חטיבה 55 – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 12:
|מקים היחידה=
|פירוק היחידה=
|מלחמות=
|מלחמות={{דרגה|מלחמת ששת הימים||+}}{{ש}}{{דרגה|מלחמת יום הכיפורים||+}}{{ש}}{{דרגה|מלחמת לבנון הראשונה||+}}{{ש}}{{דרגה|מלחמת לבנון השנייה||+}}
* {{דרגה|מלחמת ששת הימים||+}}
* [[מלחמת ההתשה]]
* {{דרגה|מלחמת יום הכיפורים||+}}
* {{דרגה|מלחמת לבנון הראשונה||+}}
* [[מבצע חומת מגן]]
* {{דרגה|מלחמת לבנון השנייה||+}}
|כוח אדם=
|ציוד עיקרי=
|מפקדים=[[#מפקדי החטיבה|מפקדי החטיבה]]
}}
 
'''חטיבה 55''' (במלחמת יום הכיפורים - חטיבה 247, מאוחר יותר חטיבה 623), המכונה גם "'''עוצבת חוד החנית'''" ו"'''המרכזית'''", בשל שייכותה ל[[פיקוד המרכז]], היא [[חטיבה|חטיבת]] [[שירות המילואים בישראל|מילואים]] של ה[[חטיבת הצנחנים|צנחנים]], שהוקמה רשמית בשנת [[1966]]. החטיבה כפופה ל[[עוצבת האש]].
 
החטיבה נטלה חלק ב[[מלחמות ישראל]] מעת הקמתה. ב[[מלחמת ששת הימים]], נטלה החטיבה חלק מרכזי ב[[הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים|קרב על ירושלים]]. במהלך [[מלחמת ההתשה]], השתתפה החטיבה באופן אינטנסיבי בלחימה, במרדפים ב[[בקעת הירדן]] ובתפיסת קו על גדות תעלת סואץ. ב[[מלחמת יום הכיפורים]], צלחה את [[תעלת סואץ]] ([[מבצע אבירי לב]]), וניהלה קרבות להרחבת [[ראש גשר|ראש הגשר]] בגדה המערבית, במסגרת [[אוגדה 143]]. ב[[מלחמת לבנון הראשונה]], השתתפה החטיבה בקרבות ב[[הגזרה המזרחית במלחמת לבנון|גזרה המזרחית]]. החטיבה נטלה חלק גם ב[[מבצע חומת מגן]], ובב[[מלחמת לבנון השנייה]] ובפעילות [[בט"ש]] לאורך גבולותיה של [[ישראל]]. החטיבה מונה 4 גדודים: 7, 8, 9 וגדס"ר.
 
==הקמת החטיבה==
שורה 29 ⟵ 35:
[[קובץ:An Israeli unit of parachutists lining up in front of nord transport planes destined to go into actlion in Sinai, last minute change orders were deirected to Jerusalem. June 1967. D327-061.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חיילי חטיבה 55 עומדים לעלות על מטוס [[נורד 2501 נוראטלס|נורד]] בדרך לצניחה מתוכננת (שבוטלה) באזור אל עריש עם תחילת מלחמת ששת הימים]]
[[קובץ:Paratroopersmonument141.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אתר הזיכרון למפקדת החטיבה מאחורי [[מוזיאון רוקפלר]]]]
לקראת מלחמת ששת הימים חטיבה 55 הייתה מיועדת לצנוח ב[[אל עריש]] שבצפון [[מצרים]] על מנת לעזור ל[[אוגדת טל]]. למבצע זה התאמנה החטיבה שבועים. כאשר ב-5 ביוני, ביום הראשון למלחמה הצליח [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] במשימתו ואוגדת טל התקדמה במהירות התברר שאין בחטיבה צורך. בשעה 14:30 אותו יום התקבלה פקודה לעלות לירושלים לתגבר את הכוחות של [[פיקוד המרכז]]. המשימה הייתה להדוף את מתקפת הצבא הירדני, בין היתר ב[[הר הצופים]], להגדיל את שטחה של ירושלים העברית ואם יתאפשר - אף לכבוש את [[העיר העתיקה]]. שלושת גדודיה של החטיבה התחלקו לשלוש משימות. גדוד 66 בפיקודו של [[יוסי יפה]] נשלח לכבוש את הציר העירוני באזור שכונת פאג"י, השתלטות על השטח ששולט מצפון על [[ואדי ג'וז]] מצפון ומלון אמבסדור, וכוננות לכיבוש הר הצופים ואולי אף העיר העתיקה. משימתו של גדוד 71 בפיקודו של [[עוזי עילם]] הייתה לפרוץ באזור בית החרושת לבלוקים ליד מעבר מנדלבאום, להתקדם לשכונת ואדי ג'וז, לטהר את השכונה האמריקאית ושכונת באב א-זהרה ולחסום את הציר המוביל ל[[רמאללה]] מצפון ולדרך [[יריחו]] ממזרח. המשימה (הראשונית) של גדוד 28 בפיקודו של [[יוסף פרדקין|יוסי פרדקין]] הייתה לשמש ככח [[עתודה (צבא)|עתודה]].
 
