הבדלים בין גרסאות בדף "ניקוד העברית בת ימינו"

מ
בוט החלפות: זיכרון, קלאסית, \1, אסלאם, \1 ב\2\3 \4\5
(←‏קשיים בהפעלת חוק ניקוד ההברות: הפכתי להערה, והבאתי מקור)
מ (בוט החלפות: זיכרון, קלאסית, \1, אסלאם, \1 ב\2\3 \4\5)
 
==== טבלת כלל ניקוד ההברות ====
לצורכי הניקוד יש לבדוק שני מאפיינים של ההברה: האם היא מוטעמת או בלתי מוטעמת, והאם היא פתוחה או סגורה. סימן לזכרוןלזיכרון הכלל הוא סל"ק - '''ס'''גורה '''ל'''א-מוטעמת '''קטנה''' כלומר תנוקד בתנועה קטנה, וכל שאר המקרים (מפ"ג: הברה '''מוטעמת''' והברה '''פתוחה''') ינוקדו בדרך כלל בתנועה גדולה. כלל זה נקרא '''חוק ניקוד ההברות''', ולהלן טבלה המציגה את הכלל על חריגיו העיקריים:
{| class="wikitable"
! !! הברה פתוחה !! הברה סגורה
==== קשיים בהפעלת חוק ניקוד ההברות ====
אלו הבעיות העיקריות בחוק ניקוד ההברות:
* כדי להפעיל את החוק כיאות יש לדעת אם ההברה פתוחה או סגורה מבחינה דקדוקית, כלומר אם בסוף ההברה בא [[דגש חזק]] או [[שווא]] נח. לא ניתן לקבוע זאת על סמך הגיית העברית בת ימינו בהיגוי הנפוץ, שכן אין בה דגשים חזקים, וחלק מהשוואים הנעים הפכו בה לנחים. משום כך נדרשת היכרות עם ההגיה המסורתית הקפדנית של עדות ישראל בקריאת התורה ובתפילה, או ההגיה הקלסיתהקלאסית שאומצה בעבר באמצעי השידור בישראל.{{הערה|1=בקריאה המסורתית, כל עדות ישראל מבדילים בין שווא נע לסגול. העברית האשכנזית - (בהיגוי יהודי הולנד, הייקים, הגליצאים והפולנים ונגזרותיהם) והתימנית (על שלש עגותיה) מבדילים בין צירה לסגול, בין קמץ לפתח ולחולם, ובין תי"ו דגושה לרפה. זאת לעומת האוחזים במנהג גולי ספרד, כיהודי צפון אפריקה ואיטליה שאינם מבחינים בין תנועות והדגשות קלות אלו. יהודי איטליה וכל היהודים בארצות האיסלםהאסלאם מבדילים בין אותיות מודגשות בדגש חזק לרפות, ובין אותיות נחציות וגרוניות (אותיות: חטעצ"ק) למקבילותיהן. ברוב ארצות אלו מבדילים באופן ניכר בין האותיות גדזטעצק המודגשות (בדגש קל או דגש חזק) לבין רפות.}}{{הערה|1=[https://www.haaretz.co.il/news/holidays/1.1823024 העברית החדשה: מסע בעקבות עיצורים במחלוקת] ישי נוימן, 15 בספטמבר, 2012 ([[הארץ]])}}
* כדי לנקד לפי הכללים צריך להכיר היטב את מערכת השורשים והמשקלים ולדעת לאיזה שורש ולאיזה משקל שייכת המילה.
* החוק אינו נותן מענה מלא לחטפים ולשווא הנע. גם כאן הכרת ההגייה של העברית בת ימינו בלבד אינה מאפשרת לנקד כיאות, ויש להכיר את מערכת ההגה ההיסטורית.
בעברית בת ימינו נעשה שימוש תדיר לסימון הגייתן של מילים לועזיות. לשם כך קבעה האקדמיה ללשון כללים מיוחדים, שפורסמו בפרק 5 של "החלטות האקדמיה בדקדוק". גרסה מקוונת של הכללים נמצאת [http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/GrammarDecisions/BorrowedWords/Pages/Ch5D008.aspx כאן].
 
בשנת [[2007]] אושרו באקדמיה כללים חדשים לתעתיק מילים לועזיות לעברית. החלטות אלו מתייחסות בעיקר לשמות מקומות ואישים. גרסה מקוונת של הכללים נמצאת בקישור {{הערה|[http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/TheTranscription/Documents/ATAR2.pdf כאן]}}.
 
== הבדלים לעומת שיטת הניקוד הטברנית ==