רוב רנסנברינק – הבדלי גרסאות

|תמונה=[[קובץ:Rob Rensenbrink (1974).jpg|250px|רוב רנסנברינק]]

}}

רנסנברינק החל את הקריירה בקבוצה מעיר הולדתו, [[ד.וו.ס אמסטרדם]], במדיה שיחק בקבוצת הנוער, ועוד ארבע שנים במדי הקבוצה הבוגרת, ששיחקה באותה תקופה ב[[ליגת העל ההולנדית|ליגה הבכירה]] בהולנד. עונתו האחרונה בקבוצה, {{בספורט|1968|1969}}, הייתה הטובה ביותר שלו מבחינה אישית, והוא כבש בה 15 שערי ליגה, ו-19 שערים בסך הכל.

לאחר עונה זו עבר רנסנברינק לשחק ב[[קלאב ברוז']] ה[[בלגיה|בלגית]]. מי שהחתים אותו בקבוצה היה [[פרנס דה מונק]], בעונתו הראשונה בקבוצה אליה עבר מ[[ויטסה ארנהיים]] ההולנדית. כבר בעונתו הראשונה בקבוצה זכה רנסנברינק בתוארו הראשון בקריירה, [[הגביע הבלגי]]. במהלך שתי העונות בקבוצה כבש רנסנברינק 24 שערי ליגה, וקבוצתו סיימה פעמיים במקום כסגנית האלופה ב[[ליגת העל הבלגית|ליגה הבלגית]].

בעונת {{בספורט|1974|1975}} אנדרלכט סיימה רק במקום השלישי בליגה, אך זכתה בגביע פעם נוספת, מה שהקנה לה את ההשתתפות ב[[גביע אירופה למחזיקות גביע]]. בעונת {{בספורט|1975|1976}}, אנדרלכט ורנסנברינק זכו בתואר האירופי הראשון בתולדותיהם, כשזכו בגביע אירופה למחזיקות. רנסנברינק סיים כמלך שערי הטורניר עם שמונה כיבושים, כולל צמד בגמר מול [[וסטהאם יונייטד]] מ[[אנגליה]], בניצחון קבוצתו 2-42–4. באותה עונה אנדרלכט סיימה במקום השני בליגה הבלגית, כשלרנסנברינק הייתה זו עונת שיא מבחינת מספר כיבושים. הוא סיים כסגן מלך שערי הליגה עם 23 שערי ליגה. רנסנברינק אף הוביל את קבוצתו לזכייה בגביע הבלגי, כשכבש שמונה שערים במפעל, כולל השער הראשון במשחק הגמר מול [[ליירסה]] שהסתיים בתוצאה 0-40–4. עם תחילת עונת {{בספורט|1976|1977}}, נפגשו [[באיירן מינכן]] ואנדרלכט לצמד משחקי [[הסופר קאפ האירופי]]. לאחר ניצחונה של באיירן 1-21–2 במשחק הראשון ב[[מינכן]], נפגשו הקבוצות למשחק הגומלין ב[[בריסל]]. רנסנברינק כבש את השער הראשון במשחק, והשלים צמד לקראת סיומו, בדרך לניצחונה של אנדרלכט 1-41–4 וזכייה בסופר קאפ על חשבון [[גביע אירופה לאלופות|אלופת אירופה]]. בהמשך העונה אנדרלכט הגיעה עד לגמר גביע אירופה למחזיקות אך הפסידה את התואר ל[[המבורג (כדורגל)|המבורג]]. בבלגיה סיימה הקבוצה כסגניתה של האלופה קלאב ברוז' בליגה, ובהפסד לאותה ברוז' בגמר הגביע. זכייתה של ברוז' באליפות העבירה את ההשתתפות בגביע אירופה למחזיקות אל אנדרלכט. בזכות כך, הצליחה הקבוצה להגיע לגמר המפעל בפעם השלישית ברציפות, ולזכות בתואר בפעם השנייה בתולדותיה, לאחר ניצחון בגמר על [[אוסטריה וינה]] בתוצאה 0-40–4. רנסנברינק כבש את שני השערים הראשונים במשחק, והשלים צמד שני בגמר גביע המחזיקות. עם תחילת העונה הבאה, שוב הצליחה אנדרלכט, כמחזיקת גביע אירופה למחזיקות, לנצח במשחקי הסופר קאפ האירופה את אלופת אירופה המכהנת. הפעם הייתה זו [[ליברפול]] מאנגליה, שהפסידה במשחק הראשון בתוצאה 1-31–3. את השער האחרון במשחק כבש רנסנברינק. בגומלין אנדרלכט הפסידה בתוצאה 1-21–2, מה שהספיק לה לזכייה שנייה בסופר קאפ. בהמשך העונה ובעונה של אחריה, לא הצליחו הקבוצה והשחקן לזכות בתארים נוספים. בסיום עונת {{בספורט|1979|1980}} סיים השחקן את דרכו בקבוצה לאחר תשע עונות. הוא כבש 143 שערי ליגה עבור הקבוצה, מה שהפך אותו למלך שעריה בכל הזמנים. בתקופתו בבלגיה הוא כבש מספר דו ספרתי של שערים עשר עונות ברציפות, מעונתו הראשונה בברוז' ועד לעונה הלפני אחרונה שלו באנדרלכט. הוא סיים בשלישייה האחרונה לתואר [[נעל הזהב הבלגית]] ארבע שנים ברציפות, תואר המוענק לשחקן הטוב ביותר בבלגיה במהלך השנה. הוא זכה בתואר זה ב-1976, סיים במקום השני ב-1975 ופעמיים במקום השלישי, ב-1977 וב-1978. שעריו בגביע אירופה למחזיקות הפכו אותו למלך שערי המפעל בכל הזמנים, עם 25 כיבושים. ב-2008 נבחר רנסנברינק לכדורגלן הטוב ביותר בהיסטוריה של אנדרלכט.

