם לסחור בבדי מותרות ובפרוות. הותר להם לסחור בסחורות הבאות מפולין ובכאלו הדורשות קשרים מסחריים בארצות אחרות כגון תה, קפה, שוקולד ודבש.
כ-17,000 יהודים שרתו בצבא הקנדי, על כל זרועותיו, 16,441 גברים ו-279 נשים. עוד 163 יהודים קנדים שרתו בצבאות אחרים של [[בעלות הברית]]. 5,889 מן המתגייסים שרתו בחיל-האוויר. 596 שרתו בצי ו-10,235 בצבא. הקונגרס היהודי קיים מאמצים רבים ככל שביכולתו כדי לעודד יהודים הכשירים לשירות להתגייס. מאמץ זה נדרש כיוון שהשירות באירופה היה התנדבותי. 429 יהודים נהרגו בקרבות.
בעת מלחמת העולם השנייה, עם הגיע הידיעות על גורל יהדות אירופה, ואחריה, גברה המגמה של התחזקות התנועה הציונית, שהחלה עוד קודם. בין היתר, גדל היקף גיוס התרומות, גברו המאמצים להשפיע ככל שניתן, באמצעות גיוס פוליטיקאים ובאמצעות יחסי-ציבור, כנגד [[הספר הלבן (1939)|הספר הלבן]] שהגביל מאד את אפשרות הגעתם של פליטי השואה לא"י. גברו המאמצים לגייס לעזרת הציונות גם אישים לא-יהודים, והדבר נעזר באהדה-מלכתחילה לציונות שרווחה בציבור הקנדי ושגברה לאחר תום המלחמה. אלה שההצלחה בכך הייתה מוגבלת בשל היות קנדה חלק מהאימפריה הבריטית. בעת המלחמה נעשה כל זאת במקביל למאמצי הצלה, ככל שניתן, של יהודים באירופה. בנוסף, ניכרה העמקה של הפעילות הציונית, למשל, נפתחו מספר מחנות הכשרה עבור התנועות החלוציות, כמו גם [[מחנה קיץ|מחנות קיץ]] עבור התנועות הפחות-חלוציות והתחזקה המגמה האידאולוגית והמגשימה, אם כי כל זה לא התבטא בכמות עולים משמעותית. בזמן [[מלחמת העצמאות]] סייעה יהדות קנדה לישראל במשלוח ציוד, ותרומות, ובכ-250 מתנדבים שהצטרפו ל[[צה"ל]] (כמעט כולם יהודים) במסגרת [[מח"ל]].
ב-[[1812]] התפרסמה בפרוסיה פקודה המעניקה שוויון זכויות ליהודי פרוסיה. כך זכו היהודים בזכויות אזרחיות מלאות ולצדן חובות אזרחיות כמו שירות בצבא.
גל הגירה גדול של יהודים הגיע למדינה לאחר [[השואה]]. בשנות החמישים נוספו אליהם יהודים מ[[צפון-אפריקה]] שהגיעו בעיקר לקוויבק דוברת הצרפתית. בשנות השבעים, בעקבות עליית התנועה הבדלנית בקוויבק, עברו יהודים רבים ממונטריאול לטורונטו.
===תנועת ההשכלה===
[[קובץ:Lingaccuger.jpg|ממוזער|הטמיעה הלשונית בשלושה שלבים כמשתקף בתרגום שורות הפתיחה של [[ספר בראשית]]. למעלה מתוך '[[צאנה וראנה]]' מ-1764, נדפס בזולצבאך, כתוב ב[[יידיש|ניב יהודי]] בבירור השונה מהגרמנית; באמצע, הטקסט המקביל מן [[הביאור]] של [[משה מנדלסון]], 1780, גרמנית תקנית באות עברית; למטה, בתרגום [[רש"ר הירש]] מ-1867, גרמנית תקנית בלבד.|350px]]
{{ערך מורחב|תנועת ההשכלה היהודית}}
[[המאה ה-18|במאה ה-18]] החלה להתפתח בגרמניה [[תנועת ההשכלה היהודית]], שאימצה את ערכי ה[[נאורות]], עודדה השתלבות בחברה הנוצרית, ודגלה ברכישת הידע, המנהגים והשאיפות של אומות העולם שביניהן חיו היהודים. תוכניתה של ההשכלה, שהובלה על ידי אישים כגון [[משה מנדלסון]] ו[[נפתלי הרץ וייזל]], הייתה להרחיב את אופקיה של האוכלוסייה היהודית ובמיוחד של הנוער היהודי. כמו כן נלחמו המשכילים במה שתפשו כ[[אמונה טפלה|אמונות טפלות]] בקרב המוני העם.
== יהדות קנדה היום[עריכת קוד מקור | עריכה] ==
===האגודה לתרבות ולמדע של היהודים===
חגיגת יום העצמאות של ישראל בטורונטו, 2010
דרך אחרת לקשור את היהדות ל[[תרבות גרמניה|תרבות הגרמנית]] והכללית הייתה בגישה מדעית לתרבות וההיסטוריה היהודית. [[האגודה לתרבות ולמדע של היהודים]] (Verein für Cultur und Wissenschaft der Juden) נוסדה על ידי קבוצת חברים בראשותו של [[יום טוב ליפמן צונץ]] בשנת 1819, וראתה לעצמה כמטרה לחנך את הצעיר היהודי ל"יחסים הרמוניים" עם סביבתו, ומנגד, להציג את הערך המדעי של היהדות לציבור האינטלקטואלי הנוצרי.
