יהדות בוכרה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏היסטוריה: בכל הכבוד. חסר ערך לאנציקלופדיה
שורה 30:
עד [[מהפכת פברואר]] ב-[[1917]], אורגנה הקהילה היהודית בעיר בוכרה בצורה מסורתית. 12 יהודים - קולונתארי-ג'יזיה - שהיו גובים את המיסים מהקהילה, נבחרו כל שלושה חודשים. מעל שנים-עשר הגובים עמד ראש העדה - קולונתאר ראשי - שהיה נבחר על ידי בעלי הבתים. מלבד זה היו בוחרים רב ועוד שני סגנים, אחד לכל שכונה. כדוגמה משה קלנטר (קלנטרוב) שהיה הקולונתאר בעיר סמרקנד ועזר ליהודים להשתקם בעיר .
 
מצב היהודים בבוכרה ככלל היה קשה. הם חיו במעמד של "[[ד'ימי|דמי]]" ("בלתי מוסלמים"). בהיותם אזרחים מדרגה שנייה חלו עליהם גזרות משפילות. הם לא גויסו לצבא, חויבו ב[[מס גולגולת]] (ג'יזיה) שהמוסלמים היו פטורים ממנו, הוטל עליהם להניף סמרטוט על בתיהם כדי להבדילם מבתי המוסלמים, בתיהם חויבו להיות נמוכים יותר מבתיהם של המוסלמים, נאסרה עליהם הכניסה העירה לאחר שקיעת החמה, נאסר עליהם לחבוש מצנפת אלא כובע בעל צורה מיוחדת ועשוי חומר מיוחד, ואלועל אלה נוסף אי-שוויון בפני החוק - קולו של מוסלמי היה עדיף על קולו של יהודי{{הבהרה}}. חרף נטל המיסים והגזרות הגנו השלטונות על חייהם, על ביטחונם ועל רכושם של האזרחים היהודים.
 
בפברואר 1917 הוקמה ועדה שמנתה שבעה חברים, שכללה גם את הרב, במקום השלטון היחיד של הקולונתאר. בלימודים ב[[בית ספר|בתי הספר]] ובגני הילדים נכללו גם לימודי הדת והשפה ה[[עברית]]. לתחום סמכותו של הוועד נכנסו גם ניהול בתי-הספר הציבוריים היהודיים, הספריות, התיאטראות היהודיים, בתי חולים, גביית נדבות וחלוקתן להחזקת בתי כנסיות וכלי קודש, פיקוח על עזרה סוציאלית, קבורה, הגנה על ענייני חברי הקהילה, סיפוק צרכיה, לימוד זכות על המשטר החדש בקרב היישוב המקומי, וכדומה. זאת עד ל-[[1925]], בה בוטל קיומה של ה[[רפובליקה]] הבוכרית העצמאית.