ביל קלינטון – הבדלי גרסאות

הוסרו 44,813 בתים ,  לפני שנה
הכל, הוספת מקור
מ (בוט החלפות: וייטנא\2, להימנע, \1-\2, מעוניין)
(הכל, הוספת מקור)
| בת זוג = [[הילרי קלינטון]] <small>(מאז 1975)</small>
}}
'''ויליאם ג'פרסון "ביל" קלינטון''' (ב[[אנגלית]]: '''William Jefferson "Bill" Clinton'''; נולד ב-[[19 באוגוסט]] [[1946]]) הוא [[פוליטיקאי]] [[אמריקאי]] ששירת כ[[נשיא ארצות הברית|נשיאה ה-42 של ארצות הברית]]. קלינטון, ששירת קודם לכן כ[[מושל (ארצות הברית)|מושל]] מדינת [[ארקנסו]], כיהן כנשיא למשך שתי קדנציות בין השנים [[1993]]–[[2001]]. כחבר [[המפלגה הדמוקרטית]], נמנה אידאולוגית עם "הדמוקרטים החדשים", ותוכניות רבות שלו זוהו עם המרכז הפוליטי ועם דרך הממשל הפילוסופית "הדרך השלישית". קלינטון נבחר ב-[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992|1992]], בהביסו את הנשיא המכהן [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש|גורג' בוש]]. בעת בחירתו בגיל 46, היה לנשיא השלישי הצעיר בהיסטוריה והראשון הנולד ב[[דור הבייבי בום]]. ארבע שנים לאחר מכן, היה לדמוקרט הראשון הנבחר לשתי כהונות מאז [[פרנקלין דלאנו רוזוולט]].
 
קלינטון סיים את תפקידו עם שיעורי התמיכה הגבוהים ביותר לנשיא בשלב זה בכהונתו מאז [[מלחמת העולם השנייה]], ודורג גבוה בשיעורי תמיכה ציבוריים בין נשיאי ארצות הברית.
 
== נעוריו ותחילת דרכו ==
[[קובץ:Bill_Clinton_Boyhood_Home_in_Hope,_Arkansas_IMG_1515.JPG|ממוזער|180px|בית ילדותו של קלינטון בהופ, ארקנסו]]
קלינטון נולד בשם '''ויליאם ג'פרסון בליית' השלישי''' (William Jefferson Blythe III) בעיירה הקטנה הופ שב[[ארקנסו]], הנמצאת בדרום-מערב המדינה. שם זה ניתן לו להנצחת אביו הביולוגי, ויליאם ג'פרסון בליית' השני, שהיה סוכן נוסע אשר נהרג ב[[תאונת דרכים]] שלושה חדשים לפני הולדת בנו. אמו, וירג'יניה דל (במקור קסידי; 1923–1994), נסעה ל[[ניו אורלינס]] כדי ללמוד סיעוד לאחר שנולד. היא הותירה את קלינטון בהופ עם הוריה אלדריג' ואדית קסידי, שהחזיקו בבעלותם חנות [[מכולת]] קטנה. כאשר היה בן 4 סיימה אמו את לימודיה, ונישאה לאדם בשם רוג'ר קלינטון. המשפחה התגוררה ב[[הוט ספרינגס (ארקנסו)|הוט ספרינגס]] שבארקנסו, שם החזיק הבעל בסוכנות רכב. ביל הצעיר השתמש בשם משפחתו של אביו החורג, ושינה את שם משפחתו ל"קלינטון" באופן רשמי בעת שהיה נער כמחווה לאביו. בשנת 1956 נולד לקלינטון אח מאמו ואביו החורג, שנקרא רוג'ר הבן. משפחתו של קלינטון הייתה למודת סערות; אביו החורג היה שתיין ומכור להימורים שנהג לעיתים קרובות באלימות כלפי אשתו וגם כלפי בנו רוג'ר, עד שביל נאלץ להתערב פעמים רבות כדי להגן עליהם.{{הערה|Clinton, Bill (2004). My Life.|שמאל=כן}}
 
בעת לימודיו התיכוניים שבעיר הוט ספרינגס, היה קלינטון תלמיד מצטיין, קורא נלהב ו[[סקסופון|סקסופוניסט]] מבטיח. הוא היה חבר במקהלה, וזכה בתחרות מדינתו בנגינת סקסופון. בשלב מסוים אף חשב להקדיש את חייו למוזיקה, כפי שתיאר באוטוביוגרפיה שלו, "'''חיי'''" (My Life):
{{ציטוט|"מתישהו בגיל שש עשרה, החלטתי כי אני רוצה להיות בחיים הציבוריים כ[[נבחר ציבור]]. אהבתי מוזיקה וחשבתי כי אוכל להיות טוב מאוד בזה, אך ידעתי כי לעולם לא אהיה [[ג'ון קולטריין]] או [[סטן גץ]]. התעניינתי ברפואה וחשבתי כי אוכל להיות רופא סביר, אך ידעתי כי לעולם לא אהיה [[מייקל דבייקי]]. אבל ידעתי כי אוכל להצליח בשירות ציבורי".}}
 
קלינטון ציין שני רגעים משפיעים בחייו שתרמו להחלטתו להפוך לדמות ציבורית, אשר אירעו שניהם ב-[[1963]]. רגע אחד היה במסגרת ביקור משלחת נוער ב[[הבית הלבן|בית הלבן]], שם התקבל אצל הנשיא [[ג'ון פיצג'רלד קנדי|ג'ון פ. קנדי]]. האירוע השני היה כשהאזין לנאומו של [[מרטין לותר קינג]], "[[יש לי חלום]]", שהרשימו די על מנת שישנן את הנאום במלואו.{{הערה|1=[http://clinton4.nara.gov/WH/EOP/OP/html/Hope.html It All Began in a Place Called Hope (Archived whitehouse.gov Article)]. The White House. August 30, 2011.|שמאל=כן}}
 
