המתקפה על פרל הארבור – הבדלי גרסאות

תהליך זה לווה בהתפתחות של מגמות [[לאומנות|לאומניות]] קיצוניות ו[[מיליטריזם|מיליטריסטיות]] במדינה, שהטיפו להתפשטות יפנית לצורך השוואת כוחה עם מעצמות המערב וכדי להבטיח את האינטרסים שלה ב[[הרפובליקה הסינית (1912–1949)|סין]] ובדרום מזרח [[אסיה]]. לאחר הרסטורציה של מייג'י עברה יפן תקופה של צמיחה כלכלית מהירה ושל התפשטות צבאית, כדי להשיג שוויון כוחות מול ארצות הברית והמעצמות האירופיות. לשם כך שאפה יפן להשתלט על שטחים, אוכלוסיות ומשאבים טבעיים שהיו נחוצים לה, בשל מחסור במשאבים כאלה באיי יפן. הצבא מילא באותן שנים תפקיד מפתח בפוליטיקה היפנית. רציחות, ניסיונות [[הפיכה]] ולחצים פנימיים הפכו לטקטיקה של גורמים קיצוניים בצבא ובחברה היפנית. שני גנרלים, טוג'ו וקויסו, אף הפכו לראשי ממשלה. יפן הפכה במהירות למדינה מיליטריסטית, שבנתה צי חזק ומודרני, השלישי בגודלו בעולם באותה עת.

 

 

ב־[[1910]] סיפחה יפן את [[קוריאה]], תוך שהיא מתעלמת לחלוטין מהבטחה שנתנה ב־[[1904]] להעניק לקוריאה עצמאות ולהבטיח את שלמותה הטריטוריאלית. באמצע [[מלחמת העולם הראשונה]], ב־[[1915]], ניצלה יפן את המצב כדי להציב בפני סין רשימה של 21 תביעות, שלימדו למעשה על כוונותיה האמיתיות להשתלט על מדינת הענק.