הפרלמנט של קנדה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: \1מיסים
מלחמת האזרחים האמריקאית ==> מלחמת האזרחים האמריקנית
שורה 20:
בין השנים [[1841]]–[[1843]] התכנס הפרלמנט ב[[בית החולים הכללי קינגסטון]] ב[[קינגסטון (אונטריו)|קינגסטון]] שב[[אונטריו]], ובשנת 1843 עבר הפרלמנט ל[[מונטריאול]] עד לשריפת הבניין בשנת [[1849]], במסגרת מהומות שפרצו בעיר כחלק מהיחסים הרעועים בין הקהילות הצרפתיות והאנגליות. בין השנים 1849 - [[1857]] התכנס הפרלמנט לחליפין ב[[טורונטו]] וב[[קוויבק סיטי]], ובשנת [[1857]] עבר הפרלמנט ל[[אוטווה]].
 
בשנת [[1867]] נחקק [[חוק החוקה, 1867|חוק צפון אמריקה הבריטית]] המאחד את פרובינציות קנדה [[אונטריו]], [[נובה סקוטיה]], [[ניו ברנזוויק]] ו[[קוויבק]] לפדרציה אחת שנקראה "הדומיניון של קנדה". חוק זה הקים את פרלמנט קנדה המודרני במתכונת הפרלמנט הבריטי. בהתאם לחוק לפרלמנט שלושה גופים: המונרך, הסנאט ובית הנבחרים. החוק נחקק תוך הפקת לקחים מ[[מלחמת האזרחים האמריקאיתהאמריקנית]] שהסתיימה קודם לכן, ותיקן מספר כשלים שהיו בשיטה האמריקאית על מנת למנוע מצב דומה בכך שה[[סמכות שיורית|סמכות השיורית]] ניתנה לשלטון הפדרלי, ולא לפרובינציות השונות (מתן הסמכויות השיורית ל[[מדינות ארצות הברית]] גרמה לחקיקה שונה במדינות בענייני [[עבדות]] והייתה הגורם העיקרי של מלחמת האזרחים). חוק צפון אמריקה הבריטית העניק סמכויות רבות לפרלמנט קנדה, אולם הותיר זכות וטו לפרלמנט הבריטי (חוק של הפרלמנט הקנדי לא היה יכול לסתור אף חוק של הפרלמנט הבריטי), וכן ממשלת בריטניה המשיכה לקבוע את מדיניות החוץ של קנדה.
 
בעקבות [[חוק וסטמינסטר 1931]] ניתנה אוטונומיה רבה יותר לקנדה, והותר לפרלמנט הקנדי לתקן או לדחות חוקים בריטיים, אולם לא הותר שינויו של חוק צפון אמריקה הבריטית (ומשמעות הדבר - שחוקת קנדה נקבעה עדיין בחקיקה של הפרלמנט הבריטי). עם זאת, הפרלמנט הבריטי לא כפה את דעתו על הפרלמנט הקנדי, וכאשר התבקשו שינויים ב[[חוקת קנדה]], הצביע הפרלמנט הבריטי בעד השינויים (כפי שהיה בשנת [[1949]]).