אדולף אייכמן – הבדלי גרסאות

| שם = אוטו אדולף אייכמן

אייכמן ניסה ללמוד [[עברית]] בכוחות עצמו והיה מסוגל לקרוא ולהבין עיתונים ב[[יידיש]] ברמה טובה.{{הערה|1=[http://www.nizkor.org/ftp.cgi/people/e/eichmann.adolf/transcripts/Judgment/Judgment-011 Judgment-011], בפרויקט יזכור}}{{הערה|{{סרטונים}} [https://youtu.be/o8LYkj1twuc?t=46m1s משפט אייכמן - ישיבה 75] - אייכמן מעיד על שיעורי העברית (מתחיל ב-46:01).}}.

באוקטובר [[1937]] יצאו אייכמן ומפקדו [[הרברט האגן]] באונייה ל[[ביקור אייכמן בארץ ישראל (1937)|ביקור]] ב[[ארץ ישראל]] [[המנדט הבריטי|המנדטורית]], כדי לבדוק את אופציית ההגירה של יהודים לארץ ישראל. האונייה עגנה ב[[חיפה]], אולם מכיוון ששלטונות המנדט סירבו להעניק להם אשרת ביקור הם ירדו לחוף ארץ ישראל ושהו בה למשך כ-6 שעות בלבד, במהלכן ביקרו ב[[המושבה הגרמנית (חיפה)|מושבה הגרמנית]] ובחלקים היהודיים של העיר, שמהם מאוד התרשם. לאחר מכן המשיכו ל[[קהיר]]. אייכמן הגיע למסקנה שאין לעודד עלייה המונית לארץ ישראל, מאחר שהקמת מדינה יהודית שם אינה רצויה הן לרייך השלישי והן לבריטים. בסוף שנת 1937 צוין אייכמן לטובה בדוח האישי שהכין הממונה עליו, [[דיטר ויסליצני]], ועל כן הועלה לדרגת קצין ([[דרגות האס אס|אונטרשטורמפיהרר]]).{{הערה|[http://www.deathcamps.org/reinhard/eichmann%20helpers.html Eichmann's Helpers] - ויסליצני שימש אז כראש המדור לענייני יהודים באס דה.}}.

המטה של אייכמן בווינה שכן באחד מאגפי הארמון של [[משפחת רוטשילד]]. בתוקף תפקידו, נועד בין היתר עם נציגי היהודים באוסטריה וגם עם פעילים ציונים. אחד מהם היה [[טדי קולק]], שביקר בלשכתו של אייכמן באביב 1939. אייכמן אישר את בקשתו להתיר לצעירים יהודים שהיו עבורם אשרות כניסה לאנגליה, לצאת מאוסטריה. קולק סיפר לימים: "הוא עשה עלי רושם של פקיד זוטר, לא תוקפני, לא קולני, לא חסר נימוס... הוא היה ענייני לחלוטין".{{הערה|[[תום שגב]], '''[[המיליון השביעי: הישראלים והשואה]]''', עמ' 26–27.}}. במרץ [[1939]] הקים אייכמן ב[[פראג]] לשכה להגירה יהודית על פי הדגם הווינאי, ושיטתו התקבלה במשרדי הרייך כנוהל רשמי לכל הרייך בענייני הגירה יהודית.

אייכמן היה מעורב בהכנות ל[[ועידת ואנזה|וועידת ואנזה]], לבקשתו של היידריך. הוא הכין את ההזמנות לגורמים השונים, הכין את נאומו של היידריך, ורשם את הפרוטוקול. הוועידה התקיימה בברלין ב-[[20 בינואר]] [[1942]]. בוועידה תואמו פעולות המוסדות השונים וסוכמו פרטי הביצוע בפועל של [[הפתרון הסופי]] לשאלת יהודי אירופה, תוכנית שיזם [[אדולף היטלר]]. בעקבות הוועידה התמנה אייכמן לאחראי על הובלת יהודי אירופה לאתרי ההשמדה, לשם כך הוא תכנן את כל הפעולות הנדרשות לביצוע יעיל של הגירושים והנחה את עובדיו בארצות השונות בהתאם. ב-[[31 בינואר]] [[1942]] שלח אייכמן מכתבים דחופים לכל דרגי הפיקוד של המשטרה, המשטרה החשאית ושירות הביטחון (SD), ובהם הוראות להכין את גירוש יהודי [[גרמניה]], [[אוסטריה]] ו[[הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה]]. הוא פירט בדקדקנות את סוגי האנשים שיש לגרש, ואלו מקרים נחשבו כיוצאי דופן. עם ביצוע הוראות אלו החלו הגירוש וההשמדה השיטתיים של יהודי אירופה. עד סוף שנת [[1944]] היה אייכמן שולח הוראות לעובדיו ברחבי אירופה בעניין עיתוי עריכת [[אקציה|האקציות]], קביעת מועדי המשלוחים, מקום יציאתם, מספר המגורשים ונושאים נוספים. הוא גם נדרש לתאם את פעולותיו עם גורמים ממלכתיים, כמו משרד החוץ ואחרים וכן מוסדות של מדינות אחרות שהיו מעורבות בגירושים. אייכמן גם היה אחראי על החרמת רכוש המגורשים ודאג לשמור על חלק מן הרכוש שנבזז עבור עובדי מחלקתו. הוא נדרש למצוא פתרונות לבעיות שונות שצצו ונאלץ לעיתים קרובות לחלק את משאבי הרכבות עם גורמים אחרים כמו ה[[ורמאכט|וורמאכט]]. במהלך עבודתו ביקר מספר פעמים במחנות השמדה על מנת ללמוד מקרוב על יעילות עבודתו וראה במו עיניו את גורל המגורשים.