יהדות קנדה מגוונת מבחינת אופייה. יש בה [[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסים]], [[יהדות קונסרבטיבית|קונסרבטיבים]], [[יהדות רפורמית|רפורמים]] ו[[חילוני|חילונים]]. היא מקיימת מגוון של מוסדות קהילתיים ביניהם בתי-ספר יומיים, בתי ספר של יום ראשון, ספריות ומוסדות תרבות ואמנות. בין השנים [[1990]]–[[2000]] גדלה יהדות קנדה ב-15%, ברובה מהגירה מ[[חבר המדינות]] ומ[[ישראל]]. הקהילה היהודית ב[[טורונטו]] היא הגדולה בקנדה וכוללת כ-200,000 יהודים (רובם מתגוררים בצפון העיר) ואחריה [[מונטריאול]] שבה כ-90,000 יהודים. ב[[ונקובר|וונקובר]] מתגוררים כ-25,000 יהודים, ב[[וויניפג]] 12,500, [[אוטווה]] 11,000 ו-6,500 ב[[קלגרי|קלגארי]].
בקנדה ישנם ריכוזים גדולים של יהודים חרדים. ב[[מונטריאול]] מתגוררות אלפי משפחות בשתי שכונות עיקריות, רובם משתייכות לזרם הליטאי-מודרני. רב הקהילה החרדית הוא הרב יונתן בנימין וייס. הקהילות החסידיות הן [[חסידות בעלז]] המונה כמה מאות חסידים, [[חסידות סאטמר]] (על שני פלגיה), [[חסידות ויז'ניץ]] (על שני פלגיה) ו[[חסידות ויז'ניץ מונסי]], [[חסידות באבוב]] (על שני פלגיה), [[חסידות סקווירא]], [[חסידות חב"ד]], [[חסידות קלויזנבורג]] ו[[חסידות טאש]].<sup>[<nowiki/>[[ויקיפדיה:ביבליוגרפיה|דרוש מקור]]]</sup> לחלק מהקהילות ישנם גופי כשרות ומערכות שחיטה.
כיבושיו של [[נפוליאון]] הביאו איתם מתן זכויות ליהודים בערים שנכבשו בגרמניה. גם ב[[פרוסיה]], שלא נכבשה, נחקק חוק [[אמנציפציה ליהודים|אמנציפציה]] בשנת 1812. חוק זה היה חלקי ולא העניק זכויות מלאות ליהודים. החוק בוטל לאחר מכן. היהודים נלחמו בבתי דין להשגת זכויותיהם. [[אדוארד גאנס]], ממייסדי האגודה לתרבות ולמדע של היהודים, נלחם שנים בבתי הדין כדי לקבל אישור לעבוד כ[[מרצה]] באוניברסיטה בפרוסיה, אך נכשל שוב ושוב. לבסוף לא עמד לו כוחו והוא התנצר. המאבק לזכויות היהודים נתקל בהתנגדות של חלקים בצמרת האינטלקטואלית הלאומית-נוצרית הגרמנית. על רקע זה ועל רקע משבר כלכלי משנת [[1816]] פרצו ב-[[1819]] [[פרעות "הפ-הפ"|פרעות "הֶפּ-הֶפּ"]]. הם נקראו כך על שם הקריאות שהשמיע ההמון בעת התנפלותו על מוסדות ציבור ודת ועל עסקים פרטיים של יהודים.
בסמוך למונטריאול, קיימת קרייה חסידית של [[חסידות טאש]] ובה מרכז החסידות.
===פילוג דתי===
{|class="wikitable" style="float:left; text-align:center;"
|-
|[[קובץ:SamsonHirsch1.jpg|120px]]
|[[קובץ:Brockhaus and Efron Jewish Encyclopedia e15 334-0.jpg|105px]]
|[[קובץ:AbrahamGeiger.png|120px]]
|-
|colspan="3"|<small>הרבנים [[שמשון בן רפאל הירש]], [[זכריה פרנקל]] ו[[אברהם גייגר]], אבות שלושת הזרמים המודרניים ביהדות</small>
|}
בעשורים הראשונים של [[המאה ה-19]] גברה ההתערות, בעיקר של הדור הצעיר, בחברה הכללית. [[ישראל יעקבסון]] ותומכיו, מבשרי [[היהדות הרפורמית]], ניסחו מענה משלהם באמצעות שינוי אסתטי בתפילות ולבסוף על ידי הסרה של קטעי תפילה המייחלים לחידוש [[עבודת הקורבנות]]. דור ראשון זה, שיוזמתו הייתה מוגבלת מאוד, הוקע על ידי הרבנות המסורתית ב[[ריב ההיכל]] של 1818–1821. בעוד שהנצרות הפרוטסטנטית העמידה בהדרגה תשובה לביקורת [[הנאורות]] על הדת בדמות התאולוגיה של [[פרידריך שליירמאכר]], ליהודים לא הייתה הגות מקבילה. הצעירים המשכילים המירו באלפיהם את דתם (בשליש הראשון של המאה נטבלו כמחצית מאלה שהתגוררו בברלין). משבר האמנציפציה בנסיכויות הגרמניות הוביל לתסיסה מצד פילוסופים יהודים כ[[שלמה לוי שטיינהיים]]. בשלהי שנות ה-30 קם גל חדש ומקיף של רפורמה בהנהגת הרב [[אברהם גייגר]], שהסתמך על רבני הקהילות הצעירים שחויבו מזה כבר לרכוש השכלה אוניברסיטאית על ידי הממשלות. המגמה לבשה צורה בשלוש ועידות שנערכו בשנים 1844–1846. אל מול הרפורמים התייצבו מחד הפוזיטיבים-היסטוריים ([[קונסרבטיבים]]) בראשות [[זכריה פרנקל]], שחתרו לשימור ההלכה כסמכות מחייבת אך ראו אותה במידה רבה כיצירה אנושית, וה[[נאו-אורתודוקסיה (יהדות)|נאו-אורתודוקסים]] בהנהגת [[רש"ר הירש]] ו[[עזריאל הילדסהיימר]], ששאפו לפשרה עם העולם המודרני ולאימוץ ערכיו אך עמדו על אמונה מוחלטת ב[[תורה מן השמים]]. הם ראו בפרנקל, דווקא מפני שנתפש בציבור כשומר מצוות ואדוק, איום גדול אף יותר מגייגר והסובבים אותו. חיי הדת המסורתיים שקדמו לאמנציפציה נכחדו כמעט כליל: רק באזור [[פוזן]], הרחק במזרח, ובמובלעות זעירות ספורות כמו [[פיורדא]] הוסיף לשרוד חינוך יהודי מהסוג הישן.