==קריירה פוליטית מוקדמת==
קלינטון סיים תואר ראשון ב[[יחסים בינלאומיים]] ב[[אוניברסיטת ג'ורג'טאון]] שב[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]] ב-1968 ונבחר לאגודת ההצטינות [[פי בטא קפא]]. לאחר מכן זכה ב[[מלגת רודז]] היוקרתית לצורך לימודים ב[[אוניברסיטת אוקספורד]] שב[[הממלכה המאוחדת|ממלכה המאוחדת]], שם למד [[התוכנית המשולבת: פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה|פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה]], אך לא סיים את תוארו עקב מעבר ללימודי משפטים ב[[אוניברסיטת ייל]].
[[מלחמת וייטנאם]] התחוללה באותה עת והמעורבות האמריקאית הייתה בשיאה. הונהג גיוס חובה וסטודנטים, עבורם היה מקובל לדחות את הגיוס עד סיום הלימודים, גויסו אף לפני סיום התואר. קלינטון היה ממתנגדי המלחמה ולא היה מעוניין להתגייס. הוא נקט בפעולות שונות כדי להימנע מהגיוס, אך הקפיד לא לעבור על החוק.
 
בייל הוא פגש ב[[הילרי קלינטון|הילרי רודהם]], שהייתה תלמידה שם אף היא. הם נישאו ב-[[1975]] ובתם היחידה [[צ'לסי קלינטון|צ'לסי]] (נולדה ב-[[1980]]. במהלך תקופת הלימודים עבד בין השאר כמתמחה בוועדת יחסי החוץ של [[הסנאט של ארצות הברית|הסנאט]], ולבסוף סיימם עם קבלת תואר J.D. מבית הספר למשפטים של ייל ב-[[1973]]. בזמן [[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1972|מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-]]1972 עבד עבור המועמד הדמוקרטי [[ג'ורג' מקגוורן]] במשרד ב[[טקסס]].
 
בתום לימודיו החל לעבוד בהוראת משפטים ב[[אוניברסיטת ארקנסו]], ולאחר מכן נבחר לתובע הכללי של ארקנסו בשנת [[1976]].
קלינטון כמעט ולא זכה לתחרות בבחירות המקדימות למועמדות המפלגה הדמוקרטית, ונבחר ללא אופוזיציה כלל בבחירות הכלליות.
[[קובץ:Bill Clinton 1978.jpg|ממוזער|250px|קלינטון כמושל ארקנסו הצעיר ([[1978]]) לצד הנשיא [[ג'ימי קרטר]]]]
 
בשנת [[1978]], עם היבחרו ל[[מושל (ארצות הברית)|מושל]] מדינת [[ארקנסו]] בגיל 32, היה למושל מדינה המכהן הצעיר ביותר בארצות הברית, וכן למושל הצעיר ביותר זה 40 שנה בארקנסו. תקופת כהונתו הראשונה כמושל הייתה עמוסת קשיים, בכלל זה מס לא פופולרי על כלי רכב וזעם ציבורי על בריחת אסירים קובניים מבית הכלא. בחירתה של הילרי רודהם לשמור על שם נעוריה עת הייתה הגברת הראשונה של ארקנסו לא התקבלה בעין יפה בארקנסו השמרנית. אחרי תקופת כהונה בודדת הפסיד קלינטון ליריבו הרפובליקני פרנק ד. וייט ב-1980.
 
בהיותו חופשי ממשרה רשמית, התפנה קלינטון לטפל במכשולים שהובילו לכשלונו הפוליטי: טיפח מערכת יחסים עם הקהילה העסקית ושב והתקבל בממסד הפוליטי של ארקנסו. הילרי אימצה את שם המשפחה של בעלה ומילאה תפקיד מסורתי יותר של אשת [[פוליטיקאי]], בה בשעה שבלא יחסי ציבור ביססה את עצמה ככוח פוליטי בזכות עצמה בזכות כישוריה כמשפטנית. בשנת [[1982]] נבחר קלינטון למושל בשנית ושירת בחמש תקופות כהונה נוספות, עד היבחרו לנשיא בשנת [[1992]]. בהיותו מושל הוא חתם על צו הוצאה להורג של [[רונלד ג'ין סימונס]] שהרג 16 אנשים כולל בני משפחתו.
 
כניסתו הראשונה של קלינטון לפוליטיקה ברמה ארצית הייתה בשנת [[1988]], עת הוזמן לשאת דברים בוועידת [[המפלגה הדמוקרטית]] ולהציג את [[מייקל דוקאקיס]], מושל [[מסצ'וסטס]] ומועמדה לנשיאות. נאומו של קלינטון, שתוזמן לרבע השעה האחרונה של הוועידה, נתפס ככישלון מהדהד, בעקבות דבריו שארכו זמן רב יותר מזה שהוקצה להם.
 
על אף מכשול זה, התכונן קלינטון להתמודדות במירוץ לנשיאות של שנת 1992 מול הנשיא המכהן, [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש]]. בתקופה שלאחר [[מלחמת המפרץ]] הראשונה נדמה היה כי ניצחונו בבחירות של הנשיא בוש מובטח, ולאור זאת נמנעו מספר מועמדים דמוקרטיים בולטים מלהתמודד.
 
מועמדותו כמעט נקטעה באיבה כאשר צעירה מארקנסו בשם ג'ניפר פלאוורס טענה שהיה לה רומן איתו. אולם ראיון משותף של בני הזוג קלינטון בתוכנית [[60 דקות]] של [[CBS]] בו הם הודו ב"קשיים בחיי הנישואין" והילרי עמדה לצידו, החזיר אותו למרוץ. ב[[הפריימריז בניו המפשייר|בחירות המקדימות בניו המפשייר]] הוא הגיע במקום שני קרוב, אחרי [[פול צונגס]] מ[[מסצ'וסטס]] השכנה, והוכתר בתואר "The Comeback Kid". בעקבות ה"מומנטום" שצבר מ[[ניו המפשייר]], וכשנעזר בניצחונות רבים במדינות [[דרום ארצות הברית|הדרום]], הצליח בסופו של דבר לזכות במועמדות [[המפלגה הדמוקרטית]] לנשיאות.
 
