שבתי צבי – הבדלי גרסאות

שבתי צבי שב לירושלים, אך לא זכה בה לקבלת פנים אוהדת. ליצני העיר התלוצצו על חשבונו ואמרו: "הלך שליח ובא משיח". בשל נטישתו החפוזה את שליחותו והליכתו לעזה, טענו בירושלים כי הכסף שאסף במצרים לא הגיע בשלמותו, והוא נתבע לדין על ידי ראשי ה"כוללות" בפני ה[[קאדי]].{{הערה|{{צ-ספר|שם=שלוחי א"י: תולדות השליחות מהארץ לגולה מחורבן בית שני עד המאה התשע עשרה|מחבר=אברהם יערי|עמ=288–289|מו"ל=מוסד הרב קוק|שנת הוצאה=1950|מקום הוצאה=ירושלים}}}} למזלו נטה הקאדי לקבל את גרסתו ושחרר אותו מכל אשמה, ולפי מסורת השבתאים אף התיר לו לרכוב על סוס בחוצות העיר, מעשה שהיה אסור בתכלית על יהודים. לאחר תקופה קצרה התחוללה בעיר שערורייה סביב מנהגיו החריגים, ורבני ירושלים, ובראשם רבי [[יעקב חגיז]] ורבי [[יעקב צמח (מקובל)|יעקב צמח]],{{הערה|ראו בערך [[יעקב צמח (מקובל)]] כי תאריך פטירתו איננו ברור, אך רבי [[יעקב עמדין]] מעתיק אותו בין מחרימי שבתי צבי. [[#שלום1957|ג' שלום]] (ח"א עמ' 202) מציין כי בשיר על מאורעות ש"צ שהתחבר בשפה ה[[ארמנית]] נאמר במפורש כי "חכם ישיש מפורטוגל" היה ראש רודפיו של ש"צ בירושלים, ותיאור זה הולם אך ורק את רבי יעקב צמח.}} נקטו בקו תקיף ופרסמו נגדו חרם חמור, ולמרות האהדה הציבורית הוא נאלץ לעזוב את העיר. הוא החל במסעו לאיזמיר, ועבר בדרכו ב[[צפת]], [[דמשק]], וב[[חלב (עיר)|חלב]] בה שהה מספר חודשים ובה גייס תמיכה עצומה מרבני העיר.

 

 

ההתפשטות המהירה של האמונה המשיחית בשבתי צבי זכתה להסברים שונים בידי ההיסטוריונים. [[צבי גרץ]] גרס בשעתו כי משיחיותו של שבתי צבי התקבלה בעיקר בהשפעת [[פרעות ת"ח ות"ט]] שהתרחשו במזרח אירופה ב-[[1648]] וב-[[1649]], והותירו את היהודים במצב כלכלי, דתי וחברתי קשה. היהודים באירופה פירשו את מצבם כ[[חבלי משיח]] והאמינו שהגאולה קרובה. [[גרשם שלום]] הפריך במידה רבה טיעון זה, וגרס תחתיו שהתפשטות השבתאות בעולם היהודי כולו נבעה במישרין מן המתח המשיחי הרב שעוררה קבלת האר"י שנעשתה פופולרית בעשורים שקדמו להופעתו של שבתי צבי.{{הערה|David Biale, '''Gershom Scholem: Master of the Kabbalah'''. Yale University Press, 2018. עמ' 140.}} שלום עצמו לא ביטל כלל את חשיבותם של הגורמים החברתיים והכלכליים הסובבים, אף שהמניע הרוחני המשיחי היה התורם העליון בעיניו. טיעוניו של שלום נחשפו לביקורת כבדה ונדחו בתורם, כשחוקרים אחרים מיעטו מאוד בחשיבותה של קבלת האר"י והמשיחיות הכרוכה בה כגורם להתפשטות השבתאות. [[משה אידל]], [[זאב גריס]] ו[[יהודה ליבס]] הפריכו את הקביעות שלאסכולת האר"י הייתה השפעה רבה על הציבור מחוץ לחוגי המקובלים שעסקו בה, או שהייתה משיחית יותר מזרמים קבליים אחרים, כולל אלו שקדמו לגירוש ספרד; יעקב ברנאי הדגיש את הדפוסים הקהילתיים-חברתיים שאפשרו את ההתפוצצות השבתאית. מכל מקום, ההקשר החד-ממדי שסיפק שלום נדחה על ידי החוקרים.{{הערה|[[עדה רפפורט-אלברט]], '''"Reevaluating the "Khmelnytsky Factor'''{{כ}}, בתוך: '''Stories of Khmelnytsky: Competing Literary Legacies of the 1648 Ukrainian Cossack Uprising, Stanford University Press, 2015'''. עמ' 58-59.}}

