טירונות (צבא) – הבדלי גרסאות

לתהליך החיברות כמה מאפיינים. מהטירונים החדשים נשללת החירות; זכותם לצאת מתחומי המחנה הצבאי שבו הם נמצאים נאסרת או לכל הפחות מוגבלת מאד. לכל המגויסים ניתנת זהות אחידה והזהות האישית מוגבלת מאד: שערם מגולח או מסופר ב[[תספורת]] קצרה מאד, לכולם מנופקים [[מדים]] אחידים וניתן לכולם [[מספר אישי (צבא)|מספר אישי]]. הם משוכנים במגורים שבהם יש מעט מאד פרטיות, לעיתים קרובות לא נעשה שימוש בשם הפרטי אלא בשם משפחה בלבד, וכל גילוי של ביטוי אישי מוגבל ומצומצם מאד. סדר יומם של הטירונים נשלט ומנוהל עד הפרטים הקטנים ביותר, כולל הדרך הנכונה לסידור המיטה, לצחצוח הנעליים, לסדר את חפציהם, וכיוצא בזה. כל סטייה מסדר זה נענשת.

 

 

במהלך הטירונות מופעלים על הטירונים גורמי לחץ רבים, ללא הפסקה. [[שינה]], מזון ומחסה נמנעים או מצומצמים מאד; בטירונים מוטחים עלבונות אישיים, ולעיתים מופעלת כלפיהם תוקפנות פיזית או פקודות הגורמות להם השפלה. האווירה הנוצרת גורמת לטירונים להטמיע ולהפנים את הנורמות הצבאיות ללא הזדמנות לשקול אותן, לבקר ולבחון אותן. הטלת עונשים קולקטיביים כשגרה, על קבוצת חיילים שבאה מרקע אזרחי שבו ה[[אינדיבידואליזם]] הוא ערך מרכזי, מגבשת את ה[[קונפורמיות]] של קבוצת החיילים ומרתיעה חיילים בודדים מגילויים של עצמאות. [[לחץ חברתי|הלחץ החברתי]] גורם לכך שהקבוצה אחראית על מעשיו של כל אחד מהחברים בה. הלחץ על הקבוצה יוצר במקביל גיבוש חברתי ונאמנות הדדית חזקה, שונה במהותה מקשרי ידידות שהכירו בחיים האזרחיים. גיבוש חברתי זה מסיע ליחידים להתגבר על המעצורים הנפשיים שעלולים להיות ליחיד בעת קרב.