קלינטון בחר ב[[הסנאט של ארצות הברית|סנאטור]] [[אל גור]] להיות מועמדו לתפקיד סגן נשיא. בתחילה עוררה בחירה זו ביקורת מצד יועציו, הואיל ומוצאו של גור ממדינת [[טנסי]] הגובלת בארקנסו, בעוד שבדרך כלל נהוג לבחור מועמד לסגן הנשיא שמכסה אזורים בהם המועמד לנשיאות זקוק לחיזוק פוליטי. עם זאת, בדיעבד נחשב מינוי זה כמינוי מוצלח שתרם לניצחון בבחירות הכלליות.
 
== נשיאותו (1993–2001) ==
[[קובץ:Clinton family.jpg|שמאל|ממוזער|230px|ביל, [[הילרי קלינטון|הילרי]] ו[[צ'לסי קלינטון]].{{ש}} צילום משותף מתחילת כהונתו]]
בעת נשיאותו, קידם קלינטון מגוון רחב של חקיקה ותוכניות, שרבים מהם נכנסו לתקוף או יושמו דרך הרשות המבצעת. מדיניותו, ובפרט [[הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה]] ורפורמת הרווחה שהוביל, נחשבו לגישת הממשל הפילוסופית של "הדרך השלישית" (Third Way) המאפיינת את המרכז הפוליטי, שמשלבת בין [[קפיטליזם]] ושוק חופשי לתוכניות [[מדינת רווחה|רווחה]]. בנושאים תקציביים [[מדיניות פיסקלית|מדיניותו הפיסקלית]] השמרנית עזרה להפחתת ה[[גירעון תקציבי|גירעון]].{{הערה|שם=כלכלה|[http://news.bbc.co.uk/2/hi/business/1110165.stm Bill Clinton's economic legacy]. BBC news. January 15, 2001.}} לאורך שנות כהונתו, התאפיין ממשלו של קלינטון ב[[צמיחה כלכלית]] יציבה, ירידה ב[[אבטלה]] והתעצמות ה[[שוק ההון|הון]] באמצעות התחזקות שוקי המניות. קלינטון עמד בראש התקופה הארוכה ביותר בעת [[שלום]] של התרחבות כלכלית בהיסטוריה האמריקאית. אגף התקציב בקונגרס דיווח על עודף תקציבי של 69 מיליארד דולר ב-1998, 126 מיליארד ב-1999, ו-236 מיליארד בשנת 2000, לאורך שלוש שנות הכהונה האחרונות של קלינטון.{{הערה|שם=כלכלה}} לקראת סיום נשיאותו, עבר קלינטון ל[[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]] ועזר לרעייתו להיבחר ל[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט של ארצות הברית]].
 
קלינטון זכה למנות שני שופטים ל[[בית המשפט העליון של ארצות הברית]]. תחילה הוא מינה את [[רות ביידר גינסבורג]] ב-[[1993]], ולאחר מכן את [[סטיבן ברייר]] ב-[[1994]]. שני מינויו הם ממוצא [[יהודי]]. לבתי המשפט הפדרליים לערעורים מינה 66 שופטים, ולבתי המשפט הפדרליים המחוזיים 305 שופטים.
 
=== מערכת הבחירות לנשיאות ===
{{ערך מורחב|הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992}}
כשיועציו האסטרטגיים הבכירים הם [[ג'יימס קארוויל]] ו[[פול בגלה]], זכה קלינטון ב[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992|בחירות לנשיאות]] שנערכו בשנת 1992, כאשר התמודד מול הנשיא המכהן [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש]] ומול המועמד העצמאי [[רוס פרו]], תוך התבססות על מצע השם דגש על נושאי פנים, ובייחוד על ההאטה בכלכלה בתקופה שקדמה לבחירות.
 
במהלך תקופת הבחירות הדגישו יריביו של קלינטון ענייני אישיות ואופי, לרבות התחמקותו של קלינטון מגיוס בזמן [[מלחמת וייטנאם]] ותשובתו השנויה במחלוקת לגבי שימוש ב[[מריחואנה]] ("לא שאפתי לריאות"). הועלו מצד יריביו גם האשמות לגבי היותו רודף שמלות ולגבי מעורבותו בעסקים מפוקפקים.
 
בוש איבד תומכים שמרנים רבים עקב הפרת התחייבותו מ[[נאום|נאומו]] המפורסם "קיראו את שפתיי: לא יהיו מיסים חדשים!", שהתקיים במסגרת [[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1988|קמפיין הנשיאות]] שלו בשנת 1988, שבו הבטיח שלא להעלות את ה[[מיסים]] ב[[ארצות הברית]]. הכלכלה הייתה במיתון, וכוחו הגדול של בוש, [[יחסי החוץ של ארצות הברית|מדיניות החוץ]], נעשה חשוב פחות לאחר [[פירוק ברית המועצות]] ותבוסת [[עיראק]] ב[[מלחמת המפרץ]]. במסע בחירות זה, ועל רקע הקשיים בו, נטבע הביטוי "[[זאת הכלכלה, טמבל]]" במטה הבחירות של קלינטון, שהיווה את תמצית הביקורת כלפי מדיניותו הכלכלית של בוש. הדמוקרטים יצרו זיקה בין המיתון שאליו נקלעה כלכלת ארצות הברית בשלהי כהונתו של בוש לבין טעויות במדיניותו.
 