ב[[טורונטו]] ישנה קהילה גדולה, אף היא רובה ליטאית, ומיעוטה מ[[חסידות באבוב|חסידי באבוב]] ו[[חסידי חב"ד]] וחסידים אחרים.
יהודי הארצות הגרמניות הוסיפו להיות כפופים, מכח חוק, לקהילה אחת ומאוחדת (Einheitsgemeinde) בכל יישוב. מצב זה, והיעדרה של התארגנות עצמאית מצד הפוזיטיבים-היסטוריים, מיתן במידה רבה את הרפורמה, שנציגיה נאלצו להתפשר עם נטיית המוסדות הישנים לשמרנות ועם בעלי ההשקפות האחרות. בברסלאו, פרנקפורט דמיין וברלין קמו קבוצות עצמאיות-למחצה על טהרת הזרם החדש (חבריהן נדרשו לשלם מסי חברות כפולים); רק זו בבירה, "הקהילה הרפורמית" תחת הרב [[שמואל הולדהיים]] ולאחריו עמנואל ריטר, האריכה ימים. גם האורתודוקסים פנו כבר בשלב מוקדם ל[[בדלנות]]. עוד ב-1850 הקימה קבוצה קטנה של שמרנים ב[[פרנקפורט דמיין]] קהילה שנהנתה מאוטונומיה חלקית והזמינו את הירש לעמוד בראשה. ב-1876 נפתחה האפשרות לפרישה מלאה, כמו [[הקרע ביהדות הונגריה|שנעשה כבר בהונגריה ברמה הארצית]], כשהרשויות החילו גם על היהודים את החוקים שהתירו לנוצרים לעזוב את הכנסייה שלהם מבלי לעבור לאחרת (אלה חוקקו ב[[קולטורקמפף|מסגרת מלחמת התרבות עם הקתולים]]). רש"ר הירש הטיף לאורתודוקסים – שהיוו מיעוט בלתי-מבוטל, כחמישית מכלל האוכלוסייה היהודית [[איחוד גרמניה (המאה ה-19)|ברייך שקם זה לא מכבר]] – לכונן עדות נפרדות. [[פולמוס הפרדת הקהילות|קריאותיו נענו בהתנגדות אף בעירו שלו, והוא נקלע למחלוקת]] עם הרב הקשיש [[יצחק דב במברגר]], שהיה שמרן ומיושן ממנו אך גם נחוש יותר לשמור על אחדות הקהל. דעתו של במברגר גברה: רק מיעוט קטן מבין נאמני המסורת אימץ את מדיניותו של הירש, והרוב המכריע הוסיף להיכלל במסגרות הישנות, בהן קיים מוסדות נבדלים מבלי להשתתף במימון הוצאות הדת של הרוב. חילופי האשמות ועוינות בין ה'אורתודוקסיה המתפלגת' (Austrittorthodoxie) לזו 'הקהילתית' (Gemeindeorthodoxie) הוסיפו להתקיים עד השואה.
נכון 2016 כי כמעט 70% מתושבים יהודים עומדים לצדה של [[ישראל]]. יש ארגונים יהודים-קנדיים התומכים בישראל מבחינת הסברה ולכלכלה של ישראל, בין היתר [[הליגה להגנה יהודית]] קנדית.<sup>[<nowiki/>[[ויקיפדיה:ביבליוגרפיה|דרוש מקור]]]</sup>
חוק הפרישה של 1876 היווה גם מכה לרפורמים. הסרת החיוב להשתייך לעדה העלים באחת את ה[[תמריץ]] של רבים מתומכיהם – שעניינם היה בעיקר חילון ומודרניזציה של הקהילה, בה היו חברים מכח חוק, ולא תוכן דתי פוזיטיבי כלשהו – והעניק לשמרנים אמצעי הרתעה בדמות איום להתפלג. ברמת הקהילה, התנהלו חיי הדת של הרוב הלא-אורתודוקסי בתוך רצף רחב ומעורפל של פשרות מקומיות, שתואר לרוב כ"יהדות ליברלית". הם חלקו במידה מסוימת את המוסדות תוך הקצאת כספים למטרותיהם, ובדרך כלל התפללו במניינים נפרדים עם רבנים בעלי השקפות מנוגדות (ב[[פרנקפורט דמיין]] היו ב-1925 חמישה רבנים, שניים אורתודוקסים ושלושה רפורמים, וארבעה בתי-כנסת). ההבדלים בין שלושת הזרמים התבטאו בפערי הגישה בין מוסדות ההכשרה של כל אחד: [[בית המדרש לרבנים בברסלאו]] הפוזיטיבי-היסטורי, שעסקו בו במחקר מדעי של התורה שבעל-פה אך [[ביקורת המקרא]] נאסרה, וסגנון ההוראה בו היה שמרני; [[בית המדרש הגבוה למדעי היהדות]], שהיה על-זרמי רשמית אם כי מזוהה למעשה עם החוגים הליברליים במוצהר (רפורמים), וחופש המחקר בו היה מלא; ו[[בית המדרש לרבנים בברלין]] האורתודוקסי, שהוקם על ידי הרב [[עזריאל הילדסהיימר]]. בזה האחרון נערך מחקר ביקורתי, אך הוא היה מוגבל וכפוף להנחת קדושתם הבלתי-מעורערת, עד כדי כך שתואר כעוסק ב[[אפולוגטיקה]] ותו לאו.