רנסנברינק ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת כבר ב-[[1968]], כשהיה בן 21 בלבד, מול {{נבחרת|סקוטלנד}}. למרות זאת, באותה תקופה לא זכה לדקות משחק רבות, בעיקר עקב ריבוי חלוצים בכירים בנבחרת, ביניהם [[יוהאן קרויף]]. מאמן הנבחרת [[רינוס מיכלס]] כלל אותו בסגל הנבחרת ל[[מונדיאל 1974]] ב[[גרמניה המערבית]]. רנסנברינק התאים לשיטת ה[[טוטאל פוטבול]] שהנחיל המאמן, אך במקום לשחק בצד שמאל של ההתקפה, שם שיחק קרויף, הוא שיחק בכנף שמאל של הקישור. רנסנברינק כבש את שערו היחיד בטורניר במשחקה השני של נבחרתו בשלב הבתים השני, בניצחון 0-20–2 על {{נבחרת|גרמניה המזרחית}}. במשחק שאחריו מול {{נבחרת|ברזיל}}, שהיה האחרון של הנבחרת בדרך אל הגמר, רנסנברינק נפצע והיה בספק ל[[גמר מונדיאל 1974|משחק הגמר]]. למרות זאת, מיכלס החליט לפתוח עם השחקן בהרכב, ורנסנברינק שיחק מחצית אחת, בסיומה הוחלף ב[[רנה ואן דה קרקהוף]]. הולנד הפסידה במשחק ל{{נבחרת|גרמניה המערבית}} המארחת בתוצאה 1-21–2.

רנסנברינק המשיך לשחק במדי הנבחרת גם בטורניר [[יורו 1976]], בו סיימה הולנד במקום השלישי, אך לשיאו במדי הנבחרת הגיע בטורניר [[מונדיאל 1978]]. הפעם הולנד הגיעה לטורניר עם [[ארנסט האפל]] כמאמנה, וללא יוהאן קרויף שבחר שלא להגיע עקב שלטון [[חונטה צבאית]] שהונהג במדינה המארחת, [[ארגנטינה]]. ללא קרויף, רנסנברינק תפס את מקומו בצד שמאל של ההתקפה, לצידם של [[ג'וני רפ]] ורנה ואן דה קרקהוף. הוא כבש שלושה שערים, מתוכם שני פנדלים, במשחק הפתיחה של הולנד בטורניר בו ניצחה 0-30–3 את {{נבחרת|איראן}}. הוא כבש פנדל נוסף במשחק ההפסד של נבחרתו 2-32–3 מול סקוטלנד, שער שהיה לשער ה-1000 בתולדות גביע העולם, והוסיף פנדל מדויק נוסף במשחק הראשון בשלב הבתים השני, בו ניצחה הולנד את {{נבחרת|אוסטריה}} בתוצאה 1-51–5. הולנד העפילה ל[[גמר מונדיאל 1978|משחק הגמר]] מול {{נבחרת|ארגנטינה}} המארחת. בדקה ה-90 של המשחק, במצב של שוויון 1-1, קיבל רנסנברינק כדור ארוך מ[[קפטן (ספורט)|קפטן]] הנבחרת [[רוד קרול]], וממצב בעיטה לא נוח בזווית קשה הבעיטה שלו מצאה רק את הקורה. אם היה כובש, הולנד קרוב לודאי הייתה זוכה בתואר אלופת העולם, ורנסנברינק, שסיים כסגן [[פרסי גביע העולם בכדורגל#נעל הזהב|מלך שערי הטורניר]], היה זוכה בתואר מלך השערים במקומו של [[מריו קמפס]], שהבטיח את זכייתו בתואר מלך השערים עם שערו השני במשחק במהלך ההארכה.