קלינטון זכה בריבוי קולות המצביעים, ובניצחון גדול ב[[חבר האלקטורים]] המסתכם בכ-370 קולות לעומת 168 ליריבו. בחירתו קטעה רצף של 12 שנים של שליטה רפובליקנית בבית הלבן, וכן הביאה את הדמוקרטים לשליטה מלאה בכל שלוחות השלטון הפדרלי (שני בתי [[הקונגרס של ארצות הברית|הקונגרס]]) לראשונה מאז סיום נשיאותו של [[ג'ימי קרטר]].
[[קובץ:Bill Clinton Al Gore.jpg|שמאל|ממוזער|210px|קלינטון עם סגן הנשיא [[אל גור]], 1993]]
 
=== כהונתו כנשיא ===
[[קובץ:Bill_Clinton_taking_the_oath_of_office,_1993.jpg|ממוזער|250px|קלינטון [[השבעת נשיא ארצות הברית|מושבע לנשיאות]], 20 בינואר 1993]]
[[קובץ:TheClintons.png|שמאל|ממוזער|230px|ביל והילרי קלינטון, במהלך כהונתו]]
מיד עם כניסתו לתפקיד, קיים קלינטון את הבטחתו מתקופת מסע הבחירות וחתם על "החוק לחופשה עקב אירועים משפחתיים ובריאותיים", חוק שחייב מעסיקים גדולים לאפשר לעובדים לקחת [[חופשה ללא תשלום]] בנסיבות של מקרה חירום משפחתי או רפואי. בניגוד לפופולריות שהביאה לו החלטה זו, גרר חוסר נכונותו לממש את הבטחתו לאפשר ל[[הומוסקסואליות|הומוסקסואלים]] מוצהרים לשרת בזרועות הצבא ביקורת, הן משמאל (על היותו הססן יתר על המידה בקידום זכויות ההומוסקסואלים) והן מימין (על חוסר רגישותו למסורת הצבאית). לאחר דיונים ממושכים הסכימו קלינטון ו[[הפנטגון]] על מדיניות של התעלמות ("[[אל תשאל, אל תספר|Don't ask, don't tell]]") ביחס להעדפותיהם המיניות של מגויסים, מדיניות שקוימה הלכה למעשה עד שבוטלה בשנת [[2010]] על ידי ממשיכו בתפקיד, [[ברק אובמה]].
 
מקץ שנתיים לכהונתו, הביאו [[בחירות אמצע]] הקדנציה לקונגרס לאיבוד הרוב הדמוקרטי בשני בתי הקונגרס גם יחד לראשונה מזה 40 שנה, הפסד שמיוחס לכישלון התוכנית ליצור מערכת [[ביטוח בריאות]] מקיפה, תוכנית שקודמה על ידי הגברת הראשונה, [[הילרי קלינטון]].
 
לאחר הבחירות של 1994, הופנה אור הזרקורים אל "החוזה עם אמריקה", מסמך שהובל על ידי יו"ר [[בית הנבחרים האמריקני|בית הנבחרים]] החדש, הרפובליקני [[ניוט גינגריץ']], מעין מצע בחירות שהבטיח העברה של "רפורמות שמרניות" לחיזוק מוסד הנשיאות בנושאי [[תקציב המדינה|תקציב]] ו[[מס]]ים. הנשיא קלינטון והקונגרס הרפובליקאי התקוטטו בנושאי תקציב, שגרמו לשיתוק בפעולות הממשלה. שיתוק זה דווקא פגע ברפובליקנים והעלה את הפופולריות של קלינטון. שיפור דרמטי ביחס הציבור אל קלינטון חל בזכות תגובתו ל[[הפיגוע באוקלהומה סיטי|פיצוץ בניין הממשל הפדרלי]] ב[[אוקלהומה סיטי]] ב-[[19 באפריל]] [[1995]].
 
ב[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1996|בחירות לנשיאות ב-1996]] נבחר קלינטון מחדש בהפרש ניכר וגבר על יריבו הרפובליקני [[בוב דול]], שכיהן כסנאטור מ[[קנזס]], אך הרפובליקנים שמרו על שליטתם בקונגרס (הגם שהפסידו מספר מושבים). קלינטון היה הנשיא הדמוקרט הראשון שזכה לכהן שתי קדנציות מלאות מאז הנשיא [[פרנקלין דלאנו רוזוולט|פרנקלין רוזוולט]].
 
=== כהונה שנייה ===
קלינטון פיתח יחסי עבודה קרובים עם [[טוני בלייר]], [[ראש ממשלת בריטניה]] שנבחר בשנת [[1997]], וגילה עניין אישי בסכסוך ב[[צפון אירלנד]]. בתקופת כהונתו אף ביקר ב[[אירלנד]] שלוש פעמים לצורך קידום השלום. קלינטון היה שושבין בהנעת התהליך שהוביל לפירוק מחתרת ה-[[הצבא האירי הרפובליקני|IRA]] מנשקה ב-[[23 באוקטובר]] [[2001]].
 
מלבד תהליכי השלום עמד קלינטון מאחורי שיגור כוחות אמריקאים להתערבות במשבר ב[[קוסובו]] שב[[חבל הבלקן|בלקן]] וב[[סומליה]]. ב-[[1998]] הוא הורה לתקוף ב[[טיל שיוט|טילי שיוט]] כוחות של [[אל-קאעידה]] ב[[אפגניסטן]], בעקבות [[ההתקפות על שגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה|הפיגועים שלהם בשגרירויות האמריקאיות בקניה ובטנזניה]].
 
