קליעה – הבדלי גרסאות

ההתפתחות המשמעותית בתחום הקליעה חלה עם המצאת ה[[חץ וקשת|קשת]]: כלי הירי הראשון בכינון ישיר, בו על היורה לכוון את קשתו לנקודה מסוימת במרחב על מנת שה[[חץ]] יפגע במטרה. כדי להיות קלע טוב בקשת נדרש היורה לעבור אימונים מרובים ואכן, בעקבות הקשת הוקמו מטווחי קליעה בהם אומנו קשתים באופן מסודר. שיא האימונים בקליעה למטרה בקשת היה ב[[בריטניה]] ([[אנגליה]] ו[[ויילס]]) ב[[ימי הביניים]], בה בפקודת המלך, הפכה הקליעה לספורט עממי וכל בן כפר חויב להתאמן באמצעות [[קשת ארוכה|הקשת הארוכה]]. ידועים ב[[פולקלור]] סיפורים על תחרויות ירי ב[[מטווח]]ים במסגרת [[טורניר|הטורניר האבירי]], בהן קשתים יורים במטרות עגולות, עליהן תבנית שבמרכזה עיגול עם טבעות קונצנטריות מסביבו. הסיפור הידוע ביותר מסוג זה הוא על הקשת פורע-החוק [[רובין הוד]]. בשאר [[אירופה]] הועדף השימוש ב[[רובה קשת]] שדרש פחות אימונים פיזיים והצריך מיומנות של "כוון ולחץ".

 

 

ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] החלו גם לאמן כוח מיוחד של רובאים מיומנים לבצע קליעות מדויקות במיוחד מטווח רחוק. קלעים אלה היו למעשה ה[[צלף (ירי)|צלפים]] הראשונים. עם חידוש [[המשחקים האולימפיים]] התמסד ענף הקליעה כענף [[ספורט]] אולימפי.