אל ג'ולסון – הבדלי גרסאות

ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] היה ג'ולסון הבדרן המפורסם והיקר בארצות הברית. בין השנים 1911–[[1928]] היו לו תשע הופעות ב-Winter Garden ([[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]]) שכל כרטיסיהם נמכרו, ברצף, יותר מ-80 הקלטות רבי מכר ו-16 סיבובי הופעות לאומיים ובינלאומיים. למרות זאת הוא נזכר יותר בשל תפקידו הראשי בסרט המדבר הראשון בעולם באורך מלא, "[[זמר הג'אז]]", שהוקרן בשנת [[1927]]. הוא כיכב בסדרה של [[סרט מוזיקלי|סרטים מוזיקליים]] מצליחים במהלך שנות ה-30. אחרי תקופה מסוימת של אי-פעילות, תהילתו חזרה אליו עם הסרט הביוגרפי זוכה [[פרס אוסקר]] "The Jolson Story". השחקן לארי פארקס שיחק בתפקיד ג'ולסון עם השירים שבקולו האמיתי של ג'ולסון. [[סרט המשך|סרט ההמשך]] "Jolson Sings Again" יצא לאקרנים בשנת 1949, והיה מועמד לשלושה פרסי אוסקר. לאחר ההתקפה ב[[פרל הארבור]], ג'ולסון נהיה לכוכב הראשון שבידר חיילים במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], ובשנת 1950 הופיע שוב בפני הצבא והיה לכוכב הראשון שהופיע בפני חיילים במהלך [[מלחמת קוריאה]], כשביצע 42 הופעות ב-16 ימים.

 

 

הוא נהנה להופיע עם איפור שחור על פניו - שגרה ידועה בתיאטרון של תחילת המאה העשרים. עם סגנונו הייחודי בביצוע מוזיקה שחורה כמו, ג'אז ובלוז, יותר הוא מאוחר הוכר כאדם שהכיר בכוחות עצמו את המוזיקה האפרו-אמריקאית לקהל לבן. כבר בשנת 1911 הוא נלחם נגד האפליה נגד שחורים ב[[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]]. בכך, הוא עזר לשוויון בין לבנים ושחורים ב[[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]] ועזר לסלול את הדרך לאומנים, מחזאים וכותבי שירים שחורים, כולל [[קאב קאלוויי]], [[לואיס ארמסטרונג]], [[דיוק אלינגטון]], [[פאטס וולר]] ו-[[אתל ווטרס]].