בשנת [[1999]], לראשונה מאז שנת 1969, הציג תקציב מדינה מאוזן יחד עם הקונגרס הרפובליקני, שהביא לעודף תקציבי ולתקופת הצמיחה הארוכה ביותר בהיסטוריה האמריקאית בעת שלום.{{הערה|שם=כלכלה}}
 
====פרשות ווייטווטר, מוניקה לוינסקי וניסיון הדחתו ====
{{הפניה לערך מורחב|פרשת מוניקה לווינסקי}}
על כהונתו של קלינטון העיבו מספר פרשות בהן ווייטווטר ומוניקה לוינסקי.
לאורך רוב תקופת כהונתו פעל [[תובע מיוחד]] שמונה לחקור את פרשת ווייטווטר, שעסקה בפרויקט [[נדל"ן]] שכשל, שבה היו מעורבים קלינטון ורעייתו הילרי והחלה בימיו של קלינטון כמושל ארקנסו. [[קנת' סטאר]] מונה לתפקיד ולבסוף לא מצא ראיות כנגד בני הזוג. אולם בשלב מסוים הגיע לידיו מידע אודות קלינטון ומוניקה לוינסקי והוא החליט להרחיב את החקירה לפרשה זו. קלינטון קיים קשר מיני עם מתמחה צעירה בת 22 בשם [[מוניקה לווינסקי]]. בתביעה אזרחית שהגישה נגדו אישה אחרת, פולה ג'ונס, הוא התבקש להגיש [[תצהיר]] בו הוא נשאל אודות יחסיו עם לוינסקי. הוא הכחיש שקיים עימה יחסי מין ועל התצהיר הכוזב נחקר על ידי סטאר. לינדה טריפ, מי שהייתה מיודדת עם לוינסקי, העבירה לו הקלטות של שיחותיה עם לוינסקי בהן היא מתארת את יחסיהם ובנוסף הייתה ברשות לוינסקי שמלה מוכתמת שהיוותה ראיה לכך שהם קיימו [[מין אוראלי|מגע מיני אוראלי]]. הפרשה נחשפה לציבור לראשונה בינואר [[1998]], וקלינטון הכחיש בציבור כי קיימו יחסי מין "לא קיימתי יחסי מין עם האישה הזאת, העלמה לווינסקי". לאחר שהוכח כי אכן קיימו יחסי מין ולאחר שנחקר בפני חבר מושבעים גדול הוא הודה ברבים בכך באוגוסט 1998 וציין כי היחסים היו לא נאותים.
 
לאחר שסטאר הגיש את הדוח שלו לקונגרס, החליט [[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] לפתוח נגדו ב[[הליך הדחה בארצות הברית|הליך הדחה]] (Impeachement) באשמת [[עדות שקר]] ו[[שיבוש הליכי משפט]]. בית הנבחרים החליט להאשימו ברוב של 228 כנגד 206. משפט ההדחה התנהל ב[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]] שזיכה אותו ברוב של 55 כנגד 45. הייתה זאת הפעם השנייה בתולדות ארצות הברית שבית הנבחרים החליט להאשים נשיא ולפתוח במשפט הדחה כנגדו.
 
בעקבות המקרה רישיון עורך הדין שלו הושעה לחמש שנים ב[[ארקנסו]] וכמו כן הוא הושעה לחמש שנים מהופעות בפני [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]]. השופטת בתביעה האזרחית של פולה ג'ונס קנסה אותו ב-90,000 דולר על ביזיון בית המשפט בכך שהגיש תצהיר כוזב במשפט.{{הערה|1=[https://www.snopes.com/fact-check/bill-clinton-fined-and-disbarred-over-the-monica-lewinsky-scandal/ Bill Clinton was Fined, Disbarred Over the Monica Lewinsky Scandal]}}
 
==אישיותו ודעותיו==
[[קובץ:Bill Clinton 1995 im Parlament in London.jpg|ממוזער|שמאל|200px|קלינטון ב[[הפרלמנט של בריטניה|פרלמנט הבריטי]] ב[[לונדון]], 1995]]
בהיותו הנשיא הראשון לדור ה[[בייבי בום]], נתפס קלינטון כמסמן את פער דורות לעומת הנשיאים שקדמו לו והוא נחשב לנשיא שמגלם בסגנונו אופי לא רשמי ועממי של נשיא. בסגנון הרטורי הקליט שלו והשימוש החלוצי שעשה בסמלי [[תרבות פופולרית|תרבות הפופ]] במהלך הקמפיין שלו, נודע קלינטון, לעיתים קרובות לשלילה, בתור "נשיא ה-MTV", כינוי שהודבק לו לאחר הופעתו ב-[[MTV]] במהלך מסע הבחירות שלו. על אף שהופעה זו סייעה לו לזכות בתמיכתם של בני [[דור ה-X]], גררה ההופעה ביקורת נרחבת על הראוותנות וחוסר הענייניות שבה.
 
מעמדה החזק של [[הילרי קלינטון]] בממשל משך אל עבר הגברת הראשונה מידה של תשומת לב וביקורת שלא נרשמו מאז ימיה של [[אלינור רוזוולט]] בתפקיד. אנשים רבים זיהו בזוג שותפות פוליטית שטרם נודעה כמותה. המבקרים בחרו להשוות אותם ל[[חואן פרון|חואן]] ו[[אויטה פרון]] ב[[ארגנטינה]]. הועלתה אף טענה שהילרי, ולא הנשיא, היא הדומיננטית מבין השניים בשותפות זו.
 
אנשים בעלי השקפה חברתית [[שמרנות|שמרנית]] נרתעו מהזדהותו של קלינטון עם [[נוער הפרחים]] בתקופת בחרותו, וחלקם ביקרו אותו על ששהה בלימודים באנגליה ולא התגייס ל[[מלחמת ווייטנאם]]. הסברו של קלינטון בנוגע לניסיונו עם מריחואנה ("לא שאפתי לריאות") החליש יותר את תדמיתו בקרב השמרנים. בנוסף לכל אלו עלו מדי פעם שמועות על היותו "רודף שמלות". מספר נשים כמו פאולה ג'ונס, ג'ניפר פלאוורס וקתרין וילי טענו כי קלינטון שכב איתן במהלך נישואיו להילרי קלינטון. עובדת [[שירותי בריאות]] בשם חואניטה ברודריק מסרה עדות כי נאנסה פעמיים על ידי קלינטון, בעת כהונתו כמושל. לארבע האשמות אלה (עם פולה ג'ונס הגיע להסכם כספי) נוספה עוד שורה של נשים עם טענות דומות.
 
