תסחיף מי שפיר – הבדלי גרסאות

הפתו-פיזיולוגיה אינה ברורה בצורה ודאית{{הערה|שם=הערה מספר 20171025065239:0}}. מעבר של מי שפיר או [[אנטיגן|אנטיגנים]] עובריים למחזור הדם הריאתי של האם, נעשה דרך שלושה מקומות: מקום של טראומה ל[[רחם]] (כמו לדוגמה ב[[ניתוח קיסרי]]), ורידים תוך רחמיים, ומקום התחברות ה[[שליה]]. קיימות מספר תאוריות שמסבירות את הפתו-פיזיולוגיה. ההסבר הקלאסי הוא חסימה מכנית של כלי דם ריאתיים על ידי מי שפיר, תאים עובריים, [[ורנקס]], שערות [[לנוגו]] ו[[מקוניום]]{{הערה|שם=הערה מספר 20171025065239:1}}. אך תיאור זה אינו מסביר את כל התופעה. הסבר נוסף לתופעה הוא תגובה [[אנפילקסיס|אנאפילקטית]] של הגוף. מעבר של [[מדיאטורים]] שנמצאים במי השפיר למחזור הדם של האם, שמעוררים [[תגובה חיסונית]], שגורמת לכיווץ ה[[סמפונות]] וכלי דם הריאתיים. התגובה גורמת ל[[יתר לחץ דם ריאתי]], ובהמשך לאי ספיקת חדר ימין של הלב שמובילה אחר-כך גם לאי ספיקת חדר שמאל. בכך תהייה קריסה נשימתית ולבבית שיכולה להסתיים ב[[דום לב]]{{הערה|שם=הערה מספר 20171025065239:0}}. מי שפיר מכילים פקטורים שונים שמפעילים מערכות שונות: מערכת [[קרישת דם|הקרישהקרישת הדם]], [[מערכת החיסון|המערכת החיסונית]] ו[[מערכת המשלים]]. IL-1, [[TNFa]], [[חומצה ארכינואידית]], [[מרכיב משלים C4|C4]], [[אינוטילין]] ועוד, הם דוגמאות לפקטורים אלה. בנוסף לקריסה נשימתיתהנשימתית ולבביתוהלבבית, קיימת גם נטייה לדימומים בשל ההפרעה במערכת הקרישה קיימת נטייה לדימומים. כמו כן, יכולה להופיע [[אטוניה רחמית]] שתורמת בתורהאף היא לדימומים{{הערה|שם=הערה מספר 20171025065239:1}}.