פיל מדברי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ שיפור קל
שורה 1:
[[קובץ:Desert elephant (Loxodonta africana) male.jpg|ממוזער|שמאל|200px250px|פילים מדבריים מתרחצים בבוץ.]]
'''פיל מדברי''' (באנגלית: '''Desert elephant'''), הוא כינוי לפרטים של [[פיל סוואנה אפריקני]] אשר נוטים לחיות ב[[מדבר]]יות [[סהרה]], [[קלהארי]] ו[[מדבר נמיב|נמיב]], בניגוד לקרוביהם החיים ב[[סוואנה|סוואנות]]; אף על פי שהם אינם מהווים מין נפרד, כתוצאה מבית הגידול שבו הם חיים האקולוגיה שלהם שונה למדי מהפילים האפריקנים הרגילים. בעבר הם אף נחשבו כתת-מינים נפרדים. פילים מדבריים היו נפוצים בעבר באפריקה, אולם כיוםב[[שנות האלפיים]], הטווח שלהם קטן בהרבה והם מוגבלים למדינות [[מאלי]] ו[[נמיביה]] ובמידה חלקית גם ל[[בורקינה פאסו]]. לפילים אלו יש [[נדידת בעלי חיים|דפוס נדידה]] שבו הם חולפים במדבר מבור מים אחד למשנהו בשבילים קבועים בדרך כלל, ונדידתם תלויה בזמינות העונתית של מים ומזון. הפילים המדבריים מאוימים מצד [[ציד]], [[אובדן בית גידול]] ופגיעה במקורות מים על ידי האדם.
 
==היסטוריה ואזכורים==
הפילים המדבריים היו מפורסמים יותר בימי קדם כאשר תפוצם השתרעה על פני כל [[צפון אפריקה]] - מ[[הרי האטלס]] ב[[מרוקו]] לתוך פנים המדבר ה[[לוב]]י ועד לאזור ההררי של [[אתיופיה]]. [[אמנות סלע|אומנויות סלע]] ברחבי הסהרה מ[[התקופה הנאוליתית]] מעידות על הנוכחות הנרחבת שלהם. ציור של פילים מאולפים בבית המשפט של [[תחותמס השלישי]] (1505-1450 לפנה"ס) מראים כי הם היו ידועים במצרים.
[[קובץ:Desert elephant map.png|ממוזער|שמאל|190px|תפוצת הפיל המדברי.
{{מקרא|#6B8E23|'''האוכלוסייה ב[[מאלי]]'''}}
שורה 17 ⟵ 18:
 
==מאפיינים ואקולוגיה==
[[קובץ:Etosha elefant.jpg |ממוזער|שמאל|240px|פיל מדברי בוגר ב[[הפארק הלאומי אטושה|פארק הלאומי אטושה]], [[נמיביה]].]]
כתוצאה מבית גידולם, הפילים המדבריים פיתחו התאמות מסוימות לחיים במדבר: אף על פי שבאופן כללי מסת הגוף שלהם זהה לקרוביהם בסוואנה, גופם פחות מגושם בשל צריכת המזון הנמוכה, ורגליהם רחבות יותר כתוצאה מהליכה ממושכת בחול אשר גורמת לכפות הרגליים להיות פרושות. פיל מדברי זכר עשוי לשקול עד 6 טון ולהגיע לגובה מקסימלי של 4 מטר בכתף - במידה רבה בשל הרגליים הארוכות יחסית לפילים האפריקנים האחרים. מסיבה זאת יש המכנים את הפיל המדברי '''פיל ג'ירפי'''. נקבות בדרך כלל שוקלות מעט יותר ממחצית ממשקל הזכרים. צבע עורם גם הוא בהיר למדי ונע בין גוונים חוליים לגוונים אפרפרים חיוורים. אצל חלקם מתרחשת לעיתים "קריסת חט" שבעקבותיה צומח לפיל [[חט]] חדש.
 
