פודו צפוני – הבדלי גרסאות

הפודו הצפוני מסווגסווג בעבר על ידי [[הרשימה האדומה של IUCN]] במצב השימור '''[[פגיע]]''' (VU), לאורך הירידה המתמשכת של מספריו, ועקב כך שאוכלוסיות קטנות הפזורות ברחבי הרי האנדים הופכות אט אט לתת-אוכלוסיות דלילות שגודל כל אחת מהם אינו עולה על 1,000 פרטים. ב-2018, ארגון IUCN הגדיר את הפודו כ[[מינים ללא מספיק נתונים|מין זהחסר נתונים]] (DD) היות שהוא מתרחשחי בצפיפויות מאוד נמוכות לאורך הטווח שלו, והכריחיש בלבול בין הטווח שלו לטווח של ה[[צ'וני]], ודרוש מידע נוסף אודותיו על מנת למדוד את האיומים ושיעורי הירידה הכמותית עקב הציד ואובדן בית הגידול - כך שבסופו של דבר הוא עשוי להעפיל לקטגוריה של מין ב'''[[סכנת הכחדה]]''' (EN).

אף על פי שבעבר הפודושהפודו הצפוני ניצוד באופן אינטנסיבי בין 1950 ל-1980 על ידי הילידים המקומיים מ-1950 עד 1980 עבור [[בשר]]ו, כיום הוא ניצוד לעיתים רחוקות מאוד עקב היותו נדיר וקטן ההופךשגורם את הרדיפהלמרדף אחריו להפוך ללא ריווחיתריווחי עבור הציידים. עם זאת, האיום העיקרי עליו כיום הוא אובדן בית הגידול וטריפה על ידי כלבי בית, והרחבת התנחלויות אדם בתחומי המחייה שלו מאיצים את הצטמצמות המין. אובדן בית הגידול נובע בעיקר מ[[בירוא יערות|כריתת יערות]] לצורך תעשיית העץ, ובחלקו גם עבור מטעי גידולים חקלאיים או סמים כדוגמת [[קוקאין]] ו[[אופיום]]. איום אחר זניח יותר הוא תפיסת פודואים על ידי הילידים עבור גידולו כ[[חיית מחמד]], שכן הגודל הקטן והצורה החיננית שלו הופכות אותו ליונק פופולרי עבור תושבי האנדים. אין כיום אוכלוסיות של פודו צפוני בגני חיות, ופודואים שנתפסים על ידי הילידים המקומיים אינם שורדים זמן רב. בשנת 1968, זוג פודואים צפוניים שנתפסו באקוודור נשלחו לגן החיות של [[ברלין]], אולם הם לא שרדו אפילו את ההפלגה והגיעו לאירופה כשהם כבר מתים. התיעוד היחידי של פודואים צפוניים חיים בשבי מגיע מזוג שחי במערב ברלין ב-1972 (אף הם נתפסו באקוודור), אולם הם חיו רק 4 ו-6 חודשים בהתאמה. עקב כך, לא ניתן אפילו להקים אוכלוסיות שבויות שמהם ישוחררו פרטים לטבע - בניגוד לפודו הדרומי שמסתגל יותר לחיים בשבי.