יפים לדיז'ינסקי – הבדלי גרסאות

ב-1977 הגישה משפחת לדיז'ינסקי בקשה ל[[עלייה לישראל]]. המכשולים שהוצבו בפניו היו קשים אף יותר מאלה שהוערמו באותה תקופה בפני כל מבקשי ה[[עליה מברית המועצות]]. כדי להוציא את ציוריו מברית המועצות הוא נדרש לשלם מס בסכום עתק שלא הייתה כל אפשרות שיוכל לעמוד בו. באקט של יאוש ומחאה שרף כ-2,000 מעבודותיו. כ-620 עבודות נפדו והובאו לישראל בעת [[העלייה מברית המועצות בשנות ה-70|עלייתו]] ב-1978 ועוד כמה עשרות הגיעו כמה שנים אחר כך. שנותיו של לדיז'ינסקי בירושלים הושפעו מהטראומה של אבדןאובדן מרבית יצירתו וממשבר ה[[הגירה]]. על אף שזמן קצר אחר הגיעו לישראל הוצגה תערוכת יחיד מעבודותיו ב[[מוזיאון ישראל]], ותערוכה נוספת בגלריה לאמנות ב[[אוניברסיטת חיפה]], היה לדיז'ינסקי מתוסכל מאוד ומאוכזב מהדרך שבה התקבל בישראל. הוא ציפה להכרה משמעותית יותר בערכו כאמן והתקשה לקבל את כללי המשחק של שוק האמנות המערבי. אי ידיעת השפה, החיים בדירת שיכון קטנה בפאתי ירושלים, והניתוק מידידים ומסביבתו התרבותית העיקו עליו יותר ויותר. תחושות הבדידות והאכזבה גברו וב-[[3 באפריל]] [[1982]] [[התאבדות|שם קץ לחייו]].