הפילים המדבריים הם [[אוכלי עשב]], והתזונה שלהם משתנה במהלך עונות השנה. בעונת הגשמים הם מעדיפים ניצנים ועלים ירוקים טריים, אך בעונה היבשה הם מסוגלים להתקיים גם על צמחי בצורת כמו [[עץ קוץ הגמל]] (''Acacia erioloba''), שיחי המור (''Commiphora''), עץ מופאנה (''Colophospermum mopane'') ו[[עלה|עלים]], תרמילים ו[[זרע (בוטניקה)|זרעים]] של [[שיטה מלבינה]]. כמו כן בכל העונות הם עשויים לאכול [[שיח]]ים, [[ענף|ענפים]], [[עשבי תיבול]], [[קליפה|קליפות]] עצים ו[[פירות]]. פילי מדבר מבוגרים מסוגלים לאכול מדי יום מזון בכמות של 250 ק"ג ולשתות מים בכמות של 160 ליטר. עם זאת, הם יכולים להסתדר בלי מים עד 3 ימים. הם נוהגים להשתמש ב[[מים]], ב[[בוץ]] או ב[[אבק]] לרחצה או לציפוי העור שלהם כמגן מפני השמש הקופחת ועקיצות חרקים. הם מתקשרים ביניהם על ידי מגוון קולות שחלקם נעשים בתדר נמוך שאינו נשמע לאוזני בני אדם.
 
הפילים המדבריים חיים בעדרים משפחתיים המורכבים מנקבה בוגרת, אחיותיה, דודותיה וצאצאיה, אך לעיתים גם נקבות שאינן קשורות בקשר משפחתי. הקבוצות המשפחתיות קטנות בדרך כלל מקבוצות הפילים שבסוואנה ומונות כ-20 פילים בדרך כלל. הקבוצה מובלת על ידי הנקבה המבוגרת שלה יש את הזיכרון הטוב ביותר של מקורות מים ומזון המסייעים לעדר לשרוד במדבר ובעקבותיה צועד העדר כולו. הזכרים הבוגרים והמבוגרים חיים לרוב בבדידות והם נוהגים לצעוד בגפם למרחקים ארוכים בניגוד לנקבות. הפילונים הזכרים עוזבים את הקבוצה המשפחתי שלהם בגיל ההתבגרות (בסביבות 12–14 שנים) ולעיתים קרובות מספר פילונים יקימו עדרי רווקים רופפים. לעיתים פילון עשוי לצעוד בעקבות זכר מבוגר למשך תקופה ארוכה ומתייחס אליו בתור ה"חונך" שלו. הזכרים הבוגרים מגיל 20 לערך, עוברים תקופות של מצב הורמונלי מוגבר הקרוי [[מוסט (זואולוגיה)|מוסט]], ובמהלכו הם הופכים לתוקפניים ביותר עבור סביבתם. הנקבות ממליטות לראשונה בגיל 12 לאחר תקופת הריון של 22 חודשים. הפילונים יונקים מאימם במשך כ-6 שנים.
שורה 26 ⟵ 27:
==תפוצה==
===ב[[נמיביה]]===
[[קובץ:Loxodonta africana - drinking.jpg |ממוזער|שמאל|230px250px|פיל מדברי שותה [[מים]] בעזרת חדקו משלולית.]]
אזור [[קוננה]] בצפון-מערב נמיביה, הוא שטח של מדבר חולי בעיקר הכולל גם הרים מסולעים ומישורים ענקיים ומשתרע על פני 115,154 קמ"ר. הפילים המדבריים חיו באופן מסורתי בתחום זה שנים רבות, ובתחילת [[המאה ה-20]] חיו באזור כ-3,000 פילים. בעקבות ממטרי גשמים גדולים בשנת 1995, הפילים אף הרחיבו את הטווח שלהם דרומה לעבר [[נהר יוגאב]] {{אנ|Ugab River}}. עד 1980 מספרם פחת בצורה דרסטית, אולם בעקבות מאמצי שימור מספרם החל לעלות שוב באיטיות ונכון לשנת [[2013]] מספרם מוערך בכ-600 פרטים.
 
