השתלת כבד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←השתלת כבד בישראל: אין רלוונטיות לעלייתו של פרופסור אזולאי לנושא תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
קידוד קישורים |
||
שורה 5:
==היסטוריה==
השתלת הכבד הראשונה בבני אדם בוצעה בשנת [[1963]] על ידי ד"ר [[תומאס שטרצל]] ב[[דנבר]], [[קולורדו]] שב[[ארצות הברית]], וד"ר [[רוי קלנה]] מ[[אוניברסיטת קיימברידג']] שב[[אנגליה]]. ד"ר שטרצל ביצע מספר השתלות נוספות בשנים שלאחר מכן, כאשר ההצלחה קצרת הטווח הראשונה בה המושתל שרד יותר משנה הושגה ב-[[1967]]. למרות התפתחות טכניקות הניתוח באותה העת השתלות כבד נשארו בגדר תהליכים נסיוניים במהלך [[שנות השבעים]], כאשר אחוז המושתלים ששרדו למעלה משנה נע בסביבות ה-25%. בשנת 1970 דווח על 109 השתלות כבד שבוצעו עד אז, ושהמושתל שזכה לתוחלת החיים הארוכה ביותר חי 26 חודשים לאחר ההשתלה{{הערה|{{מעריב||ישראל-מרכז עולמי להשתלת כליות|1970/09/02|00403}}}}.
הצגת ה[[ציקלוספורין]] על ידי רוי קלנה שיפרה בצורה ניכרת את תוצאות ההשתלות, וב[[שנות השמונים]] זכה ההליך להכרה כטיפול סטנדרטי לביצוע במבוגרים ובילדים בעלי תסמינים מתאימים. אחוז המושתלים המצליחים לשרוד את השנה הראשונה לאחר ההשתלה עומד על 85-90% והתוצאות ממשיכות להשתפר. עם זאת השתלת כבד עדיין נחשבת להליך מורכב עם סיבוכים תדירים. ההיצע של אלוגרפטים מתורמים חסרי חיים נמוך משמעתית ממספר הממתינים הזקוקים לתרומה, מצב שדירבן את התפתחות [[השתלות כבד מתורמים חיים]].
==התוויה==
אצל ילדים, האינדיקציה השכיחה ביותר להשתלת כבד היא אטרזיה של דרכי המרה (חוסר התפתחות של דרכי המרה - biliary atresia). אינדיקציה נוספת כוללת מחלות גנטיות או נרכשות ולעיתים מחלות אלו דורשות השתלה משותפת של [[לב]] וכבד או לחלופין [[כליה]] וכבד, בהתאם למחלה המטבולית הספציפית. אצל מבוגרים, בכל המקרים של [[שחמת הכבד]] מכל סיבה שהיא, וכן במחלות אחרות כגון [[טרשת ראשונית בדרכי-המרה]] ו[[מחלת קרולי]], כמו גם זיהומים חוזרים המביאים לחסימת דרכי המרה, יש אינדיקציה להשתלת כבד.
מרבית הממתינים להשתלה הם חולים עם שחמת כתוצאה מ[[מחלת כבד אלכוהולית]], [[הפטיטיס ויראלי]] כרוני של הכבד, ו[[סרטן הכבד]]. חולים עם שחמת כבד אלכוהולית חייבים להיגמל מאלכוהול לצורך ההשתלה. חולים עם הפטיטיס ויראלי לעיתים צריכים לקבל תרופות אנטי ויראליות כדרך להימנע מהדבקה חוזרת אשר בחלק מן המקרים נובעת מהישארות הווירוס ברקמות אחרות מלבד הכבד. לגבי חולים עם סרטן ראשוני של הכבד, התוצאות פחות טובות בהשתלת כבד מאשר תוצאות ההשתלה על רקע מחלת כבד אחרת, ולכן יש קריטריונים באשר לגודל הגידול אשר תחתיו יש אינדיקציה לעבור השתלה.
קיימות התוויות-נגד מוחלטות (קונטרא אינדיקציות) לביצוע ההשתלה - אין לבצע השתלה במקרה שהחולה סובל מזיהום לא נשלט, במקרה שיש מחלה גרורתית לכבד, במקרה שהחולה משתמש בסמים או באלכוהול באופן פעיל, במקרה שהחולה סובל ממחלה קרדיו-וסקולרית מתקדמת או ממחלת ריאות מתקדמת או ממחלות אחרות העלולות להיות מסכנות חיים. [[גיל]] החולה איננו מהווה יותר קונטרא-אינדיקציה מוחלטת אלא קונטרא-אינדיקציה יחסית, כאשר חולים מעל גיל 70 צריכים לעבור הערכה יסודית טרם ביצוע הניתוח עצמו. לגבי חולים שהם נשאי [[HIV]], קיימת קונטרא-אינדיקציה יחסית ובוצעו השתלות בחולים אלו בהצלחה במקרה שהחולים הציגו שליטה טובה במחלה.
