ז'אן פולאן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סקריפט החלפות (ייתכנו, ,, ]], הפך), קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים, ריווח בין מילים שנצמדו
שורה 16:
בסוף שנת [[1907]] נאלץ לבטל את בחינת ההסמכה בהוראה ("אגרגציה") כדי לנסוע ל[[מדגסקר]], אז [[מושבה]] צרפתית, בה נתבקש על ידי המושל ללמד בתיכון ב[[אנטננריבו|טננריב]] צרפתית, [[לטינית]], [[מוסר]] ופילוסופיה ולפעמים [[התעמלות]]. בהזדמנות זאת ליקט טקסטים עממיים [[מלגשית|מלגשים]] מסוגת ה"היינטני".
אחרי ששהה באי 33 חדשים, בשובו לצרפת בשלהי שנת [[1910]] לימד פולאן את [[מלגשית|השפה המלגשית]] ב"בית הספר לשפות המזרח" (בימינו המכון הלאומי לשפות ולתרבויות המזרח) בפריז.
ב--[[6 ביוני]] [[1911]] התחתן עם בלומאהסלומאה פרוסק ובשנה הבאה ערכו טיול ב[[אלג'ריה]] מסיבות בריאות אשתו, אם כי ייתכנו גם סיבות פוליטיות - התרחקות עקב מעורבות בפעילות אנרכיסטית.
בשנת [[1913]] פרסם בהוצאה לאור פול גטנר קובץ שירים מן ה[[פולקלור]] המלגשי שעוררו עיניין אצל סופרים צרפתים, ביניהם [[גיום אפולינר]].
 
אחרי פריצת [[מלחמת העולם הראשונה]], בדצמבר 1914 גויס פולאן לצבא - ב[[גדוד]] 9 של ה[[זואבים]]. נפצע בליל [[חג המולד]] [[1914]] מפיצוץ פגז. התנסות זו, שבמהלכה גילה בתוך עצמו [[פטריוטיזם|רגש פטריוטי]] שלא הכיר קודם, דחפה אותו להעלות על כתב את רשמיו שהיוו מאוחר יותר בסיס לקובץ סיפוריו הראשון - ''Le Guerrier appliqué'' (הלוחם האמיץ) - שזכה לשבחים מהפילוסוף [[אמיל שארטייה|אלן]] ומהסופר [[פול ואלרי]]. על מעלליו הועלה לדרגת [[סמל (דרגה)|סמל]] ושמו הוקרא בפקודת היום של גדודו על "האומץ הרב שהפגין בעת שפיקד על יחידתו בהסתערות בקרב בואה-סן מאר - Bois-Saint-Mard" .בשנת 1916 קיבל את עיטור צלב המלחמה. תהליך החלמתו נמשך חמש שנים. אחרי אשפוז שובץ ביחידה להגנה אווירית ואחר כך בשרות המתרגמים של חיל התובלה.
 
באמצע המלחמה בשנת [[1915]] הכיר פולאן את ז'רמן פסקל (לבית דופטן Dauptain), אשה נשואה ואם לשני ילדים, והתאהב בה. אף-על-פי כן בתום המלחמה חזרו אשתו ובנו לחיות איתו . הספרים הראשונים אותם פרסם אחרי המלחמה פתחו בפניו את שערי עולם הספרות הפריזאי. ב-1918 נולד לו עוד בן, פרדריק, אולם באותה תקופה המשיך להתראות עם ז'רמן.
 
===הקריירה בעולם הספרות ובהוצאה לאור===