אלבטרוס שטלר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 37.142.175.154 (שיחה) לעריכה האחרונה של 2A01:6500:A044:9A37:D0E8:6445:648:5AB1 |
הצלת 1 מקורות והוספת 0 לארכיון.) #IABot (v2.0 |
||
שורה 18:
אלבטרוס שטלר הוא עוף גדול. מוטת כנפיו היא 2.37 מטרים, אורכו כ-90 סנטימטרים ומשקלו כ-4.3 קילוגרמים. הוא נבדל משני מיני האלבטרוס האחרים החיים בתחום מחייתו (ה[[אלבטרוס נצחי|אלבטרוס הנצחי]] וה[[אלבטרוס שחור-רגל|אלבטרוס שחור-הרגל]]) בגודלו הרב ובמקורו הוורוד (בעל קצה כחלחל). גם [[נוצה|ניצויו]] שונה במעט מניצוים של שני המינים האחרים. [[זנב]]ו אינו קצר יותר מזנבם של שני המינים האחרים, והוא אף ארוך יותר מזנבו של המין הרביעי בסוג, הלא הוא [[אלבטרוס גלאפגוס]] (בניגוד לנרמז משמו האנגלי, "Short-tailed Albatross"). נוצותיו בבגרות לבנות, כנפיו שחורות וראשו צבוע בצהוב-דהוי. ניצוי הפרטים הצעירים - חום.
אלבטרוסי שטלר מקננים כיום באי אחד בלבד, הוא האי ה[[יפן|יפני]] [[טורישימה]] [https://web.archive.org/web/20070808002220/http://www.birdinghawaii.co.uk/XShorttailedAlbatross2.htm]. הם נוהגים לצוד את טרפם בים ברחבי צפון האוקיינוס השקט, ובמיוחד ב[[ים ברינג]], שם מספריהם הם הרבים ביותר. עם זאת, ניתן יהיה לצפות בהם גם ב[[קליפורניה]], למשל. בעבר, האי טורישימה שימש כאתר ההזדווגות החשוב ביותר לאלבטרוסים, אולם הם הזדווגו גם באיים צפוניים ל[[טיוואן]]. באשר לעבר הרחוק יותר - מאובני אלבטרוסים שנמצאו ב[[ברמודה]] וב[[צפון קרוליינה]] ושתוארכו לתקופת אמצע ה[[פליסטוקן]] קרובים יותר לאלבטרוסי שטלר מאשר לכל אלבטרוס אחר.
בעבר עמדו אלבטרוסי שטלר על סף [[סכנת הכחדה]] ממשית. במחצית השנייה של [[המאה ה-19]] הם ניצודו בקנה מידה כמעט-תעשייתי בשל נוצותיהם; לפי הערכות ניצודו למעלה מ-10 מיליון פרטים. עד ל[[שנות ה-30 של המאה ה-20]] נשארה רק אוכלוסייה יחידה, זו שחיה באי טורישימה. ב-[[1933]] הכריזה [[הממשלה היפנית]] על איסור מוחלט על ציד אלבטרוסי שטלר על מנת להציל את ה[[מין (טקסונומיה)|מין]]. בשלב זה נראה היה כי האלבטרוסים הללו נכחדו כליל, והמחקר הפך לבלתי-אפשרי עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]]. ב-[[1949]] הגיע לאי חוקר אמריקאי, שהכריז כי המין נכחד. עם זאת, אוכלוסייה שגודלה נאמד בכ-50 פרטים, רובם צעירים כפי הנראה, שרדה באותו זמן בים (לכל מיני האלבטרוסיים לוקח זמן רב יחסית עד ההגעה ל[[בגרות מינית]], והם לא חוזרים למושבת לידתם במשך שנים רבות). אחרי חזרת האוכלוסייה לאי, ננקטה זהירות רבה יותר בהגנה עליהם, וכך ה[[ביצה]] הראשונה הוטלה על ידי הציפורים השבות ב-[[1954]]. לאחר שהתגלה כי שהייה בקבוצה מעודדת אלבטרוסים אחרים להתרבות, נוסה הדבר גם על מין זה בעזרת מיקום מושכל של פיתיונות ברחבי האי. מאז, ובעזרת מאמצי ההגנה והשימור על המין, אוכלוסייתו גדלה בהדרגה. ב-[[2003]] נאמדה אוכלוסייתו בכ-1840 פרטים.
| |||