ב[[אוטוביוגרפיה]] שלו סיפר [[רודולף פרנץ הס|רודולף הס]] כי הוא וחבריו חטפו פיק ברכיים כל אימת ששלחו ילדים לתאי הגזים, אולם מי שנזף בהם והסביר להם בלהט את חשיבות העניין היה אייכמן. הס כתב שאייכמן הסביר לו שדווקא את הילדים צריך להרוג קודם, משום שאין שום הגיון בכך שהורגים דור של מבוגרים ומשאירים בחיים דור של נוקמים אפשריים, שיכולים אחר כך להקים את הגזע הזה מחדש.{{הערה|{{וואלה!|ניר יהב|50 שנה למשפט אייכמן: התובע זוכר כל רגע|2503995|27 בינואר 2012}}}}.

באוסטריה התבקש אייכמן על ידי היטלר ב-[[1945]] לרכז יהודים מכובדים מגטו טרזיינשטט ב[[טירול]], כדי שאלה ישמשו מעין "קלף מיקוח" במשא ומתן עם האמריקאים והבריטים, אולם ראש המחוז המקומי התעלם מפניותיו של אייכמן. משימתו האחרונה של אייכמן כבעל דרגת קצין מילואים ב[[וואפן אס אס]] הייתה לארגן יחידה ללוחמת [[גרילה]] באלפים. ליחידה זו הצטרף גם הפשיסט הרומני [[הוריה סימה]]. היחידה לא עשתה רבות, עקב סיום המלחמה. ימים ספורים לפני תום המלחמה, ניסה אייכמן להיפרד מחברו הוותיק קלטנברונר, אולם הלה סירב לראותו מתוך ידיעה שבארצות הברית שואפים לתפוס אותו ו"אין לו סיכוי".{{הערה|1=עדותו של וילהלם הטל (Wilhelm Höttl), קצין בשירות מחלקת החוץ של האס דה, במשפט אייכמן.}}. לפני ירידתו למחתרת נפרד ממשפחתו והשאיר להם כמוסות ציאניד, למקרה שיפלו בידי הצבא האדום.

ב-[[1956]] שלח אייכמן מכתב ממחבואו בארגנטינה ל[[קנצלר גרמניה|קנצלר]] [[גרמניה המערבית]] [[קונראד אדנאואר]], ובו הציג עצמו בשמו וביקש לשוב לגרמניה. הוא כתב שהוא צופה שיישפט בגרמניה על חלקו במלחמה, אך אינו סבור שיישלח לתקופת מאסר ממושכת.{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|אייכמן שלח מכתב לקאנצלר גרמניה וביקש לחזור למדינה|1.1170905|12.4.2011}}}}. לא ידוע האם אדנאואר השיב על המכתב.

שירות המודיעין של מערב גרמניה ידע כבר בשנת 1952 שאייכמן נמצא ב[[ארגנטינה]],{{הערה|{{הארץ||הביון הגרמני ידע שאייכמן מסתתר בארגנטינה כבר ב-1952|1.1155760|8 בינואר 2011}}}}, אולם החיפושים אחריו התנהלו בעצלתיים. משטרת גרמניה המערבית סירבה לפנות לאינטרפול כדי לחפש אחריו ושגרירות מערב גרמניה בארגנטינה נוהלה על ידי נאצי לשעבר והתחמקה מסיוע.{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|אדולף אייכמן אחרי המלחמה: חבל שלא הרגנו עוד יהודים|1.1169835|3 באפריל 2011}}}}.