קלינטון היה שמרני יותר ממועמדים דמוקרטיים קודמים לנשיאות בנושאים רבים ותמך ב[[עונש מוות]], בעוצר לילה לקטינים, בתלבושת אחידה בבתי ספר ובנושאים אחרים למגינת לבם של תומכי זכויות הנוער, ואף הרחיב בצורה משמעותית את [[המלחמה בסמים]] בתקופת כהונתו. אף על פי שעבד יחד עם יריביו הרפובליקנים בקונגרס והגיע עמם לפשרות, לדעת רבים לא הצליח לשנות את המוניטין שיצא לתקופת כהונתו בתודעתם של יריביו.
 
אחוזי התמיכה בקלינטון עמדו על שיעור של 40-55% בממוצע לאורך הקדנציה הראשונה שלו, אך עם תחילת כהונתו השנייה, ובפרט לאחר ניסיון הדחתו ב-[[1998]], זינק שיעור התמיכה הציבורית בו והגיע לשיא. הוא נחשב לאחד הנשיאים הפופולריים ביותר. על פי סקר משותף של [[CBS]] ו[[ניו יורק טיימס]], סיים קלינטון את נשיאותו עם שיעורי תמיכה של 68%, לצד נשיאים כגון [[פרנקלין דלאנו רוזוולט]] ו[[רונלד רייגן]] בעת סיום תפקידם.{{הערה|1={{Cite news| url=http://www.cbsnews.com/stories/2004/06/07/opinion/polls/main621632.shtml | title=A Look Back at the Polls | publisher=CBS News |author=Bootie Cosgrove-Mather | date=June 7, 2004 | accessdate=August 30, 2011}}}}
 
===קלינטון וישראל===
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - PM YITZHAK RABIN AND JORDAN'S KING HUSSEIN SIGN THE PEACE TREATY.jpg|ממוזער|250px|קלינטון לצד [[חוסיין, מלך ירדן]] ו[[יצחק רבין]] על מדשאות [[הבית הלבן]], במסגרת החתימה על [[הסכם השלום בין ישראל לירדן]], יולי 1994]]
קלינטון היה מבין הנשיאים האמריקאים האהודים ביותר בישראל, וכמו גם מן המעורבים ביותר בענייני ישראל והתהליך המדיני בינה לבין הפלסטינים.
 
קלינטון נודע ביחסו החם ל[[יהדות]] ול[[ישראל]]. מספרם הרב של העוזרים והיועצים היהודיים שלו גרם להרמת גבות בחלק מהחברה האמריקנית. בתקופת מערכת הבחירות סיפר שהוא מחויב לישראל ולביטחונה בגלל הבטחה שלו לכומר המנוח שלו בה אמר כי לעולם לא ינטוש את ישראל.
 
[[קובץ:Bill_Clinton,_Yitzhak_Rabin,_Yasser_Arafat_at_the_White_House_1993-09-13.jpg|ממוזער|250px|[[יצחק רבין]], [[יאסר ערפאת]] וקלינטון בעת חתימת [[הסכם אוסלו]] ב-[[הבית הלבן|בית הלבן]] ב-[[13 בספטמבר]] [[1993]]]]
[[קובץ:ShalomHaver - Yitzhak Rabin's Funeral.ogv|שמאל|ממוזער|250px|קטע הסיום מהספדו של קלינטון את [[יצחק רבין]] ב[[הלוויית יצחק רבין|הלווייתו]], בו אמר בעברית "[[שלום חבר]]", סיסמה שהפכה לסמל של האבל על רצח רבין]]
 
במהלך כל שמונה שנות כהונתו, היה קלינטון מעורב רבות בתהליכים המדיניים ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. עם תחילת כהונתו נחתם בבית הלבן [[הסכם אוסלו]]. אף על פי שממשלו לא היה מעורב במגעים לקראת ההסכם, קלינטון אימץ את התהליך בחום, והבטיח לערוב לביטחון ישראל אם היא תיקח סיכונים למען השלום. בהמשך השתתף בגיבוש [[הסכם השלום בין ישראל לירדן]], ואף השתתף בטקס החתימה על ההסכם, שנערך ב-[[26 באוקטובר]] [[1994]] במעבר הגבול החדש שבין ישראל ל[[ירדן]], מצפון ל[[אילת]]. לאחר טקס החתימה ביקר קלינטון גם ב[[תל אביב]].
 
את אהדת הקהל בישראל קיבל קלינטון לאחר רצח [[יצחק רבין]]. הוא היה המנהיג הראשון שעלה לשידור עוד בערב הרצח והספיד את רבין. במהלך הנאום הוא אמר בעברית "[[שלום חבר]]", סיסמה שהפכה לסמל של האבל על רצח רבין. קלינטון השתתף בהלוויתו של רבין ב[[ירושלים]], וב[[הספד]]ו אף חיבר בין הרצחו של יצחק רבין ל[[עקידת יצחק]] שהייתה ב[[פרשת השבוע|פרשת אותו שבוע]].
 