== ישראלים בקנדה[עריכת קוד מקור | עריכה] ==
בקנדה חיים לפחות 50 אלף ישראלים, מרביתם בעיר [[טורונטו]] וסביבותיה. הגירה לקנדה של ישראלים התגברה החל משנות השבעים, בעקבות שינוי חוקי ההגירה שאפשרו למשפחות צעירות ומשכילות, לקבל ויזת הגירה למדינה. כיום מהגרים לקנדה כ-2000–3000 ישראלים מדי שנה. ישראלים-קנדים בולטים שפעלו רבות בתחומי עיסוקם, הן בקנדה והן בישראל, הם האדריכל [[משה ספדיה]], ובעל ההון והיזם, [[דוד עזריאלי]].
== יהודים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה] ==
* [[לאונרד כהן]] - זמר, מלחין ומשורר.
* [[מרדכי ריצ'לר]] - סופר. מחבר "המירוץ לצמרת של דודי קרביץ'".
* [[אירווינג לייטון]] - משורר. מועמד ל[[פרס נובל לספרות]].
* [[בורה לסקין]] - משפטן. נשיא בית-המשפט העליון של קנדה בשנים 1973–1984
* [[ארוין קוטלר]] - חבר פרלמנט. שר המשפטים לשעבר.
* [[מוריס פיש]] - שופט בית המשפט העליון של קנדה משנת [[2003]].
* [[בן דונקלמן]] - מפקד [[חטיבה 7]] ב[[מלחמת העצמאות]].
* [[סם כץ]] - ראש עיריית [[ויניפג]] בשנים 2004–2014.
* [[סת' רוגן]] - [[שחקן קולנוע]], [[קומיקאי]], [[תסריטאי]] ו[[מפיק (קולנוע וטלוויזיה)|מפיק]].
* [[מיטשל גולדהאר]] - בעליה של [[מכבי תל אביב (כדורגל)|מכבי תל אביב בכדורגל]]
* [[נעמי קליין]] - עיתונאית, סופרת וחוקרת תרבות.
* [[סול בלו]] - סופר וחתן פרס נובל לספרות.
* [[ויליאם שאטנר]] - שחקן בסדרה [[מסע בין כוכבים]].
* [[דייוויד לוי]] - אסטרונום.
* [[דרייק (מוזיקאי)]] - [[ראפר]], [[מפיק מוזיקלי]] ו[[שחקן]].
* [[יוג'ין לוי]] – שחקן.
* [[משפחת רייכמן]] - [[פילנתרופ|פילנתרופים]].
* לורן גרין <small>(אנ')</small> – שחקן.
* אל וקסמן <small>(אנ')</small> – שחקן.
* הארווי אטקין <small>(אנ')</small> – שחקן.
== ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה] ==
* [[יחסי ישראל-קנדה]]
* [[מלגת מנהיגי שוליך]]
== לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה] ==
* שמעוני, גדעון. יהדות קנדה בפרספקטיבה השוואתית. גשר. תש"ם 1980. עמ' 82 - 87.
* בנימין גשור, '''מתנדבי חוץ לארץ (מח"ל) מצפון אמריקה במלחמת העצמאות'''. עבודת [[דוקטורט]] בהנחיית פרופ' אלי לדרהנדלר. [[המכון ליהדות זמננו]], [[האוניברסיטה העברית]], ירושלים, 2009.
* בן דונקלמן, '''נאמנות כפולה'''. [[הוצאת שוקן]], ירושלים, 1977. מאנגלית: Dunkelman, Ben. '''Dual Allegiance: an Autobiograpy'''. Crown Publishers, New York. 1976.
* Bercuson. David Jay. The Secret Army. Toronto: Lester & Orpen Dennys. 1983.
* Canadian Jewish Congress. Canadian Jews in World War II. Part I: Decorations. Montreal 1947.
* Canadian Jewish Congress. Canadian Jews in World War II. Part II: Casualties. Montreal 1948.
* Tulchinsky. Gerald J. J. Branching Out: The Transformation of the Canadian Jewish community. Toronto & NYC. 1998
* Weiss Jeffrey & Craig. I Am My Brother's Keeper: American Volunteers in Israel's War of Independence 1947 - 1949. Schiffer Military History. Atglen, Pa. 1998.
== קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה] ==
מדיה וקבצים בנושא '''יהדות קנדה''' ב[[ויקישיתוף|וויקישיתוף]]
* מידע על יהדות קנדה מהסוכנות היהודית
* מידע על דמוגרפיה יהודית בסוף המאה ה-19
* מידע סטטיסטי על מאפייני הקהילה
* מידע היסטורי
* עומר שוברט, בשקט בשקט קמה לה מושבת ישראלים בסיינט ג'ון, קנדה, באתר [[הארץ]], 11 במרץ 2015
* עירית עמית, מקנדה לארץ הקודש - קוים לדמותם של משקיעים יהודים קנדיים בארץ-ישראל בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, מתוך '''הציונות''': מאסף כ"ג לתולדות התנועה הציונית והיישוב היהודי בארץ ישראל, עמ': 109-140
* ליזי מוסטובסקי, בתר־זיכרון ביומניהם של יהודי קנדה: השואה ותפיסות בנוגע למולדת יהודית, '''[[ישראלים (כתב עת)|ישראלים]]''' 8 (תשע"ז), עמ' 155-187.
== הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה] ==
# [[יהדות קנדה#cite%20ref-1|^]] World Jewish Population 2010
{| class="wikitable mw-collapsible"
!הסתרה[[יהדות]] [[אמריקה הצפונית]]
|-
|
{| class="wikitable"
|[[יהדות ארצות הברית|ארצות הברית]] • [[יהדות מקסיקו|מקסיקו]] • קנדה<br />
|}
|}
[[ויקיפדיה:קטגוריה|קטגוריות]]:
* [[:קטגוריה:יהדות התפוצות לפי מדינה|יהדות התפוצות לפי מדינה]]
רבני גרמניה כולם היו מאוגדים ב"התאחדות הרבנים הכללית" (Allgemeiner Rabbiner-Verband) שקמה ב-1896. מלבדו התקיימו מסגרות קטנות לזרמים: עוד באותה שנה הוקמה "התאחדות הרבנים המסורתיים שומרי התורה" (Vereinigung traditionell-gesetzestreuer Rabbiner) על ידי הרב [[דוד צבי הופמן]] והרב מרדכי הורוביץ מפרנקפורט, שהייתה מזוהה עם האורתודוקסיה הקהילתית. ב-1898, מתוך חתירתם לייצג את "הליברלים באמת" ולהעניק למושג משמעות ברורה, כוננו הרבנים [[היינמן פוגלשטיין]] ו[[צזר זליגמן]] את "התאחדות הרבנים הליברלים" (Vereinigung der liberalen Rabbiner) שהייתה רפורמית בבסיסה. [[שלמה זלמן ברויאר]] ייסד ב-1906 את "איגוד הרבנים האורתודוקסים" (Verband orthodoxer Rabbiner), שפעל מטעם הבדלנים. רק הפוזיטיבים-היסטוריים מברסלאו נותרו ללא גוף רשמי: 63 רבנים שהיו מזוהים עמם כוננו ב-1909 את "ההתאחדות היהודית החופשית" (Freie jüdische Vereinigung), אך היא הייתה קצרת ימים. רק ב-1925 הצליחו לייסד את "מפלגת האמצע הדתית" (Religiöse Mittelpartei), שפעלה בקנה מידה אזורי ומוגבל. מלבד אלה, הוסיפה הקהילה הרפורמית הקיצונית בברלין להתקיים עד חורבן יהדות גרמניה, והייתה היחידה בארץ שמימשה באופן רדיקלי את חזונו של הזרם.
* [[:קטגוריה:קנדה: דמוגרפיה|קנדה: דמוגרפיה]]
* [[:קטגוריה:יהדות אמריקה הצפונית|יהדות אמריקה הצפונית]]
* [[:קטגוריה:יהדות קנדה|יהדות קנדה]]
[[שיחה:יהדות קנדה|משובים קודמים]]
איחוד הרבנים האורתודוקסיים בגרמניה גינה את תוכניתו של [[הרצל]] למדינה ליהודים, כעברה על חוקי הדת. ואילו הצהרה רשמית של רבנים ליברלים קבעה: "כל עוד כתבו עברית (כלומר לקהל המזרח-אירופאי), ה[[ציונים]] לא היו מסוכנים, עכשיו שהם כותבים גרמנית, יש לצאת נגדם".{{הערה|עמוס אילון, '''רקוויאם גרמני''', עמ' 286.}}
משוב על הערך
בשנת 1880 היו היהודים 1.3% מהאוכלוסייה הכללית. בעקבות שיעור הילודה היורד, כעבור 30 שנה ירד חלקם באוכלוסייה ל-0.9%.{{הערה|עמוס אילון, '''רקוויאם גרמני''', עמ' 248.}}
בין השנים 1830–1889, 200,000 יהודים היגרו מגרמניה לארצות הברית.{{הערה|גולי נאמן ערד, '''אמריקה, היהודים ועליית הנאציזם – תגובתם של קרובים רחוקים''', [[ספרית אפקים]], הוצאת [[עם עובד]], עמ' 26.}}
== המאהתפריט ה-20ניווט ==
=== ברפובליקת ויימאר ===
[[קובץ:Willi ermann a jewish german soldier in wwi.jpg|ממוזער|וילי ארמן מ[[זארבריקן]], חייל יהודי גרמני ב[[מלחמת העולם הראשונה]]. ארמן נרצח ב[[אושוויץ]] ב[[השואה|שואה]]]]
כ–100,000 יהודים השתתפו ב[[מלחמת העולם הראשונה]], 80% מהחיילים היהודים שירתו בחזית וכ–12,000{{הערה|עמוס אילון, '''רקוויאם גרמני''', עמ' 337.}} מהם נהרגו בקרבות. ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות העשרים]] היו כ–600,000 יהודים בגרמניה. 40% מהם התבוללו. היה להם שוויון חברתי והם נטמעו בחברה הגרמנית במעמד הבינוני ומעלה. הטמעותם בחברה הבורגנית נתמכה על אידיאל ה[[בילדונג]].
* לא בחשבון
במקביל השתנה מאוד ההרכב האתני של יהדות גרמניה. כבר בסוף המאה ה-19 ובייחוד אחרי מלחמת העולם הראשונה התחוללה הגירה המונית של [[אוסטיודן]] מהמזרח. ב-1925 היו 107,000 יהודים ילידי ארצות חוץ במדינה; מספר זה אפילו לא כלל את צאצאי המהגרים הוותיקים יותר, ששיעורם עלה גם עקב היקף ההתבוללות בקרב היהודים הילידים (ב-1933, 44% מכלל היהודים התחתנו בנישואי תערובת, אם כי ידוע שבקרב המזרחיים אחוז נישואים אלה היה נמוך מאוד).{{הערה|Sarah Ann Gordon, Hitler, Germans, and the "Jewish Question", Princeton University Press, 1934. עמ' 20.}} המתח בין היהודים הגרמנים למזרחים, שאופייה של זהותם היהודית היה אתני ובדלני יותר, התבטא בגזענות חריפה כלפי האחרונים. עם זאת, צעירים ילידים רבים גם נסחפו ב"פולחן יהודי המזרח" (Ostjudenkult) בתחילת המאה ה-20, השם שניתן לתופעה רחבה של התעניינות והערצה ליהודי רוסיה ופולין בשל מה שנתפס כאותנטיות והשורשיות שלהם למול הבורגניות המתבוללת של דור ההורים.
