מכשיר קשר – הבדלי גרסאות

תחילת דרכו של מכשיר הקשר הגיעה בד בבד עם התפתחות ה[[רדיו]]. בשנת [[1894]] החל [[גוליילמו מרקוני]] בניסיונות לבניית מכשיר [[טלגרף|טלגרפיה]] אלחוטית, על פי ניסוייו של המדען היהודי-גרמני [[היינריך רודולף הרץ|היינריך הרץ]]. בשנת [[1895]] הצליח מרקוני לשדר למרחק שני קילומטרים, וב-[[12 בדצמבר]] [[1901]] הצליח לקלוט, בעזרת אנטנה מחוברת ל[[עפיפון]], אות ששודר למרחק 3,200 מטרקילומטר. בשנת [[1897]] רשם מרקוני [[פטנט]] על המצאתו, והקים את "חברת מרקוני לטלגרף אלחוטי", שהפיצה את ההמצאה החדשה. בשנת [[1907]] כבר היו מכשירי קשר בכל אוניות הנוסעים הגדולות שחצו את ה[[אוקיינוס]]. פרשת טביעתה של ה[[טיטניק]], בשנת [[1912]], סייעה לפופולריות של המכשיר החדש, שכן בעקבות השימוש במכשיר הקשר של הספינה ניצלו חייהם של רבים - הספינה "'''קרפתיה'''", שקלטה את אותות המצוקה של הטיטניק, הגיעה ממרחק ואספה את הניצולים. בעקבות האסון הוחלט גם כי שידורי האלחוט יהיו פעילים במשך 24 שעות ביממה. במהלך כל אותה תקופה פעלו מכשירי הקשר כטלגרפים אלחוטיים, כלומר - לא העבירו קול אלא רק סימני [[קוד מורס|מורס]]. כדי להפעילם נדרשו '''אלחוטנים''' - אנשים שתפקידם היה להפעיל את מערכות הקשר, לשדר ולהאזין להן.