==== ירושלים ====
שורה 37 ⟵ 43:
 
=== מלחמת יום הכיפורים ===
לאחר מלחמת ששת הימים קיבלה החטיבה את המספר החדש 247. ב[[מלחמת יום הכיפורים]] נשארה החטיבה, תחת פיקודו של אל"ם [[דני מט]], במרכז הארץ בשלושת ימי הלחימה הראשונים כעתודה מטכ"לית. החטיבה הפכה ליחידה המבוקשת ביותר ב[[צה"ל]] ומפקדים רבים רצו בה. ב-[[9 באוקטובר]] החלה החטיבה לנוע לחזית; נתקבלה פקודה להקצות גדוד לפיקוד דרום. שאר החטיבה הוטסה בלילה שבין ה-9 ל-[[10 באוקטובר]] ל[[רפידים (בסיס)|רפידים]], שם הייתה לעתודת פיקוד הדרום. יחידות של החטיבה הוצבו במקומות שונים ב[[סיני]] על מנת לבצע משימות של איסוף מודיעין, איסוף נשק-שלל בעל ערך מיוחד (כגון טנק T52), חסימת צירי התקדמות אפשריים של המצרים ולהגן על בסיסים מפני התקפות [[קומנדו]]{{הערה|1= אורי מילשטיין (1992). '''מלחמת יום הכיפורים, המערך המוצנח, קו הדם: פרוץ המלחמה.''' תל אביב: ירון גולן. עמ' 237-236}}.
 
====הצליחה====
שורה 48 ⟵ 54:
ב-17 באוקטובר דרשה האוגדה לשגר סיור צפונה לכיוון סרפאום, שהיה כפר ובו מוצב מצרי דרומה מ[[איסמעיליה (עיר)|איסמעילייה]]. הסיור הוטל על גדוד 565, בפיקודו של סא"ל דן זיו, לוחם ומפקד ותיק בצנחנים שקיבל את [[עיטור הגבורה]] על פעולותיו ב[[קרב המיתלה]]. שמונה [[זחל"מ]]ים ובהם צנחנים וכן מספר טנקים שנילוו אליהם יצאו לסיור. ה[[מפקד גדוד|מג"ד]] זיו העריך כי המצרים נמצאים במנוסה, ועל כן המשיך בתנועה צפונה. הכוח נתקל במוצב בסרפאום, שהיה מאויש בכוחות אויב גדולים בהרבה ממה ששיער תחילה. עם זאת, היה עדיין משוכנע כי ניתן יהיה להתגבר עליו וזאת למרות שהצנחנים כבר סבלו מנפגעים. זחל"מ המג"ד נותק משאר הכוח ובמקום התחיל קרב קשה נוכח כוחות אויב עדיפים בהרבה. בקרב בלט סרן [[אסא קדמוני]] שפיקד על חוליה מכוח לוחמים ממפקדת הגדוד. הכוח של קדמוני נותק משאר הגדוד ב"סרפאום", בתוך מתחם של גדוד מצרי. הוא החל לספוג אש ולאחר זמן קצר נפצע אחד מאנשי החוליה, ואחד נהרג ([[בארי חזק]], שהיה חברו הטוב של קדמוני). קדמוני השמיד שתי משאיות עם חיילים מצריים, ונלחם לבדו נגד כוחות מצריים גדולים שניסו להסתער על הכוח המנותק והגיעו עד למרחק מטרים ספורים ממנו, במשך כ-4 שעות, עד שהגיע כוח החילוץ. בקרב נהרגו כ-11 חיילים ישראלים ונפצעו 40. לאחר הקרב קדמוני וקצין נוסף, גדעון ביקל, הודחו מהגדוד. על הגבורה שהפגין בקרב הוענק לקדמוני עיטור הגבורה{{הערה|1=[http://www.aka-idf.idf.il/iturim/asp/displayAllSoldiers.asp?catId=25673&pageNum=108&sOrderBy סיפור עיטור הגבורה שהוענק לסרן אסא קדמוני] באתר בעוז רוחם של אכ"א}}. בינתיים המג"ד הודיע למח"ט על מצבו וביקש שיחלצו אותו. נשלחו כוח חילוץ מגדוד 416, בפיקודו של צביקי נור, וכן סיירת בפיקודו של הסמח"ט יהודה בר, שהגיע וחילצו אותם, כפי שהתבטא אחד החיילים: "ממש ברגע האחרון".
 