* [[מיוחד:השיחה שלי|שיחה]]
* [[מיוחד:התרומות שלי|תרומות]]
* יצירת חשבון
* [[יהדות קנדה|דיווח על טעות]]
* כניסה לחשבון
* [[יהדות קנדה|ערך]]
יהודי גרמניה מילאו תפקיד מפתח ב[[רפובליקת ויימאר]] (ההוגה שלה היה יהודי). עם הקמתה, 24 יהודים נבחרו כצירים לרייכסטאג ובין 1919 ל-1924 כיהנו ששה יהודים כשרים בכירים בממשלה.{{הערה|עמוס אילון, '''רקוויאם גרמני''', עמ' 356.}}
* [[שיחה:יהדות קנדה|שיחה]]
* [[יהדות קנדה|קריאה]]
היו להם ארגונים פוליטיים ודתיים רבים, כגון "[[אגודת ישראל]]", "[[ברית חיילי החזית היהודים]]" ו"[[האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית]]". עם זאת, היו להם מספר בעיות של ארגון הקהילות יחדיו, בעיות עם [[המפלגה הנאצית]], ההגירה ההמונית של יהודים זרים ממזרח אירופה שהקהילה המקומית דחתה. הרוב המוחלט של יהודי גרמניה, מכל הזרמים וההשקפות, ראו ביהדותם עניין דתי גרידא ואת לאומיותם כגרמנית (להבדיל מסתם אזרחות במדינה הגרמנית). רק מיעוט זעיר של ציונים ילידים והיהודים המזרחיים המהגרים חשו זיקה לאומית ליהדות, הרוב המוחלט ראו עצמם כגרמנים לכל דבר ועניין.{{הערה|Steven M. Lowenstein, '''Frankfurt on the Hudson: The German Jewish Community of Washington Heights, 1933-82, Its Structure and Culture''', Wayne State University Press, 1989. עמ' 34-35.}}
* עריכת קוד מקור
* עריכה
* גרסאות קודמות
* [[עמוד ראשי]]
=== תחת השלטון הנאצי ===
* [[ויקיפדיה:ברוכים הבאים|ברוכים הבאים]]
{{הפניה לערך מורחב|יהודי גרמניה הנאצית}}
* [[מיוחד:שינויים אחרונים|שינויים אחרונים]]
[[קובץ:Requiem Juden 1.JPG|שמאל|ממוזער|[[רקוויאם]] ליהדות גרמניה שחרבה בשואה. אנדרטה ב[[חבל הסאר]], גרמניה. [[שלמה זלינגר]], 1969]]
* [[פורטל:ערכים מומלצים|ערכים מומלצים]]
עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת [[1933]], התפתחה מדיניותם בנושא היהודים בשתי דרכים: חקיקת חוקים וגזירות נגד היהודים, ומעשי אלימות ו[[השפלה נפשית|השפלה]] ללא קשר לחוק. לאחר שקיבלו הנאצים רוב ב[[רייכסטאג]], הם החלו בחקיקה [[אנטישמיות|אנטישמית]] שמטרתה הייתה לסלק את כל היהודים מגרמניה.
* [[יהדות קנדה|דיווח על טעות]]
* [[פורטל:פורטלים|פורטלים]]
* [[מיוחד:אקראי|ערך אקראי]]
* תרומה לוויקיפדיה
=== טיפ ===
משלב זה החלו [[פוגרום|פוגרומים]] ביהודים, יהודים פוטרו מעבודתם, ובחנויות שהיו בבעלות יהודים - הפסיקו לקנות. ב-9 במרץ 1933 התרחשו פרעות ביהודי [[ברלין]].
* [[פורטל:פורטלים|פורטלים]] משמשים שערים לנושאים מרכזיים ומרתקים כאחד, [[פורטל:פורטלים|נסו אותם]]!
ב-11 במרץ 1933 התפרצו אנשי ה-[[אס אה|SA]] (פלוגות-הסער של המפלגה הנאצית) לבניין בית המשפט ב[[ברסלאו]], אז בירת [[שלזיה]] בגרמניה (כיום [[וורוצלב]] ב[[פולין]]), וסילקו ממנו את כל היהודים - שופטים, פרקליטים ועורכי דין. באותו חודש היו פוגרומים ביהודים גם במקומות אחרים בגרמניה.
=== קהילה ===
עם התבססות המשטר הנאצי בגרמניה, גברה המדיניות האנטי-יהודית ונחקקו [[חוקי נירנברג]].
* [[ויקיפדיה:שער הקהילה|שער הקהילה]]
באוקטובר [[1938]] הכריזו הנאצים על גירושם של יהודי גרמניה שאזרחותם פולנית אל שטח פולין. היהודים הועברו אל הגבול, אך ממשלת פולין סירבה לקבלם, והיהודים שהו בשטח ההפקר שבין שתי המדינות במשך החורף, ללא מזון, מים וקורת גג. יהודי פולין ניסו לתמוך במגורשים, אך רובם מתו בתנאים קשים.
* [[עזרה:תפריט ראשי|עזרה]]
* [[ויקיפדיה:ייעוץ|ייעוץ]]
* [[ויקיפדיה:מזנון|מזנון]]
* [[ויקיפדיה:כיכר העיר|כיכר העיר]]
* [[ויקיפדיה:חדשות|חדשות]]
* [[ויקיפדיה:לוח מודעות|לוח מודעות]]
* [[ויקיפדיה:יצירת קשר|יצירת קשר]]
* [[ויקיפדיה:ספר אורחים|ספר אורחים]]
=== כלים ===
על רקע הגירוש, סטודנט יהודי בשם [[הרשל גרינשפן]], שהוריו היו בין המגורשים, התנקש בחייו של יועץ השגרירות הגרמנית בצרפת, [[ארנסט פום ראט]].
