אליהו אשתור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1מירכאות\2
לבאנט ==> לבנט
שורה 10:
ב[[שנות החמישים]] כיהן כראש מחלקת מדעי המזרח בבית הספרים הלאומי. בשנת [[1955]], החל גם ללמד באוניברסיטה העברית, ושימש שם כמרצה להיסטוריה של [[העולם המוסלמי]] ותרבות האסלאם.{{הערה|שם=כריכה|ראו הפרטים על הכריכה האחורית של ספרו "A social and economic history of the Near East in the Middle Ages".}} בשנת [[1964]] קוּדם לדרגת [[פרופסור חבר]], לתולדות העמים המוסלמיים.{{הערה|1={{דבר||מינויים באוניברסיטה|1964/01/02|00602|הודעת האוניברסיטה העברית על העלאה בדרגה של אשתור לדרגת פרופסור חבר}}.}} בשנים [[1967]]–[[1968]] לימד ב[[אקול פראטיק דה אוטז אטיד]] (ב[[בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה|מחלקה למדעי הכלכלה והחברה]]), ב[[פריז]]; בשנים 1968 - [[1969]] לימד ב[[אוניברסיטת הרווארד]], ב[[בוסטון]]; ובשנים [[1972]]–[[1973]] לימד ב[[אוניברסיטת ציריך]].{{הערה|שם=כריכה}}
 
הוא נפטר ב[[ירושלים]] בשנת 1984. ארכיונו, הכולל את החומר הרב שאסף במשך השנים לצורך מחקריו, נתרם ל[[מכון בן צבי]], והוא משמש בסיס למפעל "אוריינס יודאיקוס - מקורות לתולדות היהודים בארצות האסלאם".{{הערה|שם=לבציון}}{{הערה|1=מקורות נוספים למפעל אוריינס יודאיקוס במכון בן צבי הם: תעודות הגניזה המצרית; צילומים של רשימות המחקר של פרופ' [[ש"ד גויטיין]] (המעבדה לחקר הגניזה של גויטיין, שהעתקה ממוקם במכון לתצלומי כתבי יד של בית הספרים הלאומי); וכן העזבונות הספרותיים של פרופ' [[יעקב מאן]] ופרופ' [[דוד צבי בנעט]]. לפרטים נוספים ראו [[מנחם בן ששון]], '''יהודי סיצליה 825 - 1068''', תעודות ומקורות, ירושלים: מכון בן צבי, תשנ"א, הקדמה, עמ' 7.}} בשנת [[1988]], יצא לאור ספר לזכרו, בעריכת [[בנימין זאב קדר]] ואברהם לייב יודוביץ, על ה[[לבאנטלבנט]] ב[[ימי הביניים]].
 
==מחקריו ועבודתו==
שורה 50:
'''הכרך השני''' עוסק בתקופה המתחילה ממות המצביא אל-מנצור, בשנת 1002, ועד לכיבוש טולידו על ידי הנוצרים, בשנת [[1085]]. מתוארת התפוררות הח'ליפות הספרדית והסיבות שהביאו לכך, והקמתן של הנסיכויות המוסלמיות במקום הח'ליפות המרכזית; עלייתו לגדולה של [[שמואל הנגיד]] ושל בנו, [[יהוסף הנגיד]] וגורלו הטראגי, ב[[ממלכת גרנדה|ממלכת גרנאדה]]; כמו כן מתוארות הקהילות היהודיות במאה האחת עשרה, ו[[תור הזהב בספרד|הפריחה התרבותית והספרותית של היהודים תחת השלטון המוסלמי בתקופה זו]]. בין היתר מתואר פועלם של המדקדק [[יונה אבן ג'נאח]], המשורר [[שלמה אבן גבירול]] והפילוסוף [[בחיי אבן פקודה]]; נאמן לסגנון כתיבתו המיוחד, כולל אשתור בספר יומן של אישיות יהודית מדומה, סוחר בדים יקרים ומשי, עשיר ומכובד, בשם אבו יעקוב יוסף, ודרכה הוא מתאר את חיי היום יום בטולידו, מנקודת מבטו האישית. הספר מסתיים בתיאור קורותיה של ספרד בתקופה שלפני [[רקונקיסטה|הכיבושים הנוצריים]]. לכרך השני צורפה חוברת של 14 מפות וציורים של שכונות היהודים ב[[פורטוגל]] ([[ליסבון]]) ובספרד, תחת שלטון המוסלמים.
 
===מחקריו על הסחר והכלכלה בלבאנטבלבנט===
אשתור נודע בעולם האקדמי בעיקר בשל מחקריו על ההיסטוריה של הסחר והכלכלה של ארצות המזרח המוסלמי בימי הביניים. הוא חיבר ספרים כלליים על ההיסטוריה החברתית והכלכלית של ארצות המזרח בימי הביניים המאוחרים ועל הסחר בלבאנטבלבנט באותה התקופה. ספרים נוספים שחיבר עסקו באותה התקופה, אך דנו בנושאים ספציפיים יותר, בין היתר על היסטוריה של המחירים והשכר; על מתכות יקרות ומאזן התשלומים; וכן על סחר הבדים בין אירופה למזרח.
 
בנוסף, כתב אשתור מספר רב של מאמרים בנושאים אלה, בין היתר על המסחר שהתנהל במזרח בימי הביניים, על ההיסטוריה החברתית והכלכלית של האזור, על חלקם של היהודים בחיי המסחר והכלכלה, וכן על הקשרים הכלכליים בין המזרח והמערב, בתקופה זו. חלק ממאמריו בנושא זה הקדיש לארץ ישראל. החשובים מבין מאמריו קובצו בחמישה כרכים, בהתאם לנושאים עליהם נכתבו (לפרטים נוספים ראו בפרק: "[[אליהו אשתור#קובצי מאמרים|קובצי מאמרים]]").