קונסטרוקטיביזם (למידה) – הבדלי גרסאות

שתי תאוריות מרכזיות בפסיכולוגיה הובילו לקונסטרוקטיביזם בחינוך:

 

[[קובץ:Jean Piaget in Ann Arbor.png|250px|ממוזער|שמאל|ז'אן פיאז'ה]]

 

רכישת הידע נעשית בתהליך הדורש מהתלמיד להיות פעיל, לקשר ידע קיים ומיומנויות קיימות לידע חדש. בתהליך זה מבנה הלומד את הידע שלו על ידי יצירת מארג קשרים סמנטיים בין ידע קיים לידע חדש.{{הערה|1=מינץ ר. ונחמיאס ר. (1998). "הוראת מדע וטכנולוגיה בעידן הידע", מחשבים בחינוך, גיליון 45- 46}} סביבות למידה קונסטרוקטיביות מאפשרות לתלמידים לחשוב, לרכוש מיומנויות של טיפול ב[[מידע]] ולהפוך אותו לידע.

על התוצר להיות מוחשי, אישי ומשמעותי, הוא מתייחס לחשיבות של תהליך הבנייה המוחשי כתומך בתהליך הבנייה המנטאלי בראשו של הלומד: {{ציטוטון|התוצר יכול להיות ארמון מחול, שיר, סיפור, מכונה מאבני לגו, תוכנית בשפת מחשב, או תאוריה על תולדות היקום}}. החלק המהותי הוא שהלומד עוסק ביצירה של משהו בעל משמעות לעצמו או לסובבים אותו. מכאן, שהדגש הוא על הבניית הידע. התלמיד לא מקבל ידע באופן פסיבי מן המורה המלמד אותו, אלא שבתהליך פנימי קוגניטיבי מתרחשת אצלו הבניית ידע, על ידי קישור ידע קיים לידע חדש, בתהליך זה הוא עצמו פעיל. וכדי שהתהליך יתקיים חייבת להתקיים אינטראקציה בין הלומד לבין הסביבה. המושגים המשמשים תאוריה זו הם: "הטמעה", "התאמה", "הצורך בארגון" ו"הצורך באיזון".

 

 

לקשרי הגומלין בין התלמיד לבין הסביבה החברתית יש השפעה מכרעת על הבניית הידע, מיצוי פוטנציאל ההתפתחות מותנה בקיום יחסי גומלין חברתיים מלאים בתוך קבוצת הלמידה. תלמיד רוכש ידע כאשר הוא מתמודד עם בעיה או מתכנן דבר חדש, תהליך המתרחש במצב של חוסר ודאות או [[דיסוננס קוגניטיבי]]. בפני הקבוצה מוצגת בעיה או רעיון לדיון, התלמידים מתמודדים עם הנושא תוך העלאת שאלות על יסוד ידע קיים ומידע שאספו סביב הנושא.<br>

 

==מיקומה של הגישה הקונסטרוקטיביסטית ביחס לתאוריות למידה חליפיות==

 

על פי תאוריות '''קוגניטיביסטיות''', חשיבה היא הנושא המרכזי. הדגש הוא על "כלים" קוגניטיביים המסייעים בתהליכי חשיבה.

==הלמידה כפעילות תלוית הקשר==

המחשבות והמעשים של בני אדם מתפתחים בהקשר חברתי קונקרטי. מטרת תהליך הלמידה היא יצירת משמעות, הבנת מושגים באמצעות שימוש בהם, בהקשר דומה זה בו ידרשו להשתמש מחוץ לבית הספר. התייחסות ללמידה כפעילות תלוית הקשר היא בעלת השפעה על חלוקת התפקידים בין המורה לתלמידים. בתהליך הלמידה המסורתי, התלמיד מבצע את הוראות המורה. התלמידים תלויים בהוראות המורה ולא מתמודדים בעצמם עם הידע בהקשר מציאותי. הגישה הקונסטרוקטיביסטית שואפת להעביר בהדרגה את האחריות על תהליך הלמידה מהמורה לתלמיד. החלפת שליטה חיצונית בתהליך הלמידה בשליטה פנימית.

ההוראה הקונסטרוקטיביסטית מבוססת על תורת הלמידה הקונסטרוקטיביסטית. ההוראה הקונסטרוקטיביסטית מבוססת על האמונה כי הלמידה מתרחשת כאשר הלומדים מעורבים באופן פעיל בתהליך של משמעות ובניית ידע לעומת קבלת מידע באופן פסיבי. הלומדים הם יצרני המשמעות והידע. ההוראה הקונסטרוקטיביסטית מטפחת חשיבה ביקורתית ויוצרת לומדים מוטיבציה ועצמאית. מסגרת תאורטית זו גורסת כי הלמידה תמיד מתבססת על ידע שתלמיד כבר יודע; ידע מוקדם זה נקרא סכימה. מכיוון שכל הלמידה מסוננת באמצעות סכימות קיימות, '''קונסטרוקטיביסטים''' מרמזים על כך שלמידה יעילה יותר כאשר התלמיד מעורב באופן פעיל בתהליך הלמידה במקום לנסות לקבל ידע באופן פסיבי. מגוון רחב של שיטות טוענים כי הם מבוססים על תורת הלמידה הקונסטרוקטיביסטית. רוב השיטות הללו מסתמכות על צורה מסוימת של גילוי מודרך, שבו המורה נמנע מרוב הוראה ישירה ומנסה להוביל את התלמיד באמצעות שאלות ופעילויות כדי לגלות, לדון, להעריך ולהעריך את הידע החדש.

 

 

== לקריאה נוספת ==

*ברוקס, ז' ג. ברוקס, מ ג'. (1997). לקראת הוראה קונסטרוקטיביסטית. משרד החינוך ומכון ברנקו וייס.

*ברוקס, ז' ג. ברוקס, מ ג'.(1999). האומץ להיות קונסטרוקטיביסטי. ברנקו וייס.