* [[מיוחד:דפים המקושרים לכאן/יהדות קנדה|דפים המקושרים לכאן]]
בתגובה להתנקשות נערך ב-9 בנובמבר 1938 [[פוגרום]] נקמה של אנשי המשטרה הפוליטית ביהודי ברלין. במהלך הפוגרום התנפלו הפורעים על בתי יהודים, הכו אלפי יהודים, הרגו 92 יהודים, שרפו מאות בתי-כנסת, בתי-ספר וחנויות, הרסו כ–7,500 בתי-עסק ואסרו 30 אלף יהודים במחנות ריכוז. הפוגרום כונה "[[ליל הבדולח]]", על-שם שברי הזכוכיות של חלונות-הראווה בחנויות היהודים. מ–1938, לאחר "ליל הבדולח", היגרו מגרמניה כ–150 אלף יהודים.
* [[מיוחד:שינויים בדפים המקושרים/יהדות קנדה|שינויים בדפים המקושרים]]
* [[מיוחד:דפים מיוחדים|דפים מיוחדים]]
* קישור קבוע
* מידע על הדף
* פריט ויקינתונים
* ציטוט דף זה
=== לאחרבמיזמים השואהאחרים ===
מיד לאחר השואה נספרו בגרמניה כמה עשרות אלפי יהודים. בברלין לבדה היו כ-4,000 יהודים. [[עקורים]] רבים המשיכו להגיע לגרמניה בשנים הבאות כתחנת ביניים להגירה סופית לארץ ישראל או לארצות המערב. מרבית העקורים אכן היגרו מגרמניה אך מעטים מהם נותרו במדינה. עקורים אלו הפכו לחלק עיקרי בקרב יהודי גרמניה בקהילות המאורגנות, פרט ליהדות ברלין. יהדות גרמניה הוחרמה, הלכה למעשה, על ידי הקהילות היהודיות בעולם ובידי מדינת ישראל. המנהיגות היהודית טענה כי אסור ליהודים להיוותר בגרמניה לאחר השואה. לקראת סיום שנות ה-90 נרשמה התחממות משמעותית במערכת היחסים הזו, [[הסוכנות היהודית]] וארגוניים יהודיים אחרים שבו לפעול בגרמניה.
* ויקישיתוף
בשנת [[1990]] מנתה קהילת יהודי גרמניה 26,000 יהודים, מרביתם מהגרים מארצות מזרח אירופה שאחרי מלחמת העולם השנייה וחלקם ניצולי שואה ופליטים יהודים ששבו לאחר המלחמה לחיות בגרמניה, כגון [[הלנה מאייר]], או יהודים גרמנים ששרדו במהלך שנות השואה בגרמניה.
=== הדפסה/ייצוא ===
עם התפוררות ברית המועצות, פתחה ממשלת גרמניה את שערי המדינה בפני היהודים, בהתאם ל[[חוק השבות]] הישראלי והחוק הגרמני לניצולי ספינות. 104,000 יהודים ובני משפחתם ניצלו זכות זו, בעיקר מ[[רוסיה]], [[אוקראינה]] ו[[המדינות הבלטיות]]. קהילת יהודי גרמניה היא כיום השלישית בגודלה באירופה המערבית, ומתגוררים בה כ-150,000 יהודים{{מקור||סיבה=נתון מופרך לגמרי}}, מתוכם רק כ-130,000 איש רשומים כחברים בקהילות היהודיות. כמו כן, מתגוררים בגרמניה כ-10,000 ישראלים.{{מקור||סיבה=פה רשום אחרת:https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5226508,00.html}}.
* יצירת ספר
==== דת ====
* הורדה כ־PDF
[[קובץ:Jüdischer Soldatengottesdienst.jpg|ממוזער|שמאל|חייל יהודי דתי בשירות ה[[בונדסוור]]]]
* גרסה להדפסה
רבים מהיהודים החיים בגרמניה כיום הם יוצאי [[מדינות ברית המועצות לשעבר]], ברובם המכריע חילונים.{{הערה|ראו גם: [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90#דת]].}}
=== דף זה בשפות אחרות ===
מבחינה דתית כיום חיים בגרמניה מעט מאוד יהודים ששומרים על מנהג אשכנז הישן. כמו קהילות נוספות, נטמעה רוב קהילת ה"י[[יקים]]" בישראל ב[[חרדים ליטאים|ציבור הליטאי]].{{הערה|קהילת בנין ציון ברחביה שמרה על המנהגים היקים עד לסגירתה בשנת תשס"ד, עיין ראובן גפני, '''מקדש מעט''' : בתי כנסת מוכרים ונסתרים בירושלים : שערי חסד, רחביה, קריית שמואל, טלביה, ירושלים תשס"ד, עמ' 47 ואילך.