הפילים המדבריים מצויים גם סביב [[נהר הואניב]] {{אנ|Hoanib}} הנמצא בתחומי ה[[דמארה|דאמרלנד]]. באזור זה, לחלק מהפילים ישנה תכונה תורשתית אצל כשני שלישים מהנקבות של חוסר חטים וזאת בניגוד לזכרים שתמיד מתאפיינים בחטים גדולים. פילי המדבר הזכרים חיים בדרך כלל בבדידות ומשוטטים על פני שטחים גדולים. פיל אחד נצפה כשהוא נודד במשך מספר חודשים מ[[הפארק הלאומי חוף השלדים]] לחופי [[האוקיינוס האטלנטי]] ועד [[הפארק הלאומי אטושה]] הנמצא במרכז נמיביה. פילים אחרים גם עברו מדי פעם לאזורים מזרחיים יותר בתורם אחרי בתי גידול טובים וגשומים. קבוצות הנקבות לעומת זאת נודדות על פני שטחים קטנים יותר. חלק מקבוצות הפילים מתגוררות בעמק נהר הוארוסיב, וקבוצה אחת נשארה אף לצמיתות ליד נהר הואניב. קבוצות אחרות לעומתן, מעדיפות לנוע בין שני אזורים המרוחקים זה מזה עד כ-70 קילומטר, ואז הן מצטרפות לעדרים גדולים של כ-30 פילים או יותר. הן בדרך כלל מבצעות את הנדידה במהלך לילה אחד כאשר קר יותר. בתקופות מסוימות של השנה מרבית הפילים המדבריים חולפים בשבילים קבועים צרים הסמוכים לאזורים הרריים בחיפוש אחר שיחי המור בעלי השרף המתוק שהם אחד המזונות האהובים אליהם (ייתכן גם עבור סגולותיהם הרפואיות). בעבר, הפילים בנמיביה כקרוביהם במאלי היו מבצעים נדידה מרהיבה מנהר קוננה בגבול [[אנגולה]] לנהר הוארוסיב, אולם בעקבות מלחמת האזרחים באנגולה וציד הפילים באנגולה נדידות אלו אינן קיימות יותר.
[[קובץ:Elephants rushing to water (Etosha, 2013).jpg|ממוזער|מרכז|500px|עדר פילים מדבריים נודד בנמיביה]]
 
===ב[[מאלי]]===
הפילים המדבריים מוגבלים לאזור גאורמה המרוחק בצפון מאלי ומוקף בחלקו על ידי נהר [[ניז'ר (נהר)|ניז'ר]] בסמוך לעיר [[טימבוקטו]]. פילים אלו הם שרידים של מספר קבוצות שאיכלסו בעבר שטחים גדולים ברחבי ה[[סאהל]] עד 1970, בטרם נעלמו ממרבית האזור בידי הציידים. אוכלוסיית הפילים במאלי אשר מוערכת בכ-400 פרטים, מבצעת מדי שנה את מסע נדידה הגדול ביותר של הפילים באפריקה המוערך בכ 800 קילומטרים, כשהפילים גומאים מדי יום כ-35 קילומטרים. הפילים נעים אחרי תוואי דרך שמובילים אותם דרך בורות מים זמניים וקבועים. הם נשארים בחלקים הצפוניים של מאלי בסמוך לנהרות עד שהגשמים מגיעים ביוני. בתקופה זאת הם פונים דרומה ונעים בחופזה לעבר אזורים פוריים בצפון [[בורקינה פאסו]], לאחר מכן פותחים שוב בנדידה צפונה לאזורים המוצפים במאלי. הפילים המדבריים במאלי חמקמקים יחסית, כשהם מוסתרים ונחים במהלך היום בין עצי השיטה ומתעוררים בלילה לשתות ולאכול.
[[קובץ:Touaregs at the Festival au Desert near Timbuktu, Mali 2012.jpg |ממוזער|שמאל|240px|בני ה[[טוארג]] ב[[מאלי]].]]
קרן WILD וארגון השימור [[הצילו את הפילים]], עובדים עם ממשלת מאלי כדי לשמר את אוכלוסיות הפילים המדבריים. מספר פרטים צוידו בקולרים עם משדר GPS כדי לעקוב אחת תנועותיהם במדבר ולזהות שבילים קבועים שבהם הם חולפים במהלך הנדידה כדי שיוכלו למנוע הקמת יישובים על המסלולים שלהם. אנשי ה[[טוארג]] [[עמים ושבטים נוודים|הנוודים]] שחיים באזורים המדבריים של הסהרה והסאהל עם עדריהם, סובלניים לנוכחות הפילים ואינם צדים אותם, ואף על פי שאירעו מקרים של תקיפת והריגת אנשים, הפילים באזור פחות תוקפניים מפילים באזורים אחרים באפריקה ולא היו כלל מקרים של הריגת בני אדם בעשור האחרון. הטוארג טוענים שאין תחרות בין הפילים לבין חיות המשק שלהם, שכן הפילים אוכלים את העלווה העליונה של העץ, ה[[גמל]]ים את העלווה בצדדים, וה[[עז|עיזים]] את העלווה התחתונה הסמוכה לבסיס העץ. הטוארג גם היו יודעים בעבר מתי הפילים אמורים לעבור דרך הכפרים שלהם כדי לבקר בבורות המים שבהם הם משתמשים להשקיית עדריהם. כן הם טוענים כי בכל עדרי הפילים המדבריים יש תמיד פיל בסוף העדר המכונה "אדילאל" ("הגדול") שהוא הגדול מכולם, ופיל בתחילת העדר המכונה "טאמזאגט" ("החרש") שהוא תוקפני במיוחד. חוקרי טבע סוברים שה"אדילאל" הוא הזכר המבוגר בעדר שבהתאם לגילו גדול מהאחרים וגם מפגר מעט אחריהם בשל גודלו, בעוד שה"טאמאזאגט" בתחילת העדר הוא למעשה הפילה המנהיגה את העדר שבהתאם למעמדה ואחריותה לשמירה על העדר תוקפנית מן הרגיל.
 
