פינגוויניים – הבדלי גרסאות

כל המינים נפוצים רק בחצי הכדור הדרומי, למעט מין אחד החי ב[[איי גלאפגוס]] סמוך ל[[קו המשווה]]. הגדול במינים הוא [[פינגווין קיסרי|הפינגווין הקיסרי]] ששוכן באנטארקטיקה הקפואה והמין הקטן ביותר שוכן באיים החמימים של [[ארכיפלג]] גלאפגוס, וזאת על פי [[כלל ברגמן]].

 

 

לפינגווינים אורבות סכנות רבות הן מצד טורפים והן מצד האדם. אויביהם בטבע הם [[חמסן|חמסנים]], עופות החומסים את אפרוחיהם וביציהם וכן [[יסעור ענק]] ו[[כיאוניס]]ים או [[קרקרה מפוספסת|קרקרות]]. במים ומחוץ למים עלולים [[כלבי ים]] ו[[אריות ים]] ללוכדם ובמים צדים אותם [[דמויי כריש|כריש]]ים ו[[קטלן|קטלנים]]. האדם לרוב אינו ניזון מבשרם של הפינגווינים אך עדיין הוא האיום הממשי לקיומם; [[מכלית נפט]] שמתבקעת מציפה שטחים נרחבים בים בנוזל השחור והצמיג אשר מכסה את גופם של יצורים במים ומביא למותם המוקדם. לפינגווינים מנהג ללשלש באותם מקומות שבהם עשו כך הוריהם, ואף לדגור על מצבורי הלשלשת. צברים אלה הופכים ברבות הימים לדשן חקלאי משובח המכונה "[[גואנו]] פרו" והאדם כורה בהם בכמות רבה עד כי מחריב הוא מקומות קינון שלמים ומונע בשל מעשיו אלו, הקמת דור חדש של צאצאים אצל הפינגווינים, כי הללו ימתינו עד אשר ישוקמו תילי הלשלשת כדי שישובו להתרבות מחדש.