קורווה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 23:
עד לתקנון ה"חכירה" (fermage) משנת [[1946]] סבלו החוואים שחכרו אדמות מלחצים שרירותיים מצד בעלי האדמות החכורות. בנוסף לדמי החכירה היה חייב החוואי מספר ימי עבודה ללא תשלום לטובת הבעלים - למשל "שלושה ימי חרישה" (כולל עבודת אדם, סוס וציוד) וכל יום עובד אחר בימי קציר ה[[חציר]]. סוגי קורווה אחרים היו בתחם הובלת העצים ואפילו בהאכלת כלבי בעלי האחוזה.
מיוזמתו של פרנסואה טנגי-פריז'אן שר החקלאות בממשלת הגנרל [[שארל דה גול|דה גול]] ב-1946 הוחלט על חידוש אוטומטי של חוזי החכירה (bail ברבים baux) הגבלת סעיפי הפסקת החוזים על ידי המחכיר (bailleur)
עד לשנות ה-1950 נכפו על האיכרים הצרפתים עוד מערכת קורווה בצורת "מסים מקומיים" , אותם יכלו לשלם על ידי עבודות
==== Les corvées publiques en guise d'impôts locaux ====
Jusque dans les années 1950, les paysans étaient aussi astreints à un système de corvées, en guise d'[[impôt local]] payable en prestations de travail, comme l'illustre ce témoignage d'un paysan de [[Taulé]] :
{{Citation bloc|Jusque vers 1955, nous devions aussi environ deux journées de travaux de [[voirie]] à la commune. La durée de la prestation était moindre si nous fournissions les chevaux et du matériel, comme des tombereaux. C'était une façon de s'acquitter en nature des impôts locaux, et cette obligation était généralement exécutée l'hiver car c'était une saison creuse pour les travaux des fermes. Il s'agissait essentiellement de curer les fossés ou d'empierrer les [[chemin vicinal|chemins vicinaux]]. [...] Tous les paysans d'un secteur de la commune travaillaient ensemble en cette occasion, sous la direction d'un employé communal, ça pouvait faire des chantiers relativement importants<ref name="Puil_2003" />.}}
| |||