ליברליזם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏כיום: שיניתי את שם תת-הפרק ל"המצב כיום בישראל" כדי שיתאים לשם של תת-הפרק שלפניו.
שורה 240:
Khayyam Paltiel, The Progressive Party: A Study ראו. הפרוגרסיבית המפלגה של
of a Small Party in Israel, Ph.D. dissertation, The Hebrew University, Jerusalem
1963;רות בונדי, פליקס: פנחס רוזן וזמנו, זמורה ביתן, תל אביב 1990."}} בנוסף, ביטוי לעמדות ליברליות בתחום הכלכלי, החברתי, או בשניהם ניתן היה למצוא גם בקרב חוגים מסוימים ב[[תנועת העבודה]] ו[[ציונות רוויזיוניסטית|בתנועה הרוויזיוניסטית]]. בפרט, הגותו של [[זאב ז'בוטינסקי]], מייסד הציונות הרוויזיוניסטית, הניפה את הדגם הליברלי כמשקל נגד לחיבור הרווח בין ציונות לסוציאליזם. ככל שהתחזקה ה"הגמוניה הפועלית" הסוציאליסטית בתנועה הציונית כך הוסיף וגבר השימוש של הציוניים הכלליים ברטוריקה ליברלית. לאחר קום המדינה פעלה בישראל מפלגת הציונים הכלליים על בסיס מצע עם מאפיינים ליברלים מובהקים. המפלגה זכתה לתמיכה בקרב אנשי [[העלייה הראשונה]], מתיישבי המושבות, בורגנים עירוניים ואחרים. מפלגה זו הגיעה לשיאה במערכת [[הבחירות לכנסת השנייה]], ב-1951, תחת הסיסמה 'תנו לחיות בארץ הזאת' ומצע שעיקרו התנגדות למדיניות הצנע של מפלגת מפא"י ותמיכה ברפורמות ליברליות כלכליות וחברתיות שונות. ב-1961 התמזגו הציוניים הכלליים עם המפלגה הפרוגרסיבית והקימו את המפלגה הליברלית שגרפה 17 מנדטים, אך לא היה דיידי בתוצאה זו כדי לקדם נושאים ליברליים באופן ממשי נוכח כוחה הגדול של [[מפא"י]]. ב-1965 התפלגה המפלגה הליברלית ורוב חבריה התמזגו עם תנועת החרות הרוויזיוניסטית ל[[גוש חירות ליברלים|גח"ל]] ("גוש חירות ליברלים") שהפכה ברבות הימים למפלגת [[הליכוד]] (מפלגה לאומית-ליברלית).{{הערה|[http://www.nostal.co.il/Site.asp?table=Terms&option=single&serial=1990&subject=%FA%F0%E5%F2%E5%FA%20%E5%EE%F4%EC%E2%E5%FA%20%F4%E5%EC%E9%E8%E9%E5%FA&portal=%F4%E5%EC%E9%E8%E9%F7%E4%20%E5%E1%E7%E9%F8%E5%FA# תנועות ומפלגות פוליטיות], באתר "נוסטלגיה און ליין"}}{{הערה|אמיר גולדשטיין, [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/16/amirg.pdf שקיעת הציונים-הכלליים וכשלון האלטרנטיבה הליברלית, 1959–1961]. [[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]]}} עם איחוד הליכוד לתנועה אחת לא המשיך להתקיים בה גוף ליברלי מובהק ובעקבות זאת נעלם הליברליזם כפלג עצמאי בפוליטיקה הישראלית.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר = אמיר גולדשטיין|שם = שקיעת הציונים-הכלליים וכשלון האלטרנטיבה הליברלית, 1959–1961|כתב עת = עיונים בתקומת ישראל}}}} בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 פורסם בישראל בטאון ליברלי בשם "אדם חופשי".{{הערה|{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = https://anochi.com/הומור-וסאטירה/חוברות-אדם-חופשי|כותרת = סריקות הבטאון|אתר = |תאריך = }}}} [[מפלגת שינוי]] אשר רצה במסגרות שונות משנת 1977 (בהן [[ד"ש]] ולאחר מכן [[מרצ]], ממנה התפלגה על רקע חילוקי דעות כלכליים) הגדירה עצמה כמפלגת חילונית ליברלית. שינוי הגיעה לשיא כוחה בכנסת ה-16 עם 15 מנדטים בהנהגת [[טומי לפיד]] והתפרקה בשנת 2006 לאחר הבחירות לכנסת ה-17 כשלא הצליחה לעבור את אחוז החסימה. בשנת 2012 התחברו פעילים מ[[התנועה הליברלית החדשה]] עם פעילי [[לגליזציה של סמים קלים|לגליזציית קנאביס]] ורצו במסגרת [[מפלגת עלה ירוק]] לכנסת ה-19 עם מצע ליברלי מובהק בשם עלה ירוק - הרשימה הליברלית.{{הערה|{{קישור כללי|כותרת = "לא תמצאו פה צינגלה". עלה ירוק משנה כיוון|כתובת = http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4318000,00.html|אתר = ynet|תאריך_וידוא = 2015-10-18}}}} המפלגה זכתה ל-1.15% מקולות הבוחרים (עם 43,734 קולות) ולא הצליחה לעבור את אחוז החסימה שעמד על 2%. עקב דומיננטיות [[הסכסוך הישראלי-ערבי]] בשיח הפוליטי בישראל בכלל ובימין הישראלי בפרט לעיתים תכופות לא זכה הליברליזם למקום מרכזי בפוליטיקה הישראלית.
 
=== המצב כיום בישראל ===