|
==השקפותיו==
הגותו של מאיר עוסקת בזהות דתית בתקופה המודרנית, ביחסי [[דת ומדינה]] ובהגדרת הזהות ה[[ציונות דתית|ציונית-הדתית]] במדינת ישראל. בין היתר עסק בהגדרת ה"[[חילון]] כתופעה פנים דתית".
לפי מאיר, החילוניותחילוניות איננה מושג הפכי ומנוגד למושג הדתיותלדתיות, ושתי השאיפותושתיהן יכולות לשכון באדם אחד - "היהודי הדתי-חילוני". בנושא זה עוסק ספרו "שניים יחדיו: פילוסופיה דתית-חילונית חדשה". שעליו אמר [[אליעזר שביד]] כתב על הספר: "הכרתו הכואבת של משה מאיר, היונקת מחוויה אישית, היא שזהותם העצמית של ה'דתיים' וה'חילוניים' לוקחת חלק זה בעולמו של זה ושהמריבה חוצה לא רק ביניהם אלא גם בתוכם. המחבר מפתח בספרו לשון דתית-פילוסופית חדשה שתאפשר לצאת מתוך השריון הסוגר עליהם ומונע מהם לראות זה את אנושיותו של זה, וליצור לא רק הידברות יהודית אנושית אלא גם זהות אישית מגשרת ומאחדת של מאמין חילוני מזה וחילוני מאמין מזה".
==כתביו==
* '''כמעט''', תל אביב: [[עקד]], תשנ"א-1991.
* '''סמיכות: שירים בעקבות ישעיהו''', תל אביב: עקד, תשנ"ב-1992.
* '''ספר הבית והמנוחה: שירים בעקבות ירמיהו''', תל אביב: י' גולן, 1995.
* '''אבי אבי''', ירושלים: טובי, תשס"ט-2009.
| 