שבתי צבי עצמו נותר באדריאנופול ביחד עם אשתו וקבוצה מנאמניו שהתאסלמו בעקבותיו, ובשנת 1667 נולד לו בן שנקרא ישמעאל-מרדכי. התפרצויותיו לא פסקו, והוא ניהל אורח חיים דתי ספק יהודי ספק מוסלמי. כלפי חוץ נהג כמוסלמי לכל דבר, אך הוסיף לשלח איגרות למאמיניו שלא התאסלמו בהן מוסברת ירידתו למעמקי הקליפות כמעשה מיסטי,{{הערה|[[יהודה ליבס]], "יחסו של שבתי צבי להמרת דתו", '''[[ספונות]]''' תשמ"ג, עמ' 267–307. {{זמין ב-JSTOR|זיהוי=23414921}}}} וכן הוא קיים קשר רצוף עם קהילות של מאמינים. בשנת 1669 נפגש שבתי צבי עם נתן העזתי, והשניים ביקרו מספר פעמים יחדיו בקהילות השבתאיות באדריאנופול, קושטא, וסלוניקי. הוא גם הוסיף להתהלך בראש תהלוכות של מאמיניו, ומספר פעמים ביקר בבתי כנסת בעיר וקיים בהם טקסים ספק יהודיים ספק מוסלמיים.

 

 

בתקופה זו לא פסקו השערוריות סביב שבתי צבי. הוא התחתן עם נערה מקושטא שהייתה מאורסת לגבר אחר ואף ילדה לבעלה הראשון בן אחרי נישואיה לשבתי צבי, דבר שהביא במבוכה גדולה את חסידיו. אברהם היכיני, ממקורבי שבתי צבי ומראשי מאמיניו לאחר ההמרה ניסה להסביר את המעשה כאילו לא היה ולא נברא אלא ניסיון הוא מהקב"ה האם ימשיכו מאמיניו להאמין בו. לאחר מכן נישא גם לבתו של [[יוסף פילוסוף]] מסלוניקי, שהיה מאוחר יותר מראשי [[כת הדונמה]] שהתאסלמו. הוא הוסיף לקיים קשר רצוף עם קהילות של מאמיניו בבלקן ובאיטליה, שהגיעו לבקרו וללמוד מפיו. חיבור קבלי בשם "רזא דמהימנותא" שמייצג את [[שבתאות#תורת האלוהות של שבתי צבי|תורת האלוהות השבתאית]] יוחס בידי [[אברהם מיכאל קרדוזו]] לשבתי צבי בשנותיו האחרונות, אולם פרופ' [[יהודה ליבס]] טוען כי מדובר בזיוף, וכי קרדוזו עצמו חיבר את הספר.

 

 

גרעינים שבתאיים נסתרים וגלויים שרדו במזרח אירופה עד אמצע המאה ה-18, אז הופיעה ב[[פולין]] [[יעקב פרנק|התנועה הפרנקיסטית]] שגררה את מרבית השבתאים הנסתרים. לאחר התנצרות הפרנקיסטים ב-[[1759]] גוועה השבתאות באירופה. גם בבלקן, בטורקיה ובאיטליה, מעוזיהם האחרונים של השבתאים, גוועה השבתאות עד לאמצע המאה ה-18, אך רעיונות בעלי מוטיבים שבתאיים, דוגמת "עברה לשמה" ו"העלאת הניצוצות" הוסיפו להימצא במוקד של מספר פולמוסים מאוחרים יותר.

 

דמותו של שבתי צבי שימשה רבות הוגים [[יהדות חרדית|חרדים]] בבואם לתקוף תנועות שהיו בעיניהם משיחיות. מתנגדי [[ציונות|התנועה הציונית]] עשו שימוש רב בהשוואתה לתנועה השבתאית ובהשוואת [[בנימין זאב הרצל]] (המאזכר את שבתי צבי בספרו האוטופי "[[אלטנוילנד]]",{{הערה|תיאודור הרצל, '''אלטנוילנד''', ספר שני, פרק ו.}} בו הוא מנסה בדרך אגב לתקוף טענות אלו) לשבתי צבי עצמו.

