המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית – הבדלי גרסאות

{{תולדות המוזיקה הקלאסית}}

בתחום ה[[מוזיקה]], '''התקופה הרומנטית''' השתרעה על פני [[המאה ה-19]], ובאה לאחר זו ה[[מוזיקה בתקופה הקלאסית|קלאסית]] (אין לבלבל את שתי אלה עם התקופות זהות השם באמנויות האחרות) בהתאם ל"מטוטלת הסגנונות של התקופות" מבחינת הנטייה ל[[אתוס]] או ל[[פאתוס]] ([[רנסאנס]] - א', [[מוזיקת בארוק|בארוק]] - פ', [[מוזיקה בתקופה הקלאסית|קלאסיקה]] - א', [[רומנטיקה]] - פ'). הסגנון הקלאסי היה במידת מה מחושב מדי בשאיפותיו לשלמות צורנית, [[הרמוניה|הרמונית]] וכיוצא בזה. למעשה, המוזיקה בתקופה הקלאסית הייתה כפופה למסגרות באופן מחמיר, וזאת על מנת לשרת את האידיאל ה[[הדוניזם|הדוניסטי]] של המוזיקה באותן שנים - מוזיקה שתהיה נעימה לאוזן, לא מסובכת, ללא קושי בהאזנה וללא תכנים רגשיים עזים. ה[[מלחין]] בתקופה הרומנטית שאף לפרוץ את כבלי הקונוונציות והאידיאלים הישנים, כפי הנראה עקב השפעה רבה של [[המהפכה הצרפתית]]. הרומנטיקנים שאפו להגמיש את הצורה לטובת הרגש.