במהלך השנים ערך ציד הנאצים [[טוביה פרידמן]] חיפושים אחר אייכמן, אך ללא הועיל. בין השאר, הוא רכש תמונה שלו תמורת כסף רב. בשנת 1956 הוא החל בלחצים על ממשלת ישראל ומערב גרמניה לחפש אחריו והציע לקצוב פרס של 10,000 דולר על ראשו של אייכמן,{{הערה|{{מעריב||מציע להקציב 10 אלף דולר לתפיסת אדולף אייכמן|1956/02/02|00306}}{{ש}}{{דבר||אייכמן חי ויש לעצרו|1956/04/01|00302}}}}, שעל פי הערכתו היה ב[[דרום אמריקה]].{{הערה|{{דבר||הקונגרס היהודי מרכז חומר נגד רוצחי יהדות גליציה|1956/09/10|00418}}}}{{הערה|{{מעריב||פרס בעד תפיסת אייכמן|1958/10/30|00301}}}}. בעיתונות התפרסמו באותן שנים שמועות על כך שאייכמן נמצא במצרים{{הערה|{{מעריב||אייכמן בקאהיר?|1956/03/01|00101}}{{ש}}{{מעריב||גם אייכמן יושב במצרים?|1956/08/30|00113}}}} או בארצות ערב אחרות,{{הערה|{{חרות||אייכמן ורוצחי־יהודים אחרים נראו אשתקד בחברת המופתי|1953/07/14|00100}}}}, שמועות שככל הנראה היו חסרות בסיס.

בספטמבר 1957 [[פריץ באואר]], התובע הכללי היהודי של מדינת [[הסן]] שבגרמניה המערבית, גילה לד"ר [[פליקס שנער]], ראש משלחת [[הסכם השילומים|השילומים]] בגרמניה, שאייכמן יושב בבואנוס איירס. הוא פנה לנציג הישראלי משום שחשש שבצינורות הגרמניים מישהו עלול להכשיל את הסגרתו. [[איסר הראל]], ראש [[המוסד]], שלח מישהו לבדוק את המידע, אך לא הצליח לאתר את אייכמן. כעבור שנתיים, פנה באואר שוב אל המוסד, הפעם עם שם וכתובת.{{הערה|שם=המיליון השביעי 308|תום שגב, '''המיליון השביעי''', ו, 1, עמ' 308.}}. סוכני המוסד הגיעו אל הכתובת שהתקבלה מבאואר, אולם השכנים סיפרו שהמשפחה עברה דירה ומישהו מהם סיפר שהיא עברה לסביבת רחוב גריבלדי.{{הערה|תום שגב, '''המיליון השביעי''', ו, 1, עמ' 309.}}.

באוקטובר 1959 התפרסם בעיתונות בישראל מכתב שקיבל טוביה פרידמן מתובע במערב גרמניה שהודיע לו שאייכמן נמצא ב[[כווית]].{{הערה|{{מעריב||נתגלו עקבות אייכמן|1959/10/11|00109}}}}{{הערה|{{מעריב||רב־הטבחים מסתתר בנסיכות הנפט בכוויית|1959/10/13|00201}}}}{{הערה|{{חרות||פרשת גילוי רב הטבחים אייכמן בכווית|1959/10/14|00105}}}}{{הערה|{{מעריב|שמואל שגב|אייכמן לא לקח אתו בני משפחתו כדי לטשטש עקבותיו|1959/10/14|00100}}}}. הידיעה עוררה גל של תגובות בישראל, ובדצמבר טען התובע הכללי של מדינת-המחוז הסן במערב גרמניה שהוכח שאייכמן בכווית.{{הערה|{{דבר||"הוכח שאייכמן בכוויית" אומר התובע בפרנקפורט|1959/12/24|00108}}}}. במקביל, בנובמבר 1959 התפרסמה שמועה שאייכמן בתימן.{{הערה|{{מעריב||אייכמן בתימן?|1959/11/06|00102}}}}. באותו זמן, עסק המוסד בבירורים ראשונים של מידע שהצביע על מסתורו האמיתי של אייכמן בארגנטינה. לדברי כלתו של אייכמן, הוא אמר לילדיו פעם שהוא עייף מחייו כנמלט, ושיער מה צפוי לקרות לו.

