גירוש ספרד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 45:
קיימות עדויות של סופרים בני התקופה, על ניסיונות לשכנע את העוזבים להמיר את דתם ולהישאר, ועדויות על גורלם המר של מי שלא הסכימו לכך. הללו, משעלו על האוניות - נבזזו, נאנסו, נרצחו ונמכרו לעבדים. הנותרים פנו אל יעד לא נודע, כשהארצות השכנות סירבו לקבל את היהודים לתחומן. תלאותיהם של הגולים מפורטות - הן בהקדמות לכתבי הרבנים ששרדו את הגירוש, והן אצל נוצרים בני התקופה.
לאחר שהוחלו גזרות הגירוש גם על יהודי פורטוגל ב-[[1497]], ניסו יהודים את מזלם במציאת מקלט ב[[צרפת]], השכנה הצפונית, אליה עברו לגור ומשם יכלו להמשיך עסקיהם בספרד ובפורטוגל. המעבר ליעד הבא - [[ארצות השפלה]] - היה כרוך בניתוק כל קשר עם [[חצי האי האיברי]]. ברם, היציאה ההמונית הייתה בדרך הים. [[סולטאן]] [[האימפריה העות'מאנית]] [[באיזיט השני]] קלט את הפוטנציאל הטמון במגורשי ספרד ופתח את שערי ממלכתו בפני המגורשים; הוא תמה על התנהגותו הטיפשית של המלך פרננדו ששמט מידיו אוצר יקר כל כך.
רבים מהאנוסים בספרד המשיכו לשמור על מנהגי היהודים בסתר, תוך שלמדו ולימדו תורה (ובמקרים מסוימים קבלה). במהלך [[המאה ה-16]] ו[[המאה ה-17]] המשיכה ההגירה, ומשפחות רבות של נוצרים עם עבר יהודי עזבו את ספרד, כמו משפחתם של [[שלמה מולכו]] ושל [[דונה גרציה נשיא]].
|