הבדלים בין גרסאות בדף "ניקוד העברית בת ימינו"

←‏חוק ניקוד ההברות: הכרת ההגיה המסורתית . ראשי פרקים לצורך קישורים. ניסוח
(←‏חוק ניקוד ההברות: הכרת ההגיה המסורתית . ראשי פרקים לצורך קישורים. ניסוח)
== יסודות בכללי הניקוד ==
=== חוק ניקוד ההברות ===
==== תנועות גדולות ותנועות קטנות ====
 
במקור שיקף כל אחד מסימני הניקוד הגייה שונה. ממציאי הניקוד לא ניקדו את התנ"ך על פי כללים, אלא על פי הדרך בה הגו את המילים: כאשר שמעו בהגייתם את תנועת הקמץ, כתבו קמץ, כאשר שמעו את תנועת הפתח, כתבו פתח, וכן הלאה. לכן כל ניסיון לצקת את הניקוד לכללים אחידים ומדויקים נדון מראש לכישלון. עם זאת, הגיית העברית בפי ממציאי הניקוד הייתה בעלת מערכת סדירה ברובה. על סמך הכרת המערכת הזו ניתן בחלק מהמקרים לשחזר כיצד היו ממציאי הניקוד מנקדים מילה מסוימת. כלל הניקוד הבסיסי, המכונה "חוק ניקוד ההברות", מושתת על סדירות זו.
 
|}
 
==== טבלת כלל ניקוד ההברות ====
לצורכי הניקוד יש לבדוק שני מאפיינים של ההברה: האם היא מוטעמת או בלתי מוטעמת; האם היא פתוחה או סגורה. וזהו חוק ניקוד ההברות, על חריגיו העיקריים:
לצורכי הניקוד יש לבדוק שני מאפיינים של ההברה: האם היא מוטעמת או בלתי מוטעמת, והאם היא פתוחה או סגורה. סימן לזכרון הכלל הוא סל"ק - '''ס'''גורה '''ל'''א-מוטעמת '''קטנה''' כלומר תנוקד בתנועה קטנה, וכל שאר המקרים (מפ"ג: הברה '''מוטעמת''' והברה '''פתוחה''') ינוקדו בדרך כלל בתנועה גדולה. כלל זה נקרא '''חוק ניקוד ההברות''', ולהלן טבלה המציגה את הכלל על חריגיו העיקריים:
 
{| class="wikitable"
! !! הברה פתוחה !! הברה סגורה
|}
 
==== קשיים בהפעלת חוק ניקוד ההברות ====
אלו הבעיות העיקריות בחוק ניקוד ההברות:
* כדי להפעיל את החוק כיאות יש לדעת האםאם ההברה פתוחה או סגורה מבחינה דקדוקית, כלומר האםאם בסוף ההברה בא [[דגש חזק]] או [[שווא]] נח. קביעה זו לא ניתן לעשותלקבוע זאת על סמך הגיית העברית בת ימינו (בהיגוי הנפוץ, שכן אין בה דגשים חזקים, וחלק מהשוואים הנעים הפכו בה לנחים. יש להכיר את ההגיה המסורתית הקפדנית של עדות ישראל בקריאת התורה ובתפילה. בקריאה זו כל עדות ישראל מבדילים בין שווא נע לסגול. העברית האשכנזית - (בהיגוי יהודי הולנד, הייקים, הגליצאים והפולנים ונגזרותיהם) והתימנית (על שלש עגותיה) מבדילים בין צירה לסגול, בין קמץ לפתח ולחולם, ובין תי"ו דגושה לרפה. כדיזאת לנקדלעומת לפיהאוחזים הכלליםבמנהג צריךגולי ספרד, אםכיהודי כןצפון אפריקה ואיטליה שאינם מבחינים בין תנועות והדגשות קלות אלו. יהודי איטליה וכל היהודים בארצות האיסלם מבדילים בין אותיות מודגשות בדגש חזק לרפות, להכירובין היטבאותיות אתנחציות מערכתוגרוניות השורשים(אותיות: והמשקליםחטעצ"ק) ולדעתלמקבילותיהן. לאיזהברוב שורשארצות ולאיזהאלו משקלמבדילים שייכתבאופן המילהניכר בין האותיות גדזטעצק המודגשות (בדגש קל או דגש חזק) לבין רפות.
* כדי לנקד לפי הכללים צריך להכיר היטב את מערכת השורשים והמשקלים ולדעת לאיזה שורש ולאיזה משקל שייכת המילה.
* החוק אינו נותן מענה מלא לחטפים ולשווא הנע. גם כאן הכרת ההגייה של העברית בת ימינו בלבד אינה מאפשרת לנקד כיאות, ויש להכיר את מערכת ההגה ההיסטורית.