ב- 18 באוקטובר פתחו המצרים בהפגזה ארטילרית כבדה על ראש הגשר שנמשכה מספר ימים. על סא"ל [[יוסף פרדקין|יוסי פרדקין]]{{הערה|1=[http://www.aka-idf.idf.il/iturim/asp/displayOneSoldier.asp?docId=28758&catId=28176 סיפור עיטור העוז שהוענק לסא"ל יוסף פרדקין] באתר בעוז רוחם של אכ"א}} הוטל להגן על הגשר ועל הגדה המזרחית, שבשל צורתה כונתה "החצר". תפקיד נוסף היה לכוון את הכוחות הצולחים, לרכז את הנפגעים ולטפל בהם. באותו היום הושלמה התקנת [[גשר הגלילים]] על התעלה. המצרים תקפו את הגשר בכוח כדי להשמידו וההחזקה העיקשת בראש הגשר תבעה קרבנות רבים.
 
על פלוגה ד' מגדוד הצנחנים 565 בחטיבה, בפיקודו של סרן יצחק נודלמן, הוטל ב-18 באוקטובר לשמש ככוח חי"ר תחת חטיבת השריון [[חטיבה 460|460]], עליה פיקד אל"ם [[גבריאל עמיר]]. הפלוגה חצתה את החיץ החקלאי, וחברה לכוחות מחטיבה 460. עמיר הטיל על נודלמן לכבוש את מוצב פלוגתי, מדרום לציר 'סקרנות'. שני טנקים מחטיבתו של עמיר כבר הושמדו באש [[נ"ט]] שנורתה מתוך המוצב, והמח"ט הבין שלצורך כיבוש היעד דרוש כוח חי"ר. מאחר שהמוצב חלש על הציר באש ובתצפית, הוא מנע את התקדמות כוחות החטיבה, ועל כן היה צורך להשתלט על היעד בהקדם. שלא כמו אזור החיץ החקלאי המשופע בצמחייה, השטח ממערב לתעלת המים המתוקים היה חשוף ומדברי. המוצב, שמדרום לציר הכביש, היה מבוצר עם תעלות בחזית ומאחור, גדר שהקיפה אותו ומוקשים בחזיתו. נודלמן תיכנן להשתמש בסיוע ארטילרי שירכך באש את היעד וימסך בפצצות עשן את תנועתו אליו, וכן ברתק מכוח ה[[חרמ"ש]] 'במבה', הרכוב על גבי נגמ"שים, שירתק את היעד באש מקלעים. בעודו עורך את כוחותיו להסתער על היעד, נודע לנודלמן כי סיוע התותחים שהובטח לו נלקח ממנו, ועליו לכבוש את היעד בלעדיו. נודלמן לא אמר נואש, ובעוד כוח 'במבה' מרתק באש את עמדות המצרים, פקד המ"פ על מחלקה אחת, בפיקוד המ"מ אורי אונגר, להשתמש בשלדי שני הטנקים הפגועים כמחסה, ולהמטיר משם אש מרגמות ופצצות עשן על היעד, בעוד הוא עצמו מסתער לעבר היעד עם שתי המחלקות הנותרות. בקרב עיקש, שכלל קרבות פנים אל פנים והשלכת רימונים מטווח קרוב, כבשו הצנחנים את היעד, תוך שהם לוחמים בתעלות וכנגד הבונקרים של המוצב. לפלוגה היה הרוג אחד ושנים עשר פצועים, בעוד שלמצרים היו עשרים ושלושה הרוגים ורבים נמלטו. המ"פ, נודלמן, ערך בסיום הקרב את אנשיו להגנה על היעד, ומשהופיע [[מסוק תובלה]] מצרי שהשליך חביות דלק בוערות, ירו בו ובעזרת טנק ישראלי שהיה במקום השמידוהו{{הערה|1=[[אלישיב שמשי]], '''ולא אשוב עד כלותם''', [[הוצאת משרד הביטחון]], [[2005]], פרק ראשון: אחריי! סרן יצחק נודלמן- מ"פ חי"ר בקרב התקפה, עמודים 15-24}}.
שורה 69 ⟵ 75:
 