 

ב[[מדעי היהדות|מחלקה למדעי היהדות]] ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית]] מרבים לעסוק בנושא השבתאות, כהמשך ל"אסכולת ירושלים" של [[גרשם שלום]], וכחלק מתפיסה [[פלורליזם|פלורליסטית]] חדשה של מורשת ישראל ו[[תרבות ישראלית]].{{הערה|פרופ' [[רחל אליאור]] נשאלה בהרצאה של האוניברסיטה העברית ({{יוטיוב|JHBFOA5MfGU|שם=שבתאים, חסידים ומתנגדים והנהגת הקהילה היהודית במאה ה-18|זמן=5967|סוג=הרצאה}}) מדוע היא נשמעת "תומכת" בדעות של הפרנקיסטים – ממשיכי השבתאים, וענתה: "אתה חושב שאני נוטה אהדה לשבתאים? לא. אני נוטה עניין בכל קהילות ישראל במידה שווה. מעניין אותי מאוד לדעת איך כל קהילה מספרת את הסיפור שלה... שמענו רק את הסיפור של המשכילים שהם ממשיכי דרכם של המתנגדים, '''שראו בכל הקבלה והשבתאות''' אבני אופל ואבני תוהו, ואובסקורנטים ומורדי אור, ולא ראו בהם ולו נקודת זכות אחת. בני דורנו, שרואים מזווית ראייה אחרת, חושבים '''שבקבלה, ובשבתאות''', ובספרות ההיכלות ובספר הזהר, יש עוצמות תרבותיות מופלאות, וכוחות יצירה נהדרים, ובוודאי ובוודאי שאנחנו לא פוסלים אותם פסילה גורפת, אלא אנחנו לומדים בהם ומנסים להבין איך הם נוצרו, מתי הם נוצרו, על ידי מי הם נוצרו, ולמה הם נוצרו, ועל זה אני אומר במשפט אחד: ככל שכף המאזניים של ההיסטוריה נוטה לכף הסבל והאבסורדיות, ככה עולה ופורחת היצירה המיסטית לכל אורך האלף השני... יש קשר ישיר בין עוצם הסבל לעוצם ההרהורים האוטופיים. לכן חשוב למי שעוסק בהיסטוריה יהודית – שהיא ... גם היסטוריה של רדיפה וצער סבל – גם לקרוא קבלה.}} בתרבות החילונית שבתי צבי משמש גם כדמות משיחית בלתי רצויה, המייצגת את הפולחן הדתי ההלכתי היהודי, או נהייה אחר רבנים ואדמו"רים נודעים.{{הערה|[[אסף ענברי]], במאמרו {{קישור כללי|כתובת=http://inbari.co.il/newage.htm|כותרת='''סוף עונת החילונים'''|תאריך=(ספטמבר 1999)}}, מתאר את [[העידן החדש]] ("ניו אייג'"), את [[הרב שך]] מנהיג ה[[ההתנגדות לחסידות|מתנגדים]] ואת [[הרבי מליובביץ]] מנהיג תנועת [[חב"ד]] כתנועות הזויות, מחדשי תנועת השבתאות.}} לעומת זאת יש המקרבים את התפישה השבתאית לתפישה הליברלית, ורואים בה פתח לחיים חילוניים שאינם תלויים בהלכה.{{הערה|[[אלי אשד]], במאמרו על הספר 'טהירו' של שחקן התיאטרון והסופר [[אילי גורליצקי]] ({{קישור כללי|כותרת=סודות האלוהות על פי האר"י, שפינוזה, ואילי גורליצקי|כתובת=https://no666.wordpress.com/2006/04/21/סודות-האלוהות-על-פי-הארי-שפינוזה-ואיל/}}, מסביר כיצד גיבור הספר ודמויות אחרות מקבלות את תפישת השבתאות והקבלה הלוריאנית, שאינן שונות בהרבה מהגותו הארצית-מדעית של [[ברוך שפינוזה]].}}

* [http://jewstory.net/8_sabbatai_zevi/ 'משיח שקר. על שבתי צבי'], פרק מה[[פודקאסט]] 'הסיפור שלנו'.

* יעקב פוקס, [http://blog.nli.org.il/shem_tov_zvi/?utm_source=activetrail&utm_medium=email&utm_campaign=toche29may2018&_atscid=3_2269_172491138_9679030_0_Tzdxejzzezdpsw8ddwd הרב שם טוב צבי, נכדו של שבתי צבי? תלוי את מי אתם שואלים], בבלוג "הספרנים" של [[הספרייה הלאומית]], 28 במאי 2018

 

==הערות שוליים==