לאחר רצח רבין הגביר קלינטון את מעורבותו בתהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים. במרץ [[1996]], לאחר גל [[פיגוע התאבדות|פיגועי ההתאבדות]] שאירע בתחילת החודש בישראל, בא לביקור שלישי בארץ, בתום "ועידת עושי השלום" ב[[שארם א-שייח']], ביקור שנתפס על ידי הימין כמי שמטרתו הייתה לסייע ל[[שמעון פרס]] במערכת הבחירות. עם פרוץ [[אירועי מנהרת הכותל]] בספטמבר 1996, מיהר לזמן אליו את [[בנימין נתניהו]] ו[[יאסר ערפאת]], בשביל להרגיע את המצב, אף על פי שהיה זה ערב הבחירות לנשיאות. באוקטובר 1998 זימן שוב את נתניהו וערפאת, והביא לחתימת [[הסכם ואי]].
 
ביקורו הרביעי בישראל היה בדצמבר 1998, לאחר חתימת הסכם ואי, בו ביקר בישראל וב[[רצועת עזה]] שם התארח בישיבת [[המועצה הלאומית הפלסטינית]] שאישררה את ביטול סעיפי [[האמנה הפלסטינית]] שקראו להשמדת ישראל. עם היבחרו של [[אהוד ברק]] לראשות הממשלה, הוא כינס ועידה נוספת בשם "בואי", בהשתתפות ברק ושר החוץ הסורי [[פארוק א שראע|פארוק א-שראע]], אולם ועידה זו נכשלה להביא הסכם ישראלי סורי, כמו גם פגישתו עם [[חאפז אל אסד|חאפז אל-אסד]].
 
ביולי [[2000]] כינס קלינטון את [[ועידת קמפ דייוויד השנייה]] על פי בקשת אהוד ברק ולמורת רוחו של יאסר ערפאת. אולם בוועידה נכשל הניסיון להגיע להסכמה על הסדר קבע בין ישראל ל[[פלסטינים]]. הוועידה נכשלה. באוקטובר באותה השנה פרצה [[האינתיפאדה השנייה]]. עם פרוץ ה[[אינתיפאדה]] ניסה קלינטון לתווך בין הצדדים, והציע את [[מתווה קלינטון]] להסדר קבע, אולם ניצחונו של [[ג'ורג' ווקר בוש|ג'ורג' בוש]] בבחירות שמו קץ ליוזמה.
 
לאחר סיום כהונתו כנשיא, ביקר קלינטון בישראל כמרצה בכנס של חברה מסחרית ב[[תל אביב]], בחגיגות יום ההולדת השמונים והתשעים ל[[שמעון פרס]] (בשנים [[2003]] ו-[[2013]]), וכאורח הכבוד בעצרות הזיכרון ל[[רצח רבין]]; הן בציון 10 שנים להירצחו בשנת [[2005]], והן בעצרת הזיכרון במלאת 20 שנה למותו. במסגרת ביקורו ביוני 2013 בישראל, לרגל חגיגת יום הולדת התשעים לפרס, העניק ראיון אישי ל[[אילנה דיין]] – העוסק ביחסיו עם רבין, ברגעים בהם נודע לו על מותו ובמחשבותיו עליו. הראיון שודר רק שנתיים לאחר מכן, באוקטובר [[2015]], כאשר הגיע לנאום בעצרת לזכרו של רבין.{{הערה|{{mako|אילנה דיין|ביל קלינטון: "אני מתגעגע ליצחק רבין כל הזמן"|31901300e84a051006|tv-ilana_dayan/2015|26 באוקטובר 2015}}}} בספטמבר [[2016]] הגיע פעם נוספת לישראל, ונשא נאום הספד ב[[הלוויית שמעון פרס]].
 
==לאחר הנשיאות==
[[קובץ:Obama_and_Bill_Clinton.jpg|שמאל|ממוזער|240px|קלינטון עם הנשיא [[ברק אובמה]] והיועצת לנשיא ולרי ג'ארט, יולי [[2010]]]]
קלינטון ממשיך לקחת חלק פעיל בחיים הציבוריים; על ידי מתן נאומים, בגיוס כספים, ובייסוד ארגוני צדקה – לרבות הקרן שהוא עומד בראשה – [[קרן קלינטון]]. עם סיום נשיאותו פעל להקמת [[המרכז הנשיאותי ע"ש קלינטון|המרכז הנשיאותי על שמו]] הנמצא ב[[ליטל רוק]], שנפתח לציבור בנובמבר [[2004]]. הוא לקח חלק בכל ועידה דמוקרטית לאומית מאז [[1988]], בהן נאם בשעת שיא, וכן במערכות הבחירות עצמן.
 
הוא לקח גם חלק במסע הבחירות של רעייתו לקראת [[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008]] בעת שהתמודדה בבחירות המקדימות מול ברק אובמה.
 
בשנת 2011 משך תשומת לב עולמית עקב השינוי שנקט בתזונתו, שהתרחש בין היתר עקב מספר ניתוחי לב שעבר. קלינטון, שהתפרסם בימי נשיאותו באהבתו ל[[ג'אנק פוד]], התחיל לנהל אורח חיים [[טבעוני]].{{הערה|[http://edition.cnn.com/2011/HEALTH/08/18/bill.clinton.diet.vegan/index.html From omnivore to vegan: The dietary education of Bill Clinton], [[CNN]], August 18, 2011|שמאל=כן}}{{הערה|{{ynet||הרפואה כשלה: כך הצילה הטבעונות את ביל קלינטון|4391035|12 ביוני 2013}}}}
 
ב-[[2012]], השתתף באופן פעיל במאמצי [[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012|בחירתו המחודשת]] של הנשיא המכהן, [[ברק אובמה]].{{הערה|{{הארץ|אלברט ר. הארט|בא להמליך ויצא מלך - המנצח האמיתי של הבחירות הוא ביל קלינטון|1.1858573|6 בנובמבר 2012}}}}
 
סייע לקמפיין של הילרי ב[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016|בחירות לנשיאות ארצות הברית 2016]], שבסופו הפסידה ל[[דונלד טראמפ]].
 
