כוננות עם שחר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 26:
הסרט נפתח כשעל רקע מסך שחור, נשמעות הקלטות מאירועי [[פיגועי 11 בספטמבר]], בליל של דיווחי תקשורת, אנשים מפוחדים, לכודים וכוחות הצלה.
שנתיים לאחר מכן, במתקן סודי ב[[אפגניסטן]], חוקר דן ([[ג'ייסון קלארק]]), סוכן ה-[[CIA]], את עאמר, בלדר של ארגון [[אל-קאעידה]]. דן משתמש בטכניקות של עינויים והשפלות, להן עדה עמיתתו מאיה ([[ג'סיקה צ'סטיין]]). החקירה לא מצליחה לספק די מידע כדי למנוע פיגוע נוסף {{אנ|2004 Khobar massacre}} של אל-קאעידה, שהתרחש במאי [[2004]] בעיר [[
מאיה ממשיכה לחקור בכיוון זה, כשברקע מתרחשים [[הפיגועים בלונדון (2005)|הפיגועים בלונדון]] וחילופי השלטון ב[[ארצות הברית]] המביאים להפסקת היכולת להשתמש בעינויים על מנת לנסות ולחשוף מידע מנחקרים. היא ניצלת מהמתקפה על מלון [[מריוט]] ב[[אסלאמאבאד]], ועמיתיה נהרגים כשסוכן כפול של אל-קאעידה מפוצץ עצמו בבסיס צ'פמן ב[[אפגניסטן]].
שורה 148:
במאי הסרטים הדוקומנטריים [[אלכס גיבני]], שזכה ב[[פרס האוסקר]] ב-2007 על סרטו שתיעד נהג מונית אפגני שעונה למוות בבסיס אמריקאי באפגניסטן, ביקר את ביגלו ובול, הוא טען שהם נהגו באופן בלתי אחראי ולא מדויק באופן שבו התייחסו לנושא העינויים בסרט; לדבריו הצילומים שנעשו בחלקם במצלמת כף-יד ומעניקים לו נופך ריאליסטי, כמעין [[סרט דוקומנטרי]], יוצרים בכך אשליה מטעה על נכונות הנרטיב; הוא מבקר את היוצרים על כך שלא תהו על יעילות העינויים, על ההשחתה המוסרית שגרמו, על הטעויות שנעשו והחסרת מידע באשר לנזק שנגרם בקבלת מידע שגוי מחקירות בעינויים{{הערה|[http://www.huffingtonpost.com/alex-gibney/zero-dark-thirty-torture_b_2345589.html Zero Dark Thirty's Wrong and Dangerous Conclusion], [[הפינגטון פוסט]], 21 בדצמבר 2012}}. קארן גרינברג, ראש המרכז לביטחון לאומי בבית הספר למשפטים של [[אוניברסיטת פורדהם]], מחברת ועורכת ספרים בענייני טרור ועינויים, ניתחה את הסרט וטענה שהוא מוביל בשבעה צעדים את הפיכת העינויים למתקבלים על הדעת: הוא מעורר פחד אצל הצופים החל מסצנת הפתיחה, חותר תחת החוק האוסר על עינויים, מציג לראווה את העינויים עצמם בפירוט "פורנוגרפי", עושה דה-הומניזציה לקורבנות העינויים, לא מפקפק באפקטיביות של החקירות בעינויים, לא דורש אחריות על המעשים ומעסיק את התקשורת בתעמולה שמייצר{{הערה|[http://www.huffingtonpost.com/karen-j-greenberg/torture-zero-dark-thirty_b_2448092.html Learning to Love Torture, Zero Dark Thirty-Style-Seven Easy, Onscreen Steps to Making U.S. Torture and Detention Policies Once Again Palatable], הפינגטון פוסט, 10 בינואר 2013}}.
לעומתם טענה [[מנולה דרגיס]], מבקרת הקולנוע של ה[[ניו יורק טיימס]], שבניית סצנות העינויים בסרט דווקא מצביעה על חוסר התועלת בהשגת מידע אמין בחקירות בעינויים; כך לדוגמה סצנת הטבח בפיגוע הטרור
שורה של משפטנים, עיתונאים, כותבים ואנשי ציבור נוספים, בהם עורך הדין [[אלן דרשוביץ]] והמחזאי והתסריטאי [[טוני קושנר]], פרסמו מכתב גלוי ובו יצאו נגד המתקפות על יוצרי הסרט, והשוו בין דרישותיהם של חברי הסנאט מקיין, לויו ופיינשטיין ל[[מקארתיזם|דרך פעולתו]] של הסנאטור [[ג'וזף מקארתי]] ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20]]{{הערה|1=[http://www.chicagotribune.com/sns-rt-academy-awards-alan-dershowitzmt1thewrap77266-20130211,0,7341026.story?page=1 Tony Kushner, Alan Dershowitz, WGA Editor Blast Congress Over 'Zero Dark Thirty' Criticism], [[שיקגו טריביון]], 11 בפברואר 2013}}.
|