הבדלים בין גרסאות בדף "הגניזה החרסונית"

הוסרו 508 בתים ,  לפני חודשיים
עריכה מוטה
(עריכה מוטה)
{{שכתוב|כתוב באופן הגיוגרפי, עם טיעוני "בעד" ו"נגד", כשעובדת היותה של הגניזה זיוף ידוע ומפורסם לכל. אפילו [[חיים ליברמן]] הודה בכך במפורש ואמר שידוע מי הזייפן|נושא=יהדות}}.
{{שכתוב|פסקה=|חסר עובדות חשובות.|נושא=יהדות}}.
'''הגניזה החֵרְסונית''' או '''גניזת חֵרְסון''' הם כינויו של אוסף גדול של [[כתב יד (מקור)|כתבי יד]] ו[[תשמישי קדושה]] שעל פי הטענה היו שייכים ל[[רב]]נים ו[[אדמו"ר]]ים חסידיים שונים בני המאות [[המאה השמונה עשרה|השמונה עשרה]] ו[[המאה התשע עשרה|התשע עשרה]]. הגניזה נחשבת לזיוף הן בעולם האקדמיה והן במרבית החוגים התורניים. [[חסידות חב"ד]] המחזיקה באוסף, לעומת זאת, גורסת כי הגניזה היא אותנטית.{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/elfasi-4.htm אודות הגניזה, באתר "דעת"]}}.
 
על פי הנטען, חלקו הגדול של האוסף הצטבר ברשותו של רבי [[דב בער ממזריטש]]. בנו, רבי [[אברהם המלאך]], ירש ממנו את האוסף והוסיף עליו מסמכים וחפצים שונים. ממנו עבר האוסף לבנו - רבי [[שלום שכנא מפראהביטש]], וזה הורישו לבנו - האדמו"ר רבי [[ישראל מרוז'ין]]{{הערה|בהסכמתו של האדמו"ר רבי [[ישראל מרוז'ין]] על ספרו של סבו רבי [[אברהם המלאך]] 'חסד לאברהם' כותב אשר בשעת מאסרו הוכחדו ממנו הרבה מאוצרות הכתבי יד אשר היו ברשותו עד אז.}}. האוסף הנדיר הוחרם מהאדמו"ר מרוז'ין על ידי [[אוכרנה|המשטרה החשאית של האימפריה הרוסית]], ונשמר בעיר [[חרסון]] שבדרום [[אוקראינה]]. ב-[[1918]], בעת [[מהפכת אוקטובר]] נשדד האוסף מידי הבולשת, וחלקים ממנו נמכרו ל[[אספנות|אספנים]] ב[[אודסה]].
 
שמואל גוראריה, חסידו של האדמו"ר מ[[חב"ד]] רבי [[שלום דובער שניאורסון]], רכש חלק מהמסמכים ושיגר אותם לאדמו"ר לקבלת חוות דעתו בשאלת מקוריותם. האדמו"ר סבר שכתבי היד הם אמיתיים, ומשום כך רכש גוראריה את כל חלקי האוסף שהיה בידו לרכוש, והעניק אותם לרבו - רבי שלום בער. האוסף עבר בירושה לאדמו"ר הבא, רבי [[יוסף יצחק שניאורסון]], שהחל, בשנת [[1935]], לפרסם ממנו מסמכים שונים בכתב העת [[התמים (כתב עת)|התמים]].
על מקוריותם של המסמכים והחפצים שבאוסף הגניזה החרסונית ניטשו, במשך השנים, ויכוחים עזים. לדעת חוקרים ורבנים שאינם נמנים עם [[חסידות חב"ד]], רוב המסמכים הם מזויפים ואינם יכולים אף להיות העתק של כתבי יד אותנטיים. לעומתם סברו שלושת אדמו"רי חב"ד האחרונים, שהמסמכים אמיתיים לחלוטין. בבדיקות מעבדה הוכח שסוג הנייר עליו נכתבו המסמכים לא היה קיים במאה השמונה עשרה, ואכן הבהיר האדמו"ר ר' יוסף יצחק שניאורסון כי אמנם אין הם המסמכים המקוריים, אלא העתק נאמן למקור של המסמכים המקוריים. מזכירו של האדמו"ר [[יחזקאל פייגין]] הוסיף וציין, כי על פי השוואה לכתבי יד ידועים של הבעש"ט, של ר' מנחם מנדל מהורודנא ושל בעל התניא - "נראה כי כל הכתבים האלה הבאים מהגניזה אינם אלא העתקות, כתב יד מעתיק בלבד"{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/igrottnia/igrottnia08.pdf אגרות בעל התניא וחכמי דורו], עמ' רמ"א}}.
 
הראשון שטען שמסמכי הגניזה הם זיוף, היה [[חיים נחמן ביאליק]]{{הערה|רשומות, כרך ב', תל אביב תרפ"ב, עמ' 383-386}}. לטענותיו הצטרפו החוקרים [[שמעון דובנוב]], [[מאיר בלבן]], [[גרשם שלום]] ועוד. גם בקרב החוגים הדתיים נשמעו קולות מערערים על הגניזה, ואפילו מזכירו של ה[[ריי"ץ]], רבי [[חיים ליברמן]] טען כי הכיר את זייפן המכתבים{{הערה|1=ספר הזיכרון לר' משה ליפשיץ עמ' ק"מ (ניו יורק, תשנ"ו), הובא [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20408&st=&pgnum=691 כאן]. ראוי לציין אשר כמה מחסידי חב"ד אשר היו מקורבים אל חיים ליברמן (כמו [[זלמן חנין]] יושב ראש הוועד להפצת שיחות, אשר עזר בהוצאת הספר [[אהל רחל]] לאור) טוענים אשר בציר תקופת זמן כלשהי שמעו מפיו אשר הוא בהחלט מאמין במקוריות מכתבי גניזה. וצריך בירור.}}. האדמו"ר רבי [[חיים אלעזר שפירא]] מ[[מונקאץ']], מערער על נאמנותם: "ידי זרים המזייפים שלטו בהם", "השמר והזהר מבלי תאמין בם", ו"המכתבים האלו החשודים בזיוף"{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/9/2648&search=%d7%94%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%96%d7%94+%d7%94%d7%97%d7%a8%d7%a1%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa מתוך מכתבו של האדמו"ר ר' מנחם מנדל שניאורסון]}}. גם האדמו"ר רבי [[אברהם מרדכי אלתר]] מ[[חסידות גור|גור]] כתב כי "המכתבים אשר נדפסו מחדש בחותם הבעש"ט ז"ל כולם מזויפים"{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25485&st=&pgnum=95 צבי יצחק אברמוביץ, "האדמו"ר מגור - ביבליוגרף מובהק", בתוך תגים, קובץ ביבליוגרפי תורני מדעי, בעריכת מאיר וונדר, בני ברק תשכ"ט, עמוד 95]}}.
 
[[אברהם שרון]] (שבדרון), מנהל אוסף האוטוגרפים של [[הספרייה הלאומית]], גילה באמצעות בדיקה כימית של הנייר עליו נכתבו "אגרות הבעש"ט" מהגניזה שהן מזויפות{{הערה|1=[[משה יגר]], "ד"ר אברהם שרון (שבדרון) - דיוקנו של ירושלמי", '''ירושלים''' טו (2), אגודת הסופרים העברים בירושלים, תשמ"א, עמ' 81}}.