עם חדירת הציליוויזציה לאזורי המדבר, שבטי הטוארג הופכים יותר ויותר את מגוריהם למגורי קבע, ולצד בניית בתים חזקים הם מקימים בריכות מים ונוטעים פרדסים ושדות לצורך מספוא בסמוך לבריכות. משמעות הדבר היא שישנה עלייה בתחרות בין הפילים ושבטי הטוארג על מקורות המזון והמים - מה שעלול להביא לציד פילים מצד הטוארג. יוזמה מקומית שקרויה "Les Amis des Elephants" הוקמה בשנת 1997, ומטרתה ליידע את הכפרים כאשר הפילים צפויים להגיע לאזור ולהיערך לכך בהתאם. היוזמה מעודדת את הטוארג לשמש כמדריכי ספארי ובכך לקדם [[תיירות]] אקולוגית שתהווה בסיס תמיכה כלכלי לקהילות המקומיות בסהרה.
 
[[קובץ:Attention elephant desert.JPG|ממוזער|שמאל|200px250px|[[תמרור]] המתריע מפני פילים מדבריים בדאמרלנד.]]
במהלך הבצורת הממושכת במאלי בשנת 1983, הממשלה שלחה משאיות מים על מנת להשקות את הפילים התשושים ברחבי המדבר. הדבר החמיר עוד יותר בשנת 2008 כאשר לא ירדו גשמים במדבר והאגם החשוב ביותר באזור גאורמה - אגם באנזנה התייבש לחלוטין. הפילים הבוגרים ניסו לדלות מים מהחול הבוצי של האגם על ידי יצירת שקעים עם ברכיהם והחדרת החדק לתוכם, אולם הפילונים שלא היו מסוגלים לכך מתו בצמא. למרות מאמצי הממשלה, שכללו הבאת שתי משאבות מים לאגם כדי להשקות את הפילים, היו מקרים רבים בהם נמצאו פילונים צעירים מתים או תשושים מוטלים בבורות לאחר שנפלו לתוכם במהלך חיפוש אחר מים. שבטי הטוארג אף הם סובלים משעורי ההתאדות הגבוהים באזור כאשר פרות רבות מתות מחוסר מים, וחוקר טבע שחזר מביקור באזור סיפר שהאזור מלא בצחנה של גופות נרקבות של בקר, ושקעי מים הפכו להיות בלתילבלתי ראויים לשתייה מחמתםעקב החום שלהם. לדבריו, הדו-קיום הנורמלי בין הפילים לשבטים באזור עשוי להישבר בשל המחסור החמור במים.
 
==קישורים חיצוניים==
שורה 51 ⟵ 52:
* [http://voices.nationalgeographic.com/2009/05/25/elephants_dying_of_thirst/ "Help Needed to Buy Water for Dying Elephants"]
</div>
{{תמונה רחבה|Namibie Etosha Elephant 04.JPG|900px|עדר של פילים מדבריים מתרכז סביב בורות מים ב[[נמיביה]].}}
[[קטגוריה:פילים]]
[[קטגוריה:בעלי חיים מדבריים]]