=== במלחמת לבנון השנייה ===
ב[[מלחמת לבנון השנייה]] הועמדה החטיבה תחת פיקוד מפקד [[עוצבת הגליל]], [[גל הירש]] שהעדיף את השימוש ב[[חטיבת אלכסנדרוני]] השייכת אורגנית לאוגדה. מחד, החטיבה התאמנה על מתאר לבנון פעמיים בשנה משנת 2000, ולכאורה השימוש בה היה בחירה טבעית. מאידך, כשלבסוף גויסה החטיבה כולה, כשבועיים וחצי לאחר פרוץ הקרבות, עסקה באימונים, חידוד כשירויות, תרגולי מודל, הצטיידות והעלאת רמת המקצועיות ברמת הפרט צוות ומחלקה. בסופו של דבר, בשל ביטול תוכנית מי מרום לא הופעלו החטיבה והאוגדה כמתוכנן.
 
ב-8 באוגוסט, לאחר יותר משבוע של התארגנות ואימונים, נכנס ללבנון גדוד הסיור, בפיקוד סא"ל גיל תימור, יחד עם מפקד החטיבה, אל"ם [[איתי וירוב]]{{הערה|1={{ynet|חנן גרינברג|"האויב חטף ולא הבין מאיפה זה בא לו"|3292261|ראיון עם אל"ם איתי וירוב, מפקד חטיבת הצנחנים "חוד החנית" ב[[מלחמתבמלחמת לבנון השנייה]], 17 באוגוסט 2006}}}}. הגדוד התמקם בכפר קוזה למשך ארבעה ימים, ובמהלכם למעשה היה בהמתנה ולא ביצע כל פעולה התקפית. בהמשך, התקדם הגדוד רגלית אל הרכס "השקיף אל צלחאני" (אשר גובהו כשש מאות מטרים) במהלך של לילה אחד. לאחר כיבוש הרכס על ידי גדוד הסיור, הוטס כל גדוד 7063 של החטיבה, בפיקודו של סא"ל יעקב (קובי) כחלון, על לוחמיו וציודו אל המתחם, בעומק השטח. יממה לאחר מכן, ללא מיסוך ארטילרי, הוטס לאותו מנחת כוח של [[גדוד 890]] הסדיר וכן [[סיירת צנחנים]] הסדירה. המסוק האחרון שהנחית את יחידת הרפואה האוגדתית, מאובטחת על ידי מחלקת המרגמות של גדוד 7063, הופל לאחר המראתו מן השטח בדרכו חזרה לישראל. כוח צנחנים מחטיבת "חוד החנית", בפיקודו של יהודה אונגר, ששהה כ-200 מטרים מנקודת ההתרסקות ניגש מייד למקום. השטח בער, ורק בשעות הבוקר עלה בידי לוחמי הכוח לחלץ את גופותיהם של ארבעה מאנשי הצוות. בלילה חברו במסוק לוחמי [[יחידת שלדג|שלדג]] ו[[יחידת 669]], ואלה חילצו את גופתה של ה[[מכונאי]]ת המוטסת קרן טנדלר{{הערה|1=רועי עמוס, {{אתר הגבורה|344276|הבחנתי במשהו פוגע במסוק, שהפך לכדור אש והתרסק}}, [[במחנה]], מתוך אתר הגבורה, 15 ביולי 2011}}.
 
