הבדלים בין גרסאות בדף "מבצע שומרון"

מ
במיפנה->במפנה - תיקון תקלדה בקליק
מ (במיפנה->במפנה - תיקון תקלדה בקליק)
בדיון במטכ"ל אחרי הפעולה, מתח מפקד [[פיקוד הדרום]], אל"ם [[אסף שמחוני]], ביקורת חריפה על אופן ביצוע הפעולה. הוא טען שתכנון ואישור הפעולה נעשה בין הרמטכ"ל למח"ט הצנחנים שרון, מבלי לערב את [[אג"מ]] ואת [[פיקוד המרכז]]; שלא התבצעה הערכת מצב יסודית - ואכן לא ניתן היה לעשות זאת בלוח הזמנים בן היממה שנקבע לנוהל הקרב; שכוח החסימה היה מיותר, ובכל מקרה הוצב במקום לא נכון מבחינה טקטית; שתוכנית הפעולה העידה על זלזול בכושר הלחימה של הירדנים: לא הוקצה כוח אש חזק מספיק כנגד מבנה המשטרה, דבר שאיפשר לירדנים לירות באופן יעיל על הכוח המסתער, וכן הסיוע הארטילרי לפני ההסתערות היה מועט והופסק מוקדם מדי. בסיכום הדיון, הרמטכ"ל דיין הודה בחצי פה בנכונות הטענות, ולאחר מכן כתב ביומנו: "פעולת קלקיליה הכתה הדים יותר מכל פעולת גמול קודמת שנערכה בחזית הירדנית, ובראש ובראשונה החריפה מאד את יחסינו עם הבריטים... השיטה מחייבת רוויזיה... סיבת הסיבות למצב שנוצר בקלקיליה... (הייתה שהתגובה שלנו הייתה שגרתית מדי)".{{הערה|משה דיין, '''אבני דרך - אוטוביוגרפיה''', הוצאת עידנים 1976, עמ' 250–251.}}
 
לדברי ההיסטוריון [[בני מוריס]], פעולת התגמול בקלקיליה הביאה את הקצונה של צה"ל ל"הכרה ברורה, כי מדיניות פשיטות הגמול מיצתה את עצמה". לדברי דיין, נוצרה הסכמה לכך ש"השיטה הנוכחית טעונה שינוי". בכנס שהתקיים ב-17 באוקטובר, אמר: "נראה שאנו עומדים במיפנהבמפנה בנוסח הפעולות שלנו בעתיד. תהיה אתנחתה, שבה נחשוב מחדש היטב את שיטת התגמול שלנו". [[יצחק רבין]], שהיה אז אלוף פיקוד צפון, כתב בזיכרונותיו: "התחושה היתה, שהגענו למיצוי של שיטות פעולות התגמול, בלא שהביאה להפחתה כלשהי בפעולות המחבלים".{{הערה|בני מוריס, '''מלחמות הגבול של ישראל, 1949–1956''', עמ' 426.}}
 
===השלכות אסטרטגיות===