פייטרו אנסטסי – הבדלי גרסאות

|תאריך עדכון=

}}

אנסטסי הצעיר משך את תשומת לבו של המנהל הספורטיבי של קבוצת [[וארזה (כדורגל)|וארזה]] מה[[סרייה ב']]. לקראת עונת {{בספורט|1966|1967}}, לאחר שתי עונות בליגה הרביעית ובגיל 18 בלבד, עבר אנסטסי לשורות וארזה. בעונתו הראשונה בקבוצה היה חלק משמעותי ורשם 37 הופעות ליגה בדרך להעפלתה של וארזה ל[[סרייה א']] מהמקום השני בטבלה. את הופעת הבכורה שלו בליגה הבכירה ערך אנסטסי ב-[[24 בספטמבר]] [[1967]] במשחק חוץ מול [[פיורנטינה]]. אנסטסי כבש באותו משחק גם את שער הבכורה שלו, בדרך להפסד 3-11–3 בסיום.

באותה עונה סייע אנסטסי לקבוצתו להשיג את מיקום השיא בתולדותיה, המקום השביעי בליגה הבכירה. הוא רשם 29 הופעות בהן כבש 11 שערים. שלושה מהם כבש במשחק מול [[יובנטוס]] ב-[[4 בפברואר]] [[1968]], שהסתיים בניצחונה של וארזה בתוצאה 5-00–5. היכולת שהפגין במשחק, ובכלל במהלך העונה, אף זיכו אותו בזימון בכורה ל[[נבחרת איטליה בכדורגל|נבחרת איטליה]].

על אף ההצלחה האישית, בשלוש העונות הראשונות בקבוצה לא הצליח אנסטסי לזכות איתה בתארים. השינוי המיוחל הגיע בפתחה של עונת {{בספורט|1970|1971}}. הצטרפותו של [[ג'מפיירו בוניפרטי]] לניהול הקבוצה, ושינויים רבים במצבת השחקנים, הפכו את יובנטוס לקבוצה הבכירה באיטליה באותן שנים. אחד השינויים היה חזרתו מהשאלה של [[רוברטו בטגה]] הצעיר. בטגה ואנסטסי הפגינו שיתוף פעולה מרשים ביניהם, ויצרו עבור יובנטוס חלק התקפי משובח, מגוון ומשתף פעולה. עם זאת, הקבוצה נאלצה לחכות עונה נוספת כדי לזכות מחדש בתואר האליפות. היה זה בעונת {{בספורט|1971|1972}}, שבה בטגה נאלץ להיעדר במשך כחצי עונה, ואנסטסי היה לשחקן החשוב ביותר בחלק ההתקפי של הקבוצה. עם 11 שערי ליגה, סייע אנסטסי לקבוצתו לזכות בתואר הראשון עבורו בקריירה. יובנטוס שמרה על התואר גם עונה אחר כך, ובמקביל העפילה עד ל[[גמר גביע אירופה לאלופות 1973|גמר גביע אירופה לאלופות]]. אנסטסי כבש פעמיים במהלך הטורניר, בשלבי שמינית ורבע הגמר, ונכלל בהרכב למשחק הגמר בו נוצחה יובנטוס 1-00–1 על ידי אייאקס. כמו כן, העפילה הקבוצה לגמר ה[[קופה איטליה]], שם נוצחה ב[[דו-קרב בעיטות עונשין]] על ידי [[מילאן]].

בעונת {{בספורט|1973|1974}} הפסידה יובנטוס את האליפות וסיימה כסגנית בלבד. הייתה זו העונה הפורייה ביותר של אנסטסי בליגה הבכירה, עם 16 שערים. עונה אחר כך החזירה לעצמה יובנטוס את האליפות, שהייתה האחרונה בקריירה של אנסטסי. באותה עונה אף שימש לעיתים קרובות כ[[קפטן (ספורט)|קפטן]] הקבוצה. הישג נוסף עליו חתום אנסטסי באותה עונה, הגיע במשחק מול [[לאציו (כדורגל)|לאציו]] ב-[[27 באפריל]] [[1975]]. אנסטסי עלה מהספסל וכבש שלושה שערים בחמש דקות, בין הדקה ה-83 לדקה ה-88. היה זה השלושער המהיר ביותר לשחקן מחליף בסרייה א', ועליו היה חתום אנסטסי לבדו במשך 36 שנים, עד ש[[קווין-פרינס בואטנג]] שחזר זאת במדי מילאן. עם זאת, באותה העונה גם החל סכסוך בינו לבין המאמן [[קרלו פארולה]]. לאורך עונה זו, ובמשך שתי העונות שלאחריה, סופסל אנסטסי לעיתים קרובות, בעיקר בשל סכסוכים חוזרים ונשנים עם פארולה.

לקראת עונת {{בספורט|1976|1977}}, ביצעו [[אינטר מילאנו]] ויובנטוס עסקת חליפין, במסגרתה עבר אנסטסי לאינטר ו[[רוברטו בונינסניה]] עשה את הדרך ההפוכה. אנסטסי שיחק באינטר במשך שתי עונות בלבד, בהן כבש שבעה שערי ליגה ב-46 הופעות. בעונה השנייה שלו בקבוצה, בעקבות האכזבה מיכולתו ופריחתו של החלוץ הצעיר [[אלסנדרו אלטובלי]], שותף אנסטסי ב-19 משחקי ליגה בלבד. עם זאת, באותה עונה הוא זכה בפעם היחידה בקריירה בגביע האיטלקי, לאחר שעלה כמחליף במשחק הגמר בו גברה אינטר 2-11–2 על [[נאפולי (כדורגל)|נאפולי]].

אנסטסי זומן על ידי ולקארג'י לסגל איטליה ל[[מונדיאל 1974]] ב[[גרמניה המערבית]]. איטליה אכזבה בטורניר והודחה ממנו כבר בתום שלב הבתים. במשחק הראשון מול {{נבחרת|האיטי}} עלה אנסטסי מהספסל בדקה ה-70, ותשע דקות אחר כך כבש את השלישי של נבחרתו בניצחון 3-11–3. היה זה שערו האחרון הוא פתח בהרכב ושיחק תשעים דקות בתיקו 1-1 מול {{נבחרת|ארגנטינה}} ובהפסד 2-11–2 ל{{נבחרת|פולין}}, שחרץ את גורלה של הנבחרת כבר בשלב הבתים.

מאז הטורניר שותף אנסטסי עוד פעם אחת במשחק רשמי, ב-[[20 בנובמבר]] [[1974]] ב[[מוקדמות יורו 1976]], בהפסד 3-11–3 ל{{נבחרת|הולנד}} בחוץ. בסך הכול הוא רשם 25 הופעות ושמונה שערים במדי איטליה.