הבדלים בין גרסאות בדף "אייליים"

הוסרו 12 בתים ,  לפני 6 חודשים
[[קרן (זואולוגיה)|קרנם]] של האייליים (Antler) שונה מזו של [[מעלי גירה]] אחרים (Horn). קרני האיילים הן מבנים [[עצם|גרמיים]] שגדלים בכל שנה בדרך-כלל ב[[קיץ]], ולרוב רק ה[[זכר]] מגדל אותן. הקרן מתחילה להתפתח אצל האיילים הצעירים, כאשר בתחילה יש לאייל שתי בליטות על הראש שמהן מתפתחות הקרניים. בזמן התפתחותן של הקרניים, עוטפת אותן רקמת עור מיוחדת (באנגלית: Velvet) שעשירה ב[[כלי דם]], והיא מספקת לקרניים [[חמצן]] וחומרי מזון הנחוצים לגדילתם. רקמה זו נשארת על הקרניים למשך מספר חודשים, עד להתקשחות העצם שבקרן. משהעצם התקשחה, רקמת העור תינתק מעל הקרן (ולא תושל ממנו).
 
האיילים מפרישים [[ריח]] מסוים מ[[בלוטה|בלוטות]] הנמצאות ליד עיניהם ומצחם על מנת לסמן את הטריטוריה שלהם. ריח זה משמש לעיתים [[ציד|ציידים]] המעוניינים במציאת האיילים. בנוסף, לאייליים יש [[שכבה מחזירת אור]] מיוחדת ב[[עין|עיניהם]] (Tapetum lucidum), המציידת אותם ב[[ראיית לילה (ביולוגיה)|ראיית לילה]] טובה. במהלך עונת הרבייה, האיילים ישתמשו בקרניהם על מנת להילחם אחד בשני כדי למשוך [[נקבה|נקבות]] מהעדר. שני האיילים ינועו במעגל, יעקמו את רגליהם אחורנית, ינמיכו את ראשם, ואז יתקיפו האחד את השני. הקטן באיילים הוא ה[[פודו דרומיצפוני|פודו הדרומיהצפוני]] (Pudu pudu) מ[[דרום אמריקה]], שגובהו בכתפיים פחות מ-40 [[סנטימטר]], משקלו מגיע עד 8 [[קילוגרם]] ואורך הקרן שלו 10 סנטימטר. הגדול בין האיילים הוא [[אייל הקורא]] (Alces alces) החי ב[[צפון אמריקה]], ב[[צפון אירופה]] ובצפון אסיה. אייל ענקי זה מתנשא בכתפיו עד לגובה 230 סנטימטר, משקלו מגיע עד 800 קילוגרם ומוטת הקרניים המסועפות שלו מגיעה עד 180 סנטימטר.
 
הנקבה ממליטה שני עופרים בכל המלטה, ולעיתים רחוקות היא ממליטה שלושה. תקופת ההריון עשויה להימשך עד עשרה חודשים. מרבית העופרים נולדים כאשר [[פרווה|פרוותם]] מכוסה בנקודות לבנות, אולם אלו נעלמות עם ההתבגרות (להוציא כשישה מיני איילים, שאצלם הנקודות נשארות). לאחר צאתו לאוויר העולם, העופר ינוקה על ידי אמו בעזרת לשונה, ובכך היא תעלים את ריחו שמושך [[טורפים (ביולוגיה)|טורפים]]. האם עוזבת את עופריה לעיתים קרובות. בשבוע הראשון לחייו, העופר חלש מדי מכדי לצאת עם אמו, ולכן יישאר חבוי ב[[עשב]]. לאחר שיהיה חזק מספיק, יתחיל לצאת עם אמו. העופר נשאר עם האם במשך שנה לערך. זכרים לרוב לא רואים יותר לעולם את אמם, בעוד שנקבות לעיתים חוזרות לאמן יחד עם עופריהן שלהן, ויחד הן מקימות עדרים קטנים.