הבדלים בין גרסאות בדף "ידידיה שלמה רפאל נורצי"

רבי ידידיה שלמה הקדיש את רוב חייו לפרשנות ביקורתית ומסורה על התנ"ך. הוא לא חסך כל מאמץ כדי למסור את כתביו, שנכתבו בעמל רב, שלמים ככל האפשר, תוך כדי שמירה יסודית על הטקסט המקורי של שפת התנ"ך משום ראה ערך רב בלמידה יסודית לפי ערכה של הדת. הוא ציין את כל הפרושים הניתנים (תלמודיים מקראים או מדרשים) על ידי ברור יסודי ולימוד מעמיק לשמירת ערכו של התנ"ך והדת היהודית כדי לפרש את המקרא על פי ניקודן ומסורן של תיבות שפת המקרא. ככלל הספר עוסק בהעמדת הנוסח לפי [[המסורה]] על ידי הכרעה בין [[עדי נוסח|כתבי יד]] ודפוסים ישנים שונים לשם בחירת הנוסחה הסופית, ובקביעת [[ניקוד|הניקוד]] [[טעמי המקרא|וטעמי המקרא]]. עד היום ספרו שכתב "מנחת שי" העוסק בפרושים אלו הוא מקור השראה ולמידה נכונה של טעמי המקרא.
 
כדי לאסוף את כל כתבי היד שנצרכו לו כדי לפרש את המקרא, ובמיוחד למציאת כתביו ותורתו של רבי [[מאיר בן טודרוסהלוי אבולעפיה [[|מאיר הלויבן טודרוס אבולעפיה]] אשר כתב פרושים בנושא זה, רבי ידידיה שלמה יצא למסעות ממושכים והתגורר במשך זמן רב בחו"ל. בשנת 1626 יצא לאור ספרו הראשון "גודר פרץ" (שלימים נקרא "[[מנחת שי]]" ראשי התיבות של שמו: ש-שלמה י-ידידיה) העוסק בפרושים מקראיים של חמשת חומשי תורה.
 
הספר מנחת ש"י מחולק לשני כרכים. הראשון עוסק ב[[חמישה חומשי תורה]] וב[[חמש מגילות]], והשני עוסק בכתובים ונביאים, עם חיבורים קטנים בסוף: מאמר המאריך [-מתג], כללי [[בג"ד כפ"ת]] (שש האותיות העבריות שיכולות לקבל דגש קל) וקמץ חטוף.