אספות הבחירה באיווה – הבדלי גרסאות

 

בשל היותה ההתמודדות הראשונה היא שימשה לא פעם כמקפצה של מועמדים צדדיים, ואפילו אלמוניים לעמדת מפתח בבחירות, כמו [[ג'ורג' מקגוורן]] ב-[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1972|1972]], [[ג'ימי קרטר]] ב-[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1976|1976]] ו[[ג'ורג' הרברט ווקר בוש]] ב-[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1980|1980]] (אף על פי שלבסוף הוא לא זכה במינוי, אלא הפך לסגנו של [[רונלד רייגן]]). גם [[ג'ון קרי]] חזר למרוץ ב-[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2004|2004]] בזכות ניצחון מפתיע ב[[איווה]] אחרי שמסע הבחירות שלו נראה ככושל וניצח בו. אולם ניצחון באיווה הוא לא תנאי הכרחי לזכייה במרוץ. כך למשל [[ביל קלינטון]] כלל לא התמודד במדינה באופן רציני ב-[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992|1992]], מפני שאחד המועמדים באותה מערכת בחירות היה סנאטור מאיווה.

 

 

בשיטה זו אין [[קלפי]]ות או [[פתק הצבעה|פתקי הצבעה]]. כמו כן לא מצביעים בדואר, כנהוג בכמה מדינות. במקום זאת מתכנסים המצביעים, שהם ברובם פעילים פוליטיים ולכן רק כ-10% מכלל המצביעים, עם חבריהם במקום ציבורי ודנים דיון פוליטי במועמדים. בסיכומן של ההתוועדויות האלה בוחרים המצביעים את הצירים לוועידות של המפלגות [[המפלגה הדמוקרטית|הדמוקרטית]] ו[[המפלגה הרפובליקנית|הרפובליקנית]]. המיוחד בשיטה הוא שאנשים יכולים לשנות את הצבעתם ברגע האחרון עקב שכנוע הדדי, או עקב העובדה שהמועמד המועדף עליהם לא עבר את [[אחוז החסימה]]. המצביעים רואים איזה מבין המועמדים מוביל, ויכולה להתפתח "הצבעת עדר" לטובת מועמד זה.