ב-[[15 בדצמבר]] [[1961]] נמצא אייכמן אשם ונידון למוות. ב-[[29 במאי]] [[1962]] דחה [[בית המשפט העליון]] את ה[[ערעור]] של אייכמן, ואישר את פסק הדין של המשפט הראשון. אייכמן, אשתו ורה (ורוניקה), חמשת אחיו ומספר אנשי רוח ישראלים{{הערה|{{מידה|כותב=צבי צמרת|כותרת=כשאנשי הרוח ביקשו לחון את אדולף אייכמן|מספר כתבה=41507|תאריך=28 בינואר 2016}}.}} שלחו בקשות [[חנינה (ישראל)|חנינה]] ל[[נשיא המדינה]], [[יצחק בן-צבי]], שפרטיהן פורסמו בשנת 2016.{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|בקשת החנינה של אייכמן מהנשיא: "הושפעתי מרגשות אנושיים, ביקשתי לעבור תפקיד"|1.2831985|27 בינואר 2016}}}}. הנשיא דחה את הבקשה, וכתב בכתב ידו על גבי מסמך הבקשה את דברי הנביא [[שמואל]] ל[[אגג]]: "כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ, כֵּן-תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ" ({{תנ"ך|שמואל א|טו|לג}}. פירוש: כשם שחרבך הפכה נשים לשכולות, כך תהפוך כעת אימך לשכולה).{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=איתמר דגן|שם=אייכמן ואגג|כתב עת=דף שבועי, אוניברסיטת בר-אילן|שנת הוצאה=פרשת תצוה ה'תשע"ז|קישור=https://www1.biu.ac.il/Parasha/Tetzave/Dagan}} – דיון בפתק המפורסם שהוצמד לבקשת החנינה ששלחה ורה אייכמן.}}.

ב-[[31 במאי]], לאחר סירוב הנשיא לחנינה, הוצא אייכמן להורג ב[[תלייה]] בשעה 23:58. גופתו נשרפה בחצר [[בית סוהר איילון|כלא רמלה]] ואפרו [[קבורה בים|פוזר בים]] מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל.{{הערה|{{דבר||אדולף אייכמן הוצא להורג בתלייה|1962/06/01|00100}}}}. זו הייתה הפעם היחידה בתולדות מדינת ישראל שגזר דין מוות, שנגזר על נאשם במשפט פלילי, בהליך תקין, הוצא לפועל. לפני תלייתו, קרא אייכמן: "תחי גרמניה! תחי ארגנטינה! תחי אוסטריה! לעולם לא אשכח אתכן!".{{הערה|תום שגב, '''המיליון השביעי''', ו, 2, עמ' 342.}}.

מסמכים על אייכמן, בהם טופס טביעות האצבע שלו שנתנו ל[[משטרת ישראל]], נמצאים בידי [[יד ושם]].{{הערה|{{הארץ|יהונתן ליס|המשטרה תעביר ל"יד ושם" טופס טביעת האצבע של אייכמן|1.1006626}}}}. גדעון האוזנר סיפר בספרו על משפט אייכמן, כי בזמן שבתו בכלא, כתב אייכמן [[אוטוביוגרפיה]]. לדברי האוזנר, הוא טען בפני ראש הממשלה בן-גוריון כי ספרו של אייכמן מיועד להתחרות בפסק הדין של בית המשפט ואם יפורסם, עלול לעורר ספקות בעולם לגבי פסק הדין. עוד טען האוזנר, כי אייכמן כבר אמר את דברו במהלך המשפט ומדינת ישראל אינה חייבת לאפשר לו פרסום נוסף. בן-גוריון הורה לגנוז את כתב היד.{{הערה|גדעון האוזנר, '''משפט ירושלים''', עמ' 409; בתוך: תום שגב, '''המיליון השביעי''', ו, 2, עמ' 339; עמ' 521, הערה 38.}}.

בשנת 2018, יצא בנטפליקס הסרט [[מבצע פינאלה]] המספר את סיפור לכידתו של אייכמן. תסריט הסרט מתבסס על חומרים שונים כולל הספר "[[אייכמן בידיי]]", האוטוביוגרפיה של [[צבי מלחין|פיטר מלקין]], שסיפק את בסיס הסיפור לסרט.{{הערה|{{Cite news|url=https://www.metro.us/entertainment/movies/how-true-is-operation-finale|title=How true is ‘Operation Finale’? Director Chris Weitz talks us through the required changes|date=2018-08-30|work=Metro US|language=en|access-date=2018-08-31}}}}{{הערה|{{Cite news|url=https://www.washingtonpost.com/news/retropolis/wp/2018/08/30/what-operation-finale-gets-totally-wrong-about-the-hunt-for-nazi-adolf-eichmann/?utm_term=.e574728c658f|title=What ‘Operation Finale’ gets wrong about the hunt for Nazi monster Adolf Eichmann|date=August 30, 2018|work=[[The Washington Post]]|access-date=September 4, 2018}}}}. [[שלב הצילומים (קולנוע)|הצילומים]] החלו ב[[ארגנטינה]] באוקטובר 2017 והסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ב-29 באוגוסט 2018 וזכה לביקורות מעורבות מהמבקרים. את אייכמן גילם השחקן [[בן קינגסלי]].