|
|
|
==שימושים==
למרות שכיום החסה משמשת רק כמזון, בעבר שויכו לה תכונות נוספות. ה[[רומא העתיקה|רומאים]], אשר החסה שהייתה מצויה בתקופתם הכילה חומר הדומה בתכונותיו ל[[אופיום]], נהגו לאכול את החסה בסוף ארוחה כדי להירדם בקלות. ה[[מצרים]] לעומת זאת, בשל העובדה שהחסה מתיזה חומר חלבי כשהיא נחתכת, ובשל צורת [[עלה|עליה]], קישרו את החסה עם[[מין הגבריות(אל)|האל מין]], גבריות וראו בה [[אפרודיזיאק|מעוררת תיאבוןחשק]]. ב[[יוון העתיקה]], הובילו ההבדלים בן תפיסות אלו לבלבול וכך בשעה שהרופא המפורסם [[קלאודיוס גלנוס|גלנוס]] מפרגמון טען שהוא אוכל את החסה בסוף הארוחה כדי לחזק את ה[[זיכרון]] ולעודד שינה מהירה, הרופא [[רופוס מאפסוס]] שחי רק מאה שנים קודם לכן טען שחסה מערפלת את החושים ומקהה את המחשבה. ב[[יהדות]] נהוגה אכילת החסה בליל פסח כחובת אכילת המרור, משום שהיא מזוהה בתלמוד עם החזרת{{הערה|{{בבלי|פסחים|לט|א}}}}, שהיא אחד המינים הנזכרים במשנה שיוצאים בהם ידי חובת המרור{{הערה| על הסתירה לכאורה בין השם 'מרור' לכך שהחסה מתוקה, ראו: {{HebrewBooks|הרב [[ישראל דנדרוביץ]]|מצות המרור בחסה המתוקה|46426|בתוך: [[ישורון (מאסף תורני)|ישורון]], גליון נא, ניסן תשס"ח, עמ' תרס-תרסט|ללא|עמוד=656}}.}}.
==זנים==
|