המדד המשמש להערכת אופן ההקצאה לחולים המחכים להשתלת כבד הוא '''המדד על שם Child-Turcotte-Pugh''' והמכיל 5 משתנים קליניים שכל אחד מהם מקבל ניקוד:
שורה 34:
הפרוגנוזה בדרך כלל טובה. רוב מקרי המוות מתרחשים בשלושת החודשים הראשונים שלאחר ההשתלה. על פי מחקר שנעשה בפינלנד, אחוז השורדים את השנה הראשונה הוא 83%, את חמש השנים הראשונות - 76%, ואת העשור הראשון - 66%.
'''דחייה''' של השתל קיימת אצל אחוז מסוים מן המושתלים, ומתפתחת במהלך השבועיים הראשונים שלאחר הניתוח. סימנים קליניים לדחייה כוללים חום, [[כאב בטן]] ימני עליון וכן ירידה ברמות נפח המרה וצבעה. בדיקות מעבדה המראות עליה ברמות אמינו-טרנספרזות ובילירובין יכולות להיות סימן לדחייה אולם גם לסיבוכים אחרים כגון חסימת דרכי מרה, הפטיטיס ויראלי, טוקסיות של תרופות הפועלות על הכבד וכן הלאה- כדי להבחין בסיבה המקורית יש לערוך הדמיה של הכבד או לקחת ביופסיה. דחייה אקוטית נראית בביופסיה כתסנין מעורב של תאי דלקת ודלקת בתאי אנדותל הקרויה אנדותליאזיס. דחייה כרונית של הכבד נדירה יחסית ומתבטאת בעימדון דרכי מרה, נמק של חלק מרקמת הכבד ותסנין של תאי דלקת מונונוקלאריים, כמו גם התהוות של פיברוזיס. הטיפול בדחייה כרונית מוגבל והפתרון האופטימלי למצב זה הוא השתלה מחדש.
חזרה של המחלה הראשונית תועדה ואחוזי החזרה משתנים בהתאם למחלה הראשונית- כך למשל, בהשתלת כבד לאור [[דלקת כבד אוטואימונית]], אצל עד כשליש מהמושתלים נמצאה חזרה של המחלה עצמה. חזרה של [[כולנגיוקרצינומה]] קיימת אצל חולים רבים, ולכן מעט מרכזים רפואיים כיום מבצעים השתלת כבד במקרים של כולנגיוקרצינומה, ובחירת החולים הללו מתבצעת על בסיס הסטייג'ינג של המחלה ולאחר טיפול כימותרפי המשולב בקרינה. לגבי חולים אשר סבלו מהפטיטיס B ועברו השתלת כבד, יש למנוע את חזרת המחלה על ידי מתן טיפול אנטי-ויראלי אשר הראה ירידה משמעותית בחזרת המחלה בהשוואה לשנים בהן טיפול זה טרם היה קיים. לעומת זאת, חולים אשר סבלו מהפטיטיס C, כמעט תמיד יסבלו מחזרת המחלה, כאשר בחמש השנים הראשונות שלאחר ההשתלה ההשלכות הקליניות של חזרת המחלה מועטות, אולם גדלות לאחר מכן ומתבטאות בירידה דרמטית יותר בשיעורי השרידות בהשוואה לקבוצות מושתלים אחרות.
שורה 41:
לאחר שהתקבלה ההחלטה על הצורך בהשתלת הכבד בדרך כלל על ידי הרופא למחלות כבד, המועמד הפוטנציאלי להשתלה חייב לעבור מספר בדיקות והערכות על מנת לקבל תמונה ברורה יותר לגבי מצבו. הבדיקות כוללות בדיקה של כל מערכות הגוף החשובות הערכה של כשירותו הנפשית ואפשרויות התמיכה מסביבתו הקרובה של המועמד על ידי פסיכולוגית ועובדת סוציאלית. לאחר מכן החולה המועמד להשתלה מוצג בפני וועדת השתלות בה יושבים רופאים מומחים בתחום אשר מאשרים או פוסלים את התאמתו להשתלה. במקרה שהתקבל אישור נרשם החולה ברשימה הארצית של [http://www.itc.gov.il/ המרכז הלאומי להשתלות] המרכז את נושא תרומת האיברים בישראל ועל חתימה על [https://www.itc.gov.il/form.asp כרטיס אדי].
השתלות הכבד הראשונות בישראל בוצעו על ידי ד"ר יגאל קם, החל ב-[[1989]]{{הערה|[https://www.adi.gov.il/
==קישורים חיצוניים==
* [https://www.adi.gov.il/
==הערות שוליים==
| |||