|
==קריירה==
עם פרוץבפרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] הרשויות לא התירו לכגן לעבוד כרופאה. בין השנים [[1914]]–[[1916]] עבדההיא כגןעבדה כ[[אחות]] ב[[בית החולים העירוני (ירושלים)|בית החולים העירוני]]. כמו כן כגןהיא הכשירה בתקופה זו נערות יהודיות וערביות לעבודה כאחיות. היא גם עבדה עם אחיות ציבור שנשלחו על ידי [[ההסתדרות הציונית הדסה]] (הסתדרות הנשים הציוניות באמריקה) להקמת תוכנית מלווה לטיפול באם וביילוד.
בקיץ 1914, לפני כניסת טורקיה ל[[מלחמת העולם הראשונה]], באו לארץ קצינים גרמנים כדי לסייע לטורקים במלחמתם נגד הבריטים במצרים,; לשם כך גויסוגוייסו לשרות צבאי רוב הרופאים היהודים, ובירושלים נשארו לפעול הרופאות הלנה כגן ו[[מרים נופך]].{{הערה|[[שפרה שורץ]], "קופת-חולים הכללית" - עיצובה והתפתחותה כגורם מרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל, מרכז למורשת בן-גוריון, [[אוניברסיטת בן-גוריון]] בנגב, תשנ"ז, 1997, פרק שלישי : "קופת-חולים במלחמת העולם הראשונה", פרק משנה : " היישוב בארץ ערב מלחמת העולם הראשונה", עמוד 39}}
כגן המשיכה להעניק טיפולים רפואיים מביתה. עזרהוסייעה לפתור בעיות של [[תת-תזונה]] אצל תינוקות;. היא השיגה פרה ונתנה את החלב לילדים חולים שהגיעו למרפאתה. עם השנים רכשה כגן את אמון הקהילההקהילות היהודית והערבית, חרף היותה אישה, צעירה וחסרת ניסיון.[[קובץ:64 Street of Prophets 01.jpg|ממוזער|294x294px|המרפאה והבית הפרטי - ב[[רחוב הנביאים]] 64 בירושלים]]בשנת ב-[[1917]] גויסגוייס ד"ר [[אלברט טיכו]] לצבא הטורקי-גרמני-אוסטרי, כקצין מילואים, כרופאוכרופא עיניים, ושירת תקופה של כשנתיים ב[[דמשק]]. בתקופה זו העביר את מרפאתו ואת הציוד שבה לידי כגן. היא הפכה את בית החולים לבית החולים היהודי הראשון בארץ ישראל לטיפול בילדים, באמצעות תקציב דל שקיבלה מ'[[המשרד הארצישראלי]]'.
בשנת ב-[[1919]] עבר בית החולים לילדים ל[[בית החולים מאיר רוטשילד]] (גלגולו הראשון של [[מרכז רפואי הדסה]]). כגן ניהלה את מחלקת הילדים עד שנת [[1925]]. במקביל המשיכה לקבל ילדים חולים אצלה בבית וייסדה מרפאות [[טיפת חלב]] מטעם [[ויצו]], הראשונה שבהם ברובע היהודי בשנת ב-[[1921]]. במרפאות טיפת חלב היא נתנה הדרכה לאמהות כיצד לטפל בילדיהן, למרותעל הקשייםרקע שלקשיי החיים בירושלים.
כגן הקימה את מחלקת הילדים בארגון ויצו ועמדה בראש המחלקה עד שנת [[1966]]. הייתהוהייתה חברת הנהלת ויצו העולמי.
בשנת ב-[[1924]] הקימה כגן [[בית יתומים]] בשכונת [[שערי חסד]], והייתה המנהלת הרפואית במקום. בשנת ב-[[1925]] התחילה לעבוד גם בבית ילדיםבמעון לילדים ערבים ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] - שם היא הייתה המנהלת הרפואית עד שנת [[1948]], אז נאסרכשנאסר על היהודים להיכנס לחלק זה של העיר.
בשנת ב-[[1936]] היא הקימה את מחלקת הילדים ב[[בית החולים ביקור חולים]], שאותהאותה ניהלה עד שנת [[1975]].
(בשנת ב-[[1962]] נקראה על שמה מחלקת הילדים החדשה שנפתחה בבית החולים.{{הערה|{{מעריב||הפתעה נעימה|1962/06/13|00822}}.}})
[[קובץ:ד"ר הלנה כגן בודקת תינוק במרפאה.jpg|ממוזער|'''ד"ר הלנה כגן בודקת תינוק במרפאה בירושלים''']]
ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] הייתה חברת [[הוועד הלאומי]] מטעם [[הציונים הכלליים]].
[[קובץ:שלט הכניסה לבית של הלנה כגן.jpg|טקסט=|ממוזער|שלט הכניסה לבית של ד"ר הלנה כגן]]
במהלך [[המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות|המצור על ירושלים]] ב[[מלחמת העצמאות]] מונתה כגן לאחראית של המחלקה הרפואית בקהילה היהודית בירושלים, ודאגה לכל המרפאות והמערכות התברואתיות בעיר. עבודתה כללה גם טיפול ב[[פליטים]] מהשכונות הערביות. היא לקחה תינוקות רבים מאזורי סיכון ושיכנה אותם בבית התינוקות של ויצו, שנוסד ביוזמתה.
ב-[[1937]] מונתה כחברה בוועד המנהל של [[האוניברסיטה העברית בירושלים]]; בשנת ב-[[1965]] מונתה לסגן יו"ר הוועד. כגן הייתה פעילה בארגון רפואת הילדים של פלסטין-ירושלים, בתקופת המנדט, ושמשה כיו"ר משנת מ-[[1926]] ועד [[1943]],; בשנתכן שימשה בתפקיד זה ב-[[1951]] וכן בשנת ב-[[1958]]. כמו כן היא הייתה יועצת לענייניבענייני רווחת ילדים ב[[משרד הבריאות]] בין השנים 1953–1956.
בשנותיהעד שנותיה האחרונות המשיכה ד"ר כגן לקבל מטופלים בביתה.
היא נפטרה, חשׂוכת ילדים, באוגוסט 1978, בגיל 89.; היא נקברה בחלקת אישי ירושלים ב[[הר המנוחות]].{{הערה|{{דבר||הלנה כגן למנוחות|1978/08/24|00216}}.}}
גיסתה [[רחל כהן-כגן]] (אשתו שלאשת אחיה, הרופא ד"ר נח כהן (כגן)) הייתה פעילה חברתית ופוליטית, חתומה על מגילת העצמאות, [[חברת הכנסת]] ויו"ר ויצו ישראל.
==פרסים והוקרה==
| 