}} בנוסף, חלק מהרבנים ה"ייקים" החרדים בישראל, הורו ליוצאי גרמניה לאמץ את מנהגי [[ישיבה|ישיבות]] [[יהדות ליטא|ליטא]],{{הערה|כך למשל הרב יחיאל במברגר מחיפה.}} אך הרבה רבני ה"יקים" ראו את זה כתוצאה לא מכוונת בגלל שלא היו הרבה מנינים ששמרו על מנהגי היקים בארץ.{{הערה|בנימין שלמה המבורגר, '''הקריטריון - אל תטוש תורת אמך! ואידך זיל גמור''', בתוך [[ירושתנו]], כרך ד (תש"ד), [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58219&st=&pgnum=181 עמ' קפד] ואילך.}} קהילות קטנות ששומרות על המנהגים קיימות ב[[אירופה]] ב[[שווייץ]], מזרח צרפת ([[אלזס]] ו[[לורן]]) ו[[לוקסמבורג]]. קהילה משמעותית נמלטה מפרנקפורט לאחר [[ליל הבדולח]] ועברה לוושינגטון הייטס ב[[ניו יורק]], שם הקימו את בית הכנסת עדת ישורון שדבק במנגינות ובנוסח המקורי. קהילה הוקמה גם ב[[קיבוץ חפץ חיים]] בישראל. החל מ[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] נפתחו בארץ על ידי [[מכון מורשת אשכנז]] מספר קהילות הממשיכות את מנהג יהדות גרמניה כשאחת הבולטות שבהן היא קהל עדת ישורון ב[[רמות אלון]] ב[[ירושלים]], אשר אף התחילה בפרויקט לשימור מנהג ריינוס בכלל, ומנהג פרנקפורט בפרט. קהילות נוספות נמצאות ב[[בני ברק]], [[ביתר עילית]] ו[[קריית ספר]].{{הערה|רשימה המלאה של קהילות שהוקמו על ידי מכון מורשת אשכנז נמצא [https://www.moreshesashkenaz.org/he/communities באתר שלהם].}}
* English
== ראו גם ==
* Беларуская (тарашкевіца)
{{תקציר פורטל|גרמניה}}
* Deutsch
{{הפניה לספר ויקיפדיה|יהדות גרמניה}}
* Español
* [[יהדות אשכנז]]
* Français
* [[יהדות מזרח אירופה]]
* Português
* [[תנועת ההשכלה היהודית]]
* Русский
* [[המועצה המרכזית של יהודי גרמניה]]
עריכת הקישורים
== לקריאה נוספת ==
* פרדריק גרינפלד, '''נביאים בִבלי כבוד''', [[הוצאת עם עובד]], 1982
* [[עמוס אילון]], '''[[רקוויאם גרמני (ספר)|רקוויאם גרמני - יהודים בגרמניה לפני היטלר 1933-1743]]''', [[הוצאת דביר]], 2005,
* "יקינתון" כתב-עת בעריכת [[מיכה לימור]], [[ירחון]] בהוצאת "ארגון יוצאי מרכז-אירופה"
* [[הגליל און-ליין]] - כתב-עת מקוון של יהדות הארצות הדוברות גרמנית, בעריכת דוד גל (בגרמנית)
* אברהם ברקאי, '''לבטי זהות על סף החידלון: האגודה המרכזית ויהודי גרמניה 1893-1938''', [[מכון ליאו בק]] ו[[יד ושם]], תשע"ג.
* פרופ' גיא מירון, '''מ'שם' ל'כאן' בגוף ראשון – זיכרונותיהם של יוצאי גרמניה בישראל''', המרכז להיסטוריה גרמנית ע"ש קבנר, [[האוניברסיטה העברית]] בירושלים, [[הוצאת מגנס|הוצאת ספרים ע"ש מאגנס]], ירושלים, 2004 - [http://www.yadvashem.org/yv/he/education/books/from_there.asp ביקורת ספרים] באתר [[יד ושם]]
* [[שלמה יזרעאל]], '''מכונת הדיבור בתור מורה שפות: פה מדברים עברית''', 2012
* ולטר וולף ומשה וולף, '''חיים בשני קולות, סיפורה של משפחה יהודית מהמבורג''', תרגום: דורון אוברהנד, [[הוצאת מאגנס]], 2017
* דף זה נערך לאחרונה ב־22:42, 24 באוגוסט 2019.
== קישורים חיצוניים ==
* הטקסט מוגש בכפוף לרישיון Creative Commons ייחוס-שיתוף זהה 3.0; ייתכן שישנם תנאים נוספים. ר' את תנאי השימוש לפרטים.
{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Judaism in Germany|תצוגה=יהדות גרמניה}}
* רקוויאם גרמני - מספד על יהדות שהייתה ואיננה, [http://www.e-mago.co.il/Editor/history-415.htm חלק א'], [http://www.e-mago.co.il/Editor/history-445.htm חלק ב'], [[דן לחמן]] על ספרו של עמוס אילון "רקוויאם גרמני" באתר e-mago
* [http://www1.yadvashem.org/yv/he/education/interviews/moshe_zimmermann.asp?WT.mc_id=wiki ראיון בנושא יהודי גרמניה עם משה צימרמן] בגיליון '''זיקה''', עיתון בית הספר המרכזי להוראת השואה, [[יד ושם]]
* [http://www.archives.mod.gov.il/pages/Exhibitions/Jewish_Soldiers/יהודי%20גרמניה%20בצבאות%20גרמניה%20במלחמת%20העולם%20הראשונה.asp חיילים יהודיים בצבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה, באתר ארכיון צה"ל ]
* [http://www.kayj.org/nusach/nusach.html ניגוני התפילה של יהדות גרמניה]
* [http://www.yadvashem.org/yv/he/education/lesson_plans/house_karnovsky.asp "עכשיו כולנו כאחד יהודים": זהות יהודית-גרמנית ברומן '''בית קרנובסקי'''] מאת [[ישראל יהושע זינגר]], באתר [[יד ושם]]
* [http://www.yadvashem.org/yv/he/education/books/klemperer_journals1933.asp ביקורת ספרים] הדנה ביומניו של [[ויקטור קלמפרר]], באתר יד ושם
* {{הארץ|כריסטוף שמיט|ההיסטוריה היהודית־גרמנית|1.5598599|4 בינואר 2018}}
* {{הספרנים|ג'וש וינר|בשנת 1616 ייסדו יהודי פרנקפורט חג פורים נוסף, לציון נפילתו של המן חדש, שניסה להכחיד את הקהילה היהודית|frankfurter_purim|מרץ 2019}}
* מדיניות הפרטיות
== הערות שוליים ==
* [[ויקיפדיה:אודות|אודות ויקיפדיה]]
{{הערות שוליים}}
* [[ויקיפדיה:הבהרות משפטיות|הבהרות משפטיות]]
* מפתחים
* סטטיסטיקות
* הצהרה על עוגיות
* תצוגה למכשירים ניידים
*
{{יהדות אירופה}}
*
[[קטגוריה:יהדות התפוצות לפי מדינה|גרמניה]]
[[קטגוריה:יהדות גרמניה|*]]
<br />
| 