סדנת הבואשים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 43:
==תקופת המלחמה הקרה==
תקופת [[המלחמה הקרה]] הביאה עימה הזדמנויות עסקיות רבות לתעשייה הצבאית, אליה הופנו משאבים רבים עקב הפחד מ[[ברית המועצות]] הסגורה והעוצמתית. בתקופה זו התבלטה סדנת הבואשים של לוקהיד בתעוזה לפתח מטוסים ששברו את כל הכללים הידועים - מטוסי קרב, ריגול, ומטוסים ניסיוניים שונים.
===[[XF-90]]===
בשנת 1945 יצא צבא ארצות הברית במכרז למטוס קרב אסטרטגי בעל טווח ארוך, שיוכל ללוות מפציצים או לחדור לעומק שטח האויב. סדנת הבואשים של לוקהיד זכתה במכרז לבניית שני מטוסים. המטוס שתוכנן גילם מאפיינים רבים של ה-P-80. הוא היה דו-מנועי עם כנף קצרה וחרטום מחודד, שאיפשר טיסה על-קולית (בצלילה, לא בטיסה מישורית). המטוס הורכב מאלומיניום חדשני [[חישול|מחושל]] או [[עיבוד שבבי|מעובד]] שנתנו לו חוזק רב, אך גרמו לו להיות כבד ב-50% מהמתחרה, [[מקדונל XF-88 וודו]].
המטוס צויד ב[[מבער אחורי]] שהיה נחוץ להמראה עקב המשקל הגדול והמנועים החלשים יחסית מסוג J34. לוקהיד הפסידה במכרז לחברת מקדונל, אך גם מטוס זה לא עבר לייצור סדרתי עקב ביטול הפרוייקט מצד הצבא, שעם פרוץ מלחמת קוריאה העביר את המשאבים לייצור מטוסים קיימים במקום פיתוח של חדשים.
עקב חוזקו הרב, השתמש חיל האוויר ב-XF-90 לבדיקות שונות, והוא אף שרד שלושה פיצוצים גרעיניים. לאחר שיקום המטוס יוצג לציבור במוזיאון.
===[[F-104 סטארפייטר]]===
===[[לוקהיד U-2|U-2]] {{הערה|שם=CIA_U2|1=Gregory W. Pedlow, Donald E. Welzenbach, CIA History staff (1998), [https://www.cia.gov/library/center-for-the-study-of-intelligence/csi-publications/books-and-monographs/the-cia-and-the-u-2-program-1954-1974/u2.pdf The CIA and the U-2 Program, 1954-1974]}}===
[[קובץ:Usaf.u2.750pix.jpg|ממוזער|מטוס הביון U-2]]
לאחר מלחמת העולם השנייה [[ברית המועצות]] סגרה את גבולותיה, ומודיעין על הנעשה בתחומה היה יקר להשגה, בכסף ובדם. מידע מ[[תוכנית הגרעין האמריקנית]] זלג לברית המועצות, אך במערב לא ידעו מה הרוסים מפתחים ומייצרים.
ערוץ חשוב במיוחד היה מודיעין אווירי - [[מטוס ריגול|מטוסי ריגול]]. עד לשנת 1954, מטוס הביון העיקרי היה [[B-29 סופרפורטרס]], מופעל בידי [[חיל האוויר האמריקאי]] ומצויד במצלמות ענק. המפציץ הגדול יכל לטוס רק בשולי ברית המועצות, מכיוון שהרוסים עשו כל מאמץ להפיל מטוסים אלו, והצליחו במקרים רבים. ניתן לשער שהרוסים לא רצו לאפשר למפציץ לטוס בשטחם, בין השאר, כי מפציצי B-29 [[הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי|הטילו את פצצות האטום על הערים היפניות הירושימה ונגסאקי]]. החל משנת 1950 חיל האוויר האמריקאי התניע תוכניות שונות לפיתוח מטוס שלא יהיה בסיכון – מטוס שטס בגובה רב יותר. מיגים סובייטיים יכלו להגיע עד גובה 45,000 רגל, ולכן סברו במערב שמטוס מעל 60,000 רגל יהיה בטוח מיירוט. בנוסף, בתקופה זו היה פער מודיעיני לגבי ביצועי ה[[מכ"ם]] הסובייטי, וחשבו שמטוס מעל גובה 65,000 רגל לא יתגלה. התנעת הפרויקט סבלה מפיצול דעות בחיל – האם נדרש תפקוד כפול של המטוס גם במלחמה וגם בתקופות שלום, או רק מודיעין אסטרטגי בזמן שלום. הגישה לייעוד כפול הובילה את העמדה הרשמית בחיל. בגלל הדרישה לתפקוד בזמן מלחמה נדרש המטוס לחוזק מבני, תותח ועוד דרישות שהכבידו על תכנון המטוס והנמיכו את תקרת הגובה אליה ניתן להגיע.
| |||