בשל מגבלות הטסה, נותרו הלוחמים ללא מזון ומים במשך יותר מ-48 שעות. בהמשך, אספקה מוטסת הוצנחה בשטח שנשלט בחלקו על ידי ה[[חזבאללה]]. הצנחנים השמידו, באמצעות טילים נגד טנקים ובהכוונת אש ארטילירית וכלי טיס של חיל האוויר, משגרי רקטות ו[[קטיושה|קטיושות]] וכן הרגו כחמישים מחבלים. אחד ממפקדי הכוח אמר לאחר מכן כי {{ציטוטון|כל מה שהרגנו היה עם [[נ"ט]] ועם [[חיל האוויר הישראלי|חיל אוויר]], שום דבר לא ב-5.56{{הערה|[[5.56 מ"מ נאט"ו]] זהו ה[[קליבר]] של רובי ה-[[רובה M-16|M-16]] וה-[[M4 קרבין|M4A1]] שבשירות [[לוחם|לוחמי]] [[חיל הרגלים]] של צה"ל}}}}{{הערה|1=[[עפר שלח]] ו[[יואב לימור]], "'''[[שבויים בלבנון]], האמת על מלחמת לבנון השנייה'''", הוצאת [[ידיעות ספרים]], [[2007]] עמוד 399}}
 
הפלת המסוק גרמה מיד לביטול תוכנית הקרב על ידי מפקד האוגדה, [[אייל אייזנברג]], והכוחות נשארו על השקיף יממה נוספת שבסיומה חזרו לארץ במסע רגלי ארוך. בסך הכל סיימה החטיבה את הלחימה ללא הרוגים ועם שני פצועים קל מ[[אש כוחותינו]] בזמן השהות בכפר קוזה.
 