בתו היחידה, [[צ'לסי קלינטון]], נישאה ב-[[31 ביולי]] [[2010]] ל[[בנקאי]] ההשקעות ה[[יהודי]] מארק מזווינסקי בריינבק שב[[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]]. בספטמבר [[2014]] הפך ל[[סב]]א כשבתו צ'לסי ילדה בת.{{הערה|{{ynet||נכדה ראשונה לקלינטונים: צ'לסי ילדה בת|4575129|27 בספטמבר 2014}}}}
 
=== סרטים וספרים בעקבותיו ===
הסרט "[[צבעי השלטון]]" בו מגלמים [[ג'ון טרבולטה]] ו[[אמה תומפסון]] את בני הזוג קלינטון, מנסה לשחזר את המירוץ לנשיאות של שנת 1992 של ביל קלינטון. בסרט מוצג קלינטון כאדם אנושי שבין היתר מתנגד למירוץ נגטיבי והכפשת יריבים, ועם זאת כאדם חלש אופי שנכנע ליצריו, שלעיתים מותיר לאחרים לנקות את מחדליו.
 
== אותות והכרה ==
[[קובץ:Bill_Clinton_statue.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פסלו של ביל קלינטון ב[[פרישטינה]], בירת [[קוסובו]]]]
מכללות ואוניברסיטאות רבות זיכו את קלינטון ב[[דוקטור לשם כבוד|תוארי כבוד]], בהם גם תוארי דוקטורט במשפטים. הוא עמית כבוד ב[[אוניברסיטת אוקספורד]], בה למד כזוכה [[מלגת רודז]]. בתי ספר נקראו על שמו, ופסלים נבנו כדי לחלוק לו כבוד. עם [[מדינות ארצות הברית]] בהן הוא הוכר נמנות [[מיזורי]], [[ארקנסו]], [[קנטקי]] ו[[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]]. הוא קיבל את [[מדליית השירות הציבורי המצוין של מחלקת ההגנה]] על ידי [[מזכיר ההגנה של ארצות הברית|המזכיר]] [[ויליאם כהן]] ב-2001. קלינטון זכה לכבוד ולהכרה בדרכים נוספות רבות, בארצות המונות את [[צ'כיה]], [[פפואה גינאה החדשה]], [[גרמניה]] ו[[קוסובו]]. למען [[הכרת תודה]] על עזרתו ב[[מלחמת קוסובו]], שינתה המדינה את שם רחוב מרכזי בבירתה [[פרישטינה]] ל"שדרות ביל קלינטון", וכן הציבה פסל מונומנטלי שלו.
 
ב-[[2013]] קיבל קלינטון את [[עיטור נשיא מדינת ישראל]] מידי [[נשיא מדינת ישראל]] [[שמעון פרס]].{{הערה|{{mako|חדשות 2|פרס העניק את עיטור הנשיא לקלינטון: "הנחת היסודות לשלום"|0df5c1ca4ea5f31004|news-military/israel|19 ביוני 2013}}}} באותה שנה זכה ל[[מדליית החירות הנשיאותית]] מנשיא ארצות הברית [[ברק אובמה]].
 
==ראו גם==
* [[המרכז הנשיאותי ע"ש קלינטון|המרכז והפארק הנשיאותי על שם ויליאם ג'. קלינטון]] – מרכז הנצחה בארקנסו הכולל [[ספרייה]], [[ארכיון]], [[מוזיאון]] ומוסדות נוספים.
* [[הקבינט של ארצות הברית בממשל ביל קלינטון]]
 
==לקריאה נוספת==
* ביל קלינטון, ''''חיי'''', [[הוצאת ידיעות אחרונות]], 2005.
 
<div class="mw-content-ltr">
* James Bovard, '''Feeling Your Pain: The Explosion and Abuse of Government Power in the Clinton-Gore Years''' (2000) {{ISBN|0-312-23082-6}}
* Joe Conason and Gene Lyons, '''The Hunting of the President: The Ten-Year Campaign to Destroy Bill and Hillary Clinton''' (2003) {{ISBN|0-312-27319-3}}
* Elizabeth Drew, '''On the Edge: The Clinton Presidency''' (1994) {{ISBN|0-671-87147-1}}
* David Gergen, '''Eyewitness to Power: The Essence of Leadership.''' (2000) {{ISBN|0-684-82663-1}}
* Nigel Hamilton, '''Bill Clinton: An American Journey''' (2003) {{ISBN|0-375-50610-1}}
* Christopher Hitchens, '''No One Left to Lie to: The Triangulations of William Jefferson Clinton''' (1999) {{ISBN|1-85984-736-6}}
* Michael Isikoff, '''Uncovering Clinton: A Reporter's Story''' (1999) {{ISBN|0-609-60393-0}}
* Mark Katz, '''Clinton and Me: A Real-Life Political Comedy''' (2004) {{ISBN|978-0-7868-6949-7}}
* Richard Posner, '''An Affair of State: The Investigation, Impeachment, and Trial of President Clinton''' (1999) {{ISBN|0-674-00080-3}}
* [[פיטר לוי]] The Encylopedia of the Clinton Presidency, (Westport: CT: Greenwwod, 2001). {{ISBN|9780313312946}}
</div>
 
== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקיציטוט=ביל קלינטון|ויקישיתוף=Bill Clinton|שם ויקישיתוף=ביל קלינטון}}
* [http://www.clintonlibrary.gov/ הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם ויליאם ג'. קלינטון]
* [http://www.whitehouse.gov/history/presidents/bc42.html ביוגרפיה], באתר [[הבית הלבן]] {{אנגלית}}
{{פרופילי מוזיקאים}}
 
; ארגונים
* [https://www.clintonfoundation.org/ קרן קלינטון]
 
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
 
{{ביל קלינטון}}
{{נשיאי ארצות הברית}}
{{מועמדי המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ולסגנות}}
 
{{בקרת זהויות}}
משתמש אלמוני