המתקפה על פרל הארבור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה
שורה 35:
תהליך זה לווה בהתפתחות של מגמות [[לאומנות|לאומניות]] קיצוניות ו[[מיליטריזם|מיליטריסטיות]] במדינה, שהטיפו להתפשטות יפנית לצורך השוואת כוחה עם מעצמות המערב וכדי להבטיח את האינטרסים שלה ב[[הרפובליקה הסינית (1912–1949)|סין]] ובדרום מזרח [[אסיה]]. לאחר הרסטורציה של מייג'י עברה יפן תקופה של צמיחה כלכלית מהירה ושל התפשטות צבאית, כדי להשיג שוויון כוחות מול ארצות הברית והמעצמות האירופיות. לשם כך שאפה יפן להשתלט על שטחים, אוכלוסיות ומשאבים טבעיים שהיו נחוצים לה, בשל מחסור במשאבים כאלה באיי יפן. הצבא מילא באותן שנים תפקיד מפתח בפוליטיקה היפנית. רציחות, ניסיונות [[הפיכה]] ולחצים פנימיים הפכו לטקטיקה של גורמים קיצוניים בצבא ובחברה היפנית. שני גנרלים, טוג'ו וקויסו, אף הפכו לראשי ממשלה. יפן הפכה במהירות למדינה מיליטריסטית, שבנתה צי חזק ומודרני, השלישי בגודלו בעולם באותה עת.
 
את הסימנים הראשונים ל[[אימפריאליזם]] היפני אפשר היה לגלות כבר עם סיום [[מלחמת סין-יפן הראשונה|מלחמתה בסין]], ב־[[1895]], שהביאה לסיפוח האי [[פורמוזה]] (טאיוואן) לאימפריה היפנית. יפן אותתה כבר אז על שאיפותיה הטריטוריאליות בסין עצמה, שאיפות שאז עדיין לא נחשבו למעשיות. אולם לאחר [[מלחמת רוסיה-יפן|מלחמת רוסיה־יפן]], ב־[[1905]], היא זכתה לדריסת רגל בסין: ב[[מנצ'וריה]], באזור קוואנטונג, השתלטה על [[מסילת רכבת|מסילת הברזל]] של מנצ'וריה והעלתה תביעות לבעלות על דרום האי [[סחלין]], שטח שכבשה במלחמת רוסיה-יפן, וקבלה ב[[הסכם פורסטמותפורטסמות']] בשנת [[1906]].
 
ב־[[1910]] סיפחה יפן את [[קוריאה]], תוך שהיא מתעלמת לחלוטין מהבטחה שנתנה ב־[[1904]] להעניק לקוריאה עצמאות ולהבטיח את שלמותה הטריטוריאלית. באמצע [[מלחמת העולם הראשונה]], ב־[[1915]], ניצלה יפן את המצב כדי להציב בפני סין רשימה של 21 תביעות, שלימדו למעשה על כוונותיה האמיתיות להשתלט על מדינת הענק.