לאחר החזרה לארץ, בכנס חטיבתי שנערך במטרה לסכם ולתחקר את פעולות החטיבה, נשמעה בקרב חלק מהלוחמים ביקורת רבה כנגד שרשרת הפיקוד - החל במח"ט וכלה בפיקוד העליון של הצבא. טענות אלו כללו את הליקויים בציוד ובתחזוקת ה[[יחידת מחסני חירום|ימ"חים]], בעיות לוגיסטיות רבות באספקת מים, מזון ותחמושת בעת הלחימה. בנוסף טענו חיילים בחטיבה כי ראיון שערך המח"ט ובו תיאר הצלחות רבות של החטיבה בפיקודו נעשה לצורכי יחסי ציבור, והדברים שנאמרו בו ברובם לא היו נכונים. לעומתם, סבורים רבים מלוחמי החטיבה ומפקדיה כי החטיבה הייתה ערוכה למופת למשימות שתוכננו לה, החטיבה נערכה והתאמנה על מתארי הקרב ולא הופתעה במלחמה. פרק הזמן בימ"ח נוצל באופן יעיל להיערכות לוגיסטית, מבצעית ומודיעינית, תרגולי מודלים, תרגולים מבצעיים והתמקמות כוחות השליטה והסיוע החטיבתיים במיקומים אופטימליים לשליטה.
שורה 86 ⟵ 92:
!שם||תקופת כהונה||הערות
|-
| [[מרדכי גור]] || 1965 - 1969 || המפקד הראשון, מפקד החטיבה ב[[מלחמת ששת הימים]]; לימים ה[[ראש המטה הכללי|רמטכ"ל]] העשירי, [[שר הבריאות]] ו[[סגן שר]] ה[[משרד הביטחון|ביטחון]].
|-
| [[דני מט]] || 1969 - 1974 || מפקד החטיבה ב[[מלחמת יום הכיפורים]]; לימים לשעבר נשיא [[בית הדין הצבאי לערעורים]], [[מתאם הפעולות בשטחים]], [[נציב קבילות החיילים]] ויושב ראש [[קרן לב"י]].
|-
| [[מתן וילנאי]] || 1974 - 1975 || לימים מפקד [[חטיבת הצנחנים]] ו[[סגן הרמטכ"ל]].
|-
| [[דני רהב וולף]] || 1975 - 1976 ||  
שורה 98 ⟵ 104:
| [[צבי נור|צביקי נור]] || 1979 - 1982 ||  
|-
| [[נחמיה תמרי]] || 1982 - 1984 || מפקד החטיבה ב[[מלחמת לבנון הראשונה|מלחמת לבנון]]; נהרג בשנת [[1994]] בהתרסקות מסוק, בהיותו [[אלוףמפקד פיקוד המרכז]].
|-
| [[בן ציון ויינר|בנצי ויינר]] || 1984 - 1987 || לימים מפקד [[פיקוד הנח"ל]].
|-
| [[נחשון ישראלי]] || 1987 - 1990 ||  
|-
| [[אלי אמיתי]] || 1990 - 1992 || לימים מפקד [[חטיבת הנח"ל]] מפקד [[יחידת הקישור ללבנון]] וראש [[חטיבת המבצעים]]; מאז [[2002]] מכהן כמנכ"ל [[רשות הטבע והגנים]].
|-
| [[מאיר כליפי]] || 1992 - 1995 || לימים מפקד [[חטיבת גבעתי]] סגן מפקד [[מז"י]] ו[[המזכיר הצבאי של ראש הממשלה]].
|-
| [[יצחק גרשון|יצחק{{רווח קשיח}}(ג'רי){{רווח קשיח}}גרשון]] || 1995 - 1997 || לימים מפקד [[חטיבת הצנחנים]] ומפקד ו[[מפקד פיקוד העורף]].
|-
| [[שחר ארגמן]] || 1997 - 1999 || לימים מפקד [[מערך המבצעים המיוחדים]].
|-
| [[דרור וינברג]] || 1999 - 2001 || נהרג בשנת [[2002]] בהיתקלות עם מחבלים בחברון כמפקד [[חטיבת יהודה]].
|-
| [[יוסי בכר (קצין)|יוסי בכר]] || 2001 - 2003 || לימים מפקד [[חטיבת הצנחנים]] ומפקד [[הגיס המטכ"לי]] בדרגת אלוף.
|-
| [[אהרון חליוה]] || 2003 - 2005 || לימים [[ראש אט"ל.]]
|-
| [[איתי וירוב]] || 2005 - 2007 || מפקד החטיבה ב[[מלחמת לבנון השנייה]]; לימים מפקד [[אוגדת עזה]] ומפקד [[המכללות הצבאיות]] בדרגת אלוף.
|-
| [[שמואל קלמי]]{{הערה|{{ערוץ7|קובי פינקלר|"חוד החנית" קיבלה מפקד חדש|165163}}}} || 2007 - 2009 || לימים רמ"ח הגנה ב[[אמ"ץ]].
|-
| [[ערן ניב]] || 2009 - 2010 || לימים מפקדראש חטיבת שילו"ח ב[[בהאג"ד 1ת]].
|-
| [[איתי וירוב]] || 2010 - 2011 || לימים מפקד [[המכללות הצבאיות]]. תקופה שנייה של פיקוד על החטיבה.
|-
| [[אורי גורדין]] || 2011 - מאי 2014 || לימים מפקדראש מטה [[עוצבתזרוע האשהיבשה]].
|-
| [[גיא לוי (קצין)|גיא לוי]] || מאי 2014 - אפריל 2016 ||לימים מפקד [[בית הספר לקצינים של צה"ל|בה"ד 1]].
|-
| [[טל פוליטיס]]{{הערה|[https://www.gov.il/he/departments/news/jerusalem_day_2016 העצרת הממלכתית לציון 49 שנה לאיחוד העיר ירושלים תתקיים ביום א' ה-5 ביוני], אתר משרד התרבות והספורט, 2 ביוני 2016}} || אפריל